שירת הסטיקר

פברואר 2015, מעיין זורע נוסעת על אופנוע ליד השוק הישן בעיר מֶרְגאו שבגואה, משאית ריקה מבצעת פנייה פוגעת בה מאחור וגוזרת על מעיין את מותה במקום.

שנה וחצי לאחר מכן טסות חברות ילדותה נועם וּונסה, יחד עם חברותיהן ליטל ודניאל, למסע אישי משותף ברחבי הודו, בעיקר כדי להנציח את זכרה של מעיין. לפני כשבועיים היה על ונסה לחזור ארצה מסיבות אישיות ונשארנו לדבר עם נועם, שמשתפת אותנו בתחושותיה.

"כרגע אני נמצאת בפאלולים, כשמעיין נהרגה היא הייתה בדרך לפאלולים. כשהגעתי הייתה לי צביטה בלב מעצם הידיעה שהיא הייתה בדרכה לכאן אבל לא צלחה דרכה להגיע."

 

"היא לגמרי הייתה אשת הסודות שלי"                     צילום: מעיין זורע

 

כמה היית קרובה למעיין?

"את מעייני הכרתי בגיל 11 בבית הספר וככה גם גילינו שאמא שלה, אילנה זורע, הייתה המורה האהובה עליי בכיתה ג׳. מעייני הייתה קטנה ממני בשנה אבל החיבור בינינו היה מיידי. רקדנו ביחד, גדלנו ביחד, התבגרנו ביחד, גם בצבא היא הגיעה לבסיס שלי כשנה לאחר הגיוס שלי כי מבחינתנו היינו חייבות גם בצבא להיות ביחד. היא הייתה בת בית אצלי, אני הייתי בת בית אצלה. למעיין הייתה בגרות ועומק שברוב הפעמים אנחנו למדנו והשכלנו ממנה יותר ממה שהיא מאיתנו וגם תמיד היינו אומרות לה את זה. גם כשטסתי לדרום אמריקה וגם כשהיא טסה לברלין ולהודו תמיד היינו מדברות ומשתפות מה קורה האחת לשניה בחיים. היא לגמרי הייתה אשת הסודות שלי."

 

מה את זוכרת מאותו היום שמעיין נהרגה?

"את מה שעברתי והרגשתי קשה לי עד היום לספר ולהסביר."

 

סלפי תחילת המסע. קאסול, ספט' 2016                   צילום: ונסה שלמה

 

את כועסת על הנהג שדרס את מעיין?

"אני חושבת שכעס או לא כעס זה לא יחזיר לי את מעיין ולכן, זו שאלה שאני לא כל כך יודעת איך לענות עליה. כמובן שבאותו הרגע של המקרה אתה בוער אבל זה לא משהו שאתה מתעסק בו. מבחינתי זה הטפל, העיקר שלי זה להנציח את מעיין בדרכי שלי ביחד עם המשפחה והחברים ופחות להתעסק בכעס על הנהג משאית כי ככה או ככה היא לא תחזור."

 

מה היא סיפרה לך לפני שנהרגה? זה השפיע עלייך לבוא להודו?

"אני חושבת שבכל תשעת החודשים שמעיין טיילה בהודו ודיברה איתי כשאני בארץ, לא שמעתי בן אדם כל כך מאושר, נהנה מהפשטות, מהאמת, מחוסר החומריות שקיים, מהעוני הגדול שקיים בהודו אבל יחד עם זאת אושר עצום. בשיחה האחרונה שלי ושל מעיין לא היה יותר מדי מלל זה היה שבוע לפני שהיא נהרגה. שלחתי לה שאני מתגעגעת אליה מאוד והיא שלחה לי מלא אהבה באנגלית-עברית עם המון לבבות. שאלתי אותה מתי היא חוזרת אבל היא כבר לא ענתה לזה ולא ראתה את זה. לפני המקרה והסיפורים לא עלה בדעתי לבוא להודו, לא יודעת אם זה בגלל שהודו לא משכה אותי או בגלל שהייתי עמוק בלימודים וטיול לא היה בדיוק על הפרק אבל הודו לא הייתה בין היעדים הראשונים שלי לטיול בין סמסטרים. למעייני יש חלק עיקרי בהחלטה שלי להגיע להודו – ההחלטה לטוס לפה הגיעה בעקבות הרצון שלי לנסות לראות במה היא התאהבה כל כך ולראות את המקומות שהיא אהבה כאן, אנשים שאיתם היא טיילה."

 

"הדמיון…נהיה לאמיתי וברור יותר". טוש, ספט' 2016           צילום: ליטל ברקן

 

איך חוויית הודו עד כה?

"התחלתי את הטיול שלי בצפון הודו, בקאסול. הלב שלי אמר לי להתחיל שם למרות ההמלצות האחרות של רוב המטיילים ואני יכולה להגיד שהלב הרגיש נכון. מעייני הייתה רוב הזמן בקאסול ובכפרים. ראיתי את הגסטהאוס שהיא שהתה בו המון זמן, ישבתי עם שני מקומיים איתם מעיין בילתה רוב הזמן ומאוד נקשרה אליהם. וביום הראשון שלי בהודו זכיתי להכיר בחור שטייל איתה ופנה אליי במסעדה ושאל אם אני נועם כהן, וסיפר לי עליה ועל החוויה האישית שלו עם מעייני. נדהמתי לגלות כמה אנשים בקאסול הכירו אותה אישית, וגם מסיפורים הבנתי שהחותמת שמעייני השאירה הייתה חותמת גדולה לנצח. הבחור שטייל איתה לקח אותי גם למקומי שמעייני טיילה איתו. הרבה זמן המבטים בעיניים יחד עם השתיקה של שנינו וחיבוק חזק עם בן אדם שזר לי כביכול אבל שמעתי עליו כל כך הרבה, גרם לי להבין שההחלטה שלי להתחיל את המסע הזה בקאסול הייתה החלטה נכונה. צפון הודו הייתה מדהימה בעיקר כי פתאום הבנתי באמת במה מעייני כל כך התאהבה. יצא לי גם לדבר בפייסבוק עם בחורה בשם מעיין, שקעקעה את מעייני, וגרה במנאלי אבל לצערי לא יצא לי להיפגש איתה. אני יכולה להגיד בלב שלם שלכל אורך המסע הזה אני ממש מרגישה שהיא איתי ומבינה למה היא כל כך התחברה פה. כשהייתי בארץ ניסיתי להבין אבל לא באמת הבנתי. רק אחרי שנפגשתי עם אנשים שטיילו איתה והייתי במקומות שהיא הייתה ואהבה ושמעתי סיפורים, הדמיון על איפה ישנה ועם מי הייתה פתאום נהיה לאמיתי וברור יותר."

 

"מפזרת את הקסם האישי שלה"      צילום: דני אלה

 

באילו עוד נקודות שמעיין הייתה הספקת לעבור?

"בפושקר, מנאלי, ארמבול, ופאלולים. אני מאמינה שיש עוד מקומות שבהם היא הייתה וביקרתי, ואולי אני לא יודעת. בכל מקום שמרגיש לי נכון אני שמה את הסטיקר ומספרת למי שבסביבה מה המשמעות של הסטיקר ומי הייתה מעיין."

 

ואיך זה הרגיש?

"בתחילת הטיול היה לי מאוד קשה. הרגשתי ממש כל רגע ורגע שהיא איתי ודמיינתי איך היא הייתה מתהלכת בקאסול כמעייני ומפזרת את הקסם האישי שלה שאף אחד לא יכל להתעלם ממנו ורק מי שהכיר את מעיין יוכל להבין שזה לא קסם רגיל בכלל. אני מדברת עליה פה המון וברוב הפעמים אנשים מסתכלים עליי איך אני מדברת על זה ככה באמצע ארוחה, באמצע איזושהי עלייה לכפר ועוד. לקח לי המון זמן להבין שלדבר עליה בכל רגע שמרגיש לי נכון ואמיתי ולספר זה בסדר גמור וזה מנציח אותה בזכרונם של המון מטיילים בהודו, שכשהם יראו את הסטיקר שעשיתי או ישמעו את השם מעיין זורע, הם ידעו מי היא הייתה ואיפה היא הייתה וזה לא יהיה רק שם – זו תהיה נפש עצומה שהשאירה חותם ענק בהודו כי באמת שמעיין נכנסה פה לאנשים ללב תוך דקה אחת בלבד."

 

"הם ידעו מי היא הייתה". גואה, אוק' 2016               צילום: נדב קוטאי

 

אז מהו הסטיקר ואיך בכלל התבשל הרעיון?

"הרעיון להנציח את מעיין התבשל אצלי לפני שבעה חודשים. לאחר שקניתי את הכרטיס להודו, הבנתי שאני צריכה גם להנציח אותה בדרכי שלי. היו לי המון המון רעיונות, רובם לא היו ממשיים עד שהבנתי שסטיקרים ברחבי הודו זו הדרך הטובה ביותר. הבנתי שזה חייב להיות סטיקר מיוחד כי מי שהכיר את מעיין יודע עד כמה היא הייתה מיוחדת. שיתפתי את המשפחה שלה ברעיון שלי וביחד חשבנו על הכל בשיתוף פעולה מלא: נבחר ביחד משפט שמאוד מראה מי הייתה מעיין והיא גם כתבה אותו בפרופיל האישי שלה באינסטגרם, צורת הסטיקר כצורת הציור שמעיין ציירה שנבחר להיות הציור בסטיקר (מעיין הייתה מציירת מדהים גם על קנבאס וגם בעיפרון), הצבע של הסטיקר סגול שזה היה הצבע האהוב על מעיין וממש חשבנו ביחד על כל הפרטים הקטנים בסטיקר. בעזרה מלאה גם של שניר שהיה האקס של מעיין וכל החיבור בין כולנו עשה את הסטיקר לסטיקר הכי יפה שראיתי ושהכי ממחיש מי הייתה מעיין. הציפייה שלי בנוגע לזה היא פשוטה מאוד: שאנשים שרואים את הסטיקר במקומות בהודו או ברחבי העולם יצלמו ויעלו את התמונה לרשת החברתית עם תיוג של #maayanzorea. ידוע שהיום לרשת החברתית יש כוח אדיר והעלאה של התיוג של שמה עם הסטיקר משאיר את מעיין בתודעה וגורם להנציח אותה."

 

"למדנו והשכלנו ממנה"                               צילום: מעיין זורע

 

עד כמה המשפחה של מעיין מעורבת?

"אני והמשפחה של מעיין בקשר מאוד טוב, הם תומכים בי בכל מה שקשור לזה והיו חלק ענק מהתהליך של יצירת הסטיקר. גם כאן בהודו אני מדברת איתם כשאני יכולה ויש לי אינטרנט. זה חשוב לי מאוד ואני מאוד קשורה אליהם ותמיד הייתי גם כשמעיין הייתה בחיים." 

 

המשפחות שלכן חששו?

"ההורים שלי מאוד חששו מהטיסה להודו דווקא בגלל המקרה של מעיין ובגלל שהם הכירו אותה כל כך טוב. הבטחתי להורים שלי שלא אעלה כאן על אופנוע ואני מעדכנת אותם כשאני יכולה שהכל בסדר איתי. הם תומכים בי ויודעים כמה זה חשוב לי."

 

"אני ממש מרגישה שהיא איתי". גואה, אוק' 2016             צילום: ספיר קוסא

 

מה את מאחלת לעצמך להמשך המסע?

"אני מאחלת לעצמי בהמשך המסע שהציפיות שלי להנצחה שלה ימשיכו להתגשם. זה עושה לי, למשפחה ולקרובים, מאוד טוב."

 

משהו מיוחד שתרצי להגיד לקוראים?

"תטיילו, תחוו, תתרגשו, ותמיד תזכרו שיש אנשים שמחכים לכם שתשובו הביתה, תשמרו על עצמכם."

Outside the Box = Into Your Mind.  פארווטי, ספט' 2016   צילום: סיפר קוסא