אני רוצה להתנצל שבגיל הזה לא ידעתי להתבטא רגשית.. לכן הכתיבה די טכנית... האמת התפדחתי אם לשים את החיבור הזה בכלל - אבל בעצם אני מקבל את מי שהייתי בגיל 21 באהבה - אז להלן הסיפור. אני מבטיח לשים עוד חיבורים מטיולים יותר מאוחרים... מצורפות תמונות של האירוע.
באדאמי, דרום הודו, 7.1.1997, שעה 2215
אכן, זהו סוג המקום שאותו חיפשנו: כפר נידח, כמעט ללא תיירים, וישראלים אין בכלל. קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר ומיד לאחריה העברנו את החדר שלנו מחדר של 8 לחדר קטן יותר ובעל 2 מיטות בלבד. בסביבות 1200 הלכנו לרחוב הראשי בכפר וממנו עוד מזרחה לכיוון המקדשים והמערות שעל הצוקים. באור יום אפשר סוף סוף לראות את היופי של המקום הזה. בעודנו הולכים בסימטאות הכפר רציתי לעלות על אחד הגגות כדי לצלם את הצוקים כאשר מלפניהם יהיו גגות הכפר. ביקשתי רשות ממשפחה הודית ועלינו למעלה. מיד עלתה גם כל המשפחה אחרינו והתיידדה איתנו מיד – אב המשפחה: פנסיונר של המשטרה שהביא מיד מסמכים כדי להוכיח זאת, הבן המהנדס ו-2 הנשים. בנוסף עלה השכן האילם חרש (מצורפת תמונה). במשך חצי שעה בערך דיברנו איתם ומסתבר שהם ממש מעריצים את ישראל וגם יודעים הרבה עליה. הם אמרו שאנחנו אמיצים כנגד המוסלמים והבאנו להם גם ידע רב בחקלאות. הם ידעו שעזר ויצמן הנשיא נמצא עכשיו בביקור בהודו.
הבטחנו להם שנבוא לתה בערב והלכנו למוזיאון בצד הצפוני של האגם המלאכותי הענקי והמלבני. המקום מדהים: משני צידי האגם יש צוקים אדומים. מהצד הדרומי ניתן לטפס על הצוק במדרגות שמובילות ל-4 מקדשים במערות חצובות בצוק ומעליהן מבצר שאליו לא ניתן, משום מה, לעלות. בצד הצפוני למעלה יש מקדשים, מבנים, וקניונים מדהימים. תחילה הלכנו למערות והנוף מלמעלה היה עוד יותר יפה. לאחר שיטוט של כשעה שבמהלכו צילמתי תמונות כיתה של הודים(מצורף למאמר) , ירדנו למטה, שתינו קולה והלכנו לאכול במסעדה של מקומיים. שם מצאנו אורז עם ירקות ומסאלה דוסה – מין לחם פנקייק מגולגל ובפנים אלו ומאסאלה. קינחנו, כמו באורצ’ה, בצ’אי אורגינל וממתקים.
אחרי האוכל, החלטנו לעלות חזרה למערה הגבוהה ביותר ולנוח קצת אל מול הנוף הקסום. הקופים שמסתובבים סביבנו ניחנים בבטחון עצמי רב. לא רק שהם מסתובבים לידך גם אם תקום ותלך לכיוונם, הם לא יזוזו. אדישים. שמתי בקבוק מים לידי וחיכיתי עם המצלמה כדי שיתקרב איזה קוף. בשלב מסויים הגיע קוף והתחיל לשחק עם הבקבוק, ובעודי מנסה לצלם, הופיעה לפתע להקה עצומה של הודים והבריחה אותו. אך לא גמרנו עם הקופים לאותו יום כלל וכלל…
לאחר עזיבת ההודים נימנמנו לנו בפתח המערה. איתן הניח את המצלמה וחגורת הכסף שלו מאחורי הראש. בשלב מסויים שמעתי מכיוונו של איתן בקול רם: "נכון". הבטתי, וראיתי שלצידו של איתן יושב קוף. טווח מטר וחצי. לפני שעוד הספקנו להבין מה קורה עבר הקוף לפתע לצידו האחורי של איתן. השלב הבא היה אחיזתו של הקוף במצלמתו של איתן ובחגורה. שפשפתי את עיני בתדהמה בראותי את איתן והקוף אוחזים כל אחד בשתי ידיו את המצלמה וחגורת הכסף אחד אל מול השני. איתן הצליח למשוך את החגורה מהקוף, אך המצלמה נשארה בידי הקוף שחמק איתה הצידה. בעוד הקוף בוחן את שללו, קפצתי למטה לצלם משם את העניין. איתן זרק עליו בקבוק בתקווה שירפה מהמצלמה וכעס עלי שאני מתעסק בלצלם את האירוע במקום לעשות משהו יותר פרודוקטיבי. הקוף כמובן שלא הרפה מהמצלמה, וחמק מתחת לסלע. נסיון לזרוק עליו את בקבוק המים מהצד השני הבריח את הקוף לתוך הואדי, מעבר לגדר, מאחורי סלע ענק, עם המצלמה בידיו.
את 10 הדקות הבאות בילינו בחוסר אונים תוך שאנחנו שומעים מצידו השני של הבולדר קולות כתישה של המצלמה. הקוף ניסה לפצח אותה כנראה. החלטנו לבצע נסיון כיבוש של יעד מבוצר, בכל זאת אנחנו יוצאי צבא. כדי להגיע לסלע, פילסנו את דרכנו בקוצים מהצד השני של הגדר – מקום שממנו ניתן היה לרדת למטה. אני התחלתי לטפס על הסלע ואז צץ הקוף והחל לנהום בתוקפנות מהצד השני של הסלע – ומיד נעלם בחזרה. מאחר והיה ניכר שהוא זועם ושומר בקנאות על המצלמה, הצטיידנו במספר אבנים. תקיפה חזיתית של הקוף נראתה כבעלת סיכויים קלושים באותו רגע ולכן איגפנו אותו משני כיוונים – איתן התקדם בתוך סדק בצד הסלע ואני טיפסתי מלמעלה. הקוף שמע את כל הקולות סביבו ונבהל – הוא קפץ לסלע נמוך יותר וקטן בואדי למטה. אני נופפתי מולו עם אבן כדי להראות לו את כוונותינו. הצלחנו להגיע למקום שמקודם היה בו הקוף וגילינו שרידים אכולים של מה שהיה פעם נרתיק המצלמה של איתן… הקוף ואני הבטנו אחד לשני בעיניים שניות ארוכות, כשמדי פעם מסיט הקוף את מבטו לעבר האבנים שאני מחזיק ביד. ואז, הוא קיבל את ההחלטה לה חיכינו, ועזב את המצלמה. הוא התרחק מטר מהמצלמה ואני הסתערתי לכיוונו, תוך שאני יורד צוקים בתמרוניים די קופיים בפני עצמם. הגעתי למצלמה ולמרבה ההפתעה היא עוד פעלה…
כשטיפסתי חזרה למעלה הפתעתי קבוצת תיירים זקנים שנדהמה לראות ידיים צצות ומאחוריהן אדם, מקפץ מעל הגדר וחוזר מן הואדי. בשבילם אני הייתי האטרקציה שם, לא הקופים.