תאומים בהודו: ככה זה כשיש שניים

כתבה: זוהר צעירי

 

אלחנן מימין יהונתן משמאל

 

פעם ראשונה בהודו?

"כן, רוב האנשים ששאלו את השאלה הזו הוכו בתדהמה כשהשבנו להם שזה טיול לפני צבא"

איך קרה שטסתם יחד?
אלחנן: "כשסיפרתי ליהונתן שקניתי כרטיס טיסה להודו, אמרתי לו 'אני טס בלעדיך. אל תבוא איתי'. אחרי חודש הוא בא אליי ואמר לי 'אין מצב שאני לא מגיע איתך למסע בהודו' וקנה גם הוא כרטיס לאותה טיסה בדיוק. מאוד שמחתי שהוא מצטרף, אבל סיכמנו מראש שאנחנו נתפצל באיזה שהוא שלב וניתן לכל אחד את הספייס שלו. ואז זה פשוט קרה וטיילנו יחד כל החודשיים, חוץ מהשבועיים האחרונים שכל אחד לקח קצת זמן עצמו"
 

איך זה לטייל ביחד שני אחים? ובכלל פעם ראשונה בהודו, נתקלתם בקשיים?
"חוץ מזה שנאכלנו על ידי פשפשים בגסטהואס ברישיקש, שאנחנו קצת קשיי הבנה ושפה וממקלחות באקט,הכל היה טוב. הטיול קירב אותנו מאוד אחד לשני. כמו שאמא שלנו אומרת  "misery loves company"  (האומללות אוהבת חברה)

אתם ממליצים לאחים לצאת למסע ביחד?
"בטח, לא חשבנו שהקשר ביננו יכול להיות יותר טוב ממה שהיה, אבל הטיול הזה רק חיבר בינינו יותר. אם יש לכן/ם תאומ/ה, הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בחייכם זה לצאת לטייל איתו"

 

"הטיול הזה רק חיבר בינינו יותר"

 

איך אנשים הגיבו כשהם פגשו תאומים שמטיילים יחד?

"כשאנשים שמעו שאנחנו אחים הם היו די בהלם, התגובה הכי נפוצה ששמענו מאנשים הייתה 'הלוואי והייתי ובקשר טוב עם אחי/אחותי כדי לטייל איתו'. אנחנו חושבים שגם אם הקשר לא מאוד חזק בארץ, משהו בטיול ובמסע שעוברים יחד מקרב ומחזק את הקשר, שווה לעשות את זה גם אם ההתחלה לא פשוטה"

אלחנן, תיעדת בטיול רגעים מיוחדים, האהבה לצילום התחילה בהודו או כבר לפני?

"התחלתי לצלם לפני שנתיים, בשלוש השנים האחרונות אני מתנדב בעמותה שנקראת 'בית הגלגלים'. אחרי שנה של התנדבות שם החלטתי לקנות מצלמה בשביל לתעד את כל הרגעים היפים והמדהימים שם. הצילום נשאר בגדר תחביב, אף על פי שהייתי רוצה להתמקצע בו יותר"

כמה מהצילומים של אלחנן:

 

ספרו לנו על הסדנה שהעברתם

"יזמנו סדנה עם קבוצות באופן ספונטני ברחבי הודו – הרעיון של הסדנה הוא שיחרור הנפש, הוצאת אנרגיות רעות, והרגעת הגוף. הסדנה עבדה בצורה כזו – היינו לוקחים את הקבוצה למקום שקט, בדרך כלל זה היה על צלע הר גבוה, או מול אגם או נוף יפה. עומדים כולם בשורה, ואז בספירה לשלוש כולם צורחים את נשמתם החוצה, עם כל הכוונה והחוזק. לא משנה מה צועקים העיקר זה לחשוב על הגורמים השליליים בחיינו ועל זה שאנחנו משליכים אותם החוצה מאיתנו ונפטרים מהם. אפשר לחשוב על משהו או מישהו ספציפי, ולצעוק את שמו, ככה מספר פעמים, עד כלות הכוחות והרגשה יותר טובה."

ואיך הגיעו אליכם?

"למעשה הגענו אליהם, היו איתנו כל מיני חבורות של מטיילים שהשתתפו. פשוט אנשים שפגשנו על הדרך, למשל בדרך מטורטוק ללה על הפס בגובה, עשינו בדרך למפלים של דרמקוט בדרהמסלה, כל רגע שהרגיש שצריך להוציא את זה והמקום היה נראה מתאים, מקום שהרגיש שיוציא ממך את הצעקה את האנרגיות האלה- אז עשינו את זה באותו רגע"

 

יהונתן באחת הסדנאות. צילום: אלחנן קנוף

 

זה היה בתשלום?

"זה לגמרי לא היה בתשלום אלא בצורה ספונטנית ובצורך לשתף אחרים ביכולת שלנו להוציא דברים בצורה פחות שגרתית מהנפש, למעשה הרעיון הגיע מהארץ, ועשינו את זה לראשונה בהודו, איפה שהכל מתאפשר.."

ואחרי שזה עבד בהודו, תעשו סדנאות כאלה גם בארץ?

"מי יודע, רק לפני שבוע נחתנו אז קודם נתאקלם קצת.."