דני אברהמי

אני מסכים עם נמי שמדובר בהבדל התנהגותי, שונה ממה שאנחנו רגילים. להודים אין מסיכות שלנו יש. לכן הם יכולים לחייך אליך, להסתכל אליך,לשאול שאלות חודרניות, וכולי. לנו במערב, יש פאסון, מסיכה, לא מסתכלים אחד לשני בעינים. יש בהתנהגות של ההודים משהו מקסים, כמו ילדים, שאפשר ללמוד ממנו. אני מסכים שזהו אינו רוע. אנשים מערביים רבים לא מסוגלים להתחבר לזה וזה מעצבן אותם שכל הרחוב מסתכל עליהם ומדבר איתם ומחייך – כאילו הם זוממים משהו כאילו הם עובדים עלינו כאילו לא יודע מה. אבל הם לא, הם מחייכים כי טוב להם והם אמיתיים. כל תייר שלא בורח מהודו ומעיז להישאר, יחווה לאחר חודש עד כמה חודשים ירידה בטורים של הגוף שלו… ופשוט יעשה בנאדם יותר רגוע. זה מה שקורה לנו שם. איפה עוד אם לא בהודו נהג האוטובוס יכול לעצור לצד הדרך ולהגיד שהוא עייף, ופשוט ללכת לישון בקאבינה מקדימה לכמה שעות, כשכולנו, הודים ותיירים פשוט ממתינים בסבלנות. if you can’t beat them, join them
מבחינת המיניות – המבטים, השאלות של כמה פעמים אתם מזדיינים בשבוע וכולי הם שיקוף של אותה תופעה. אין מחסום, אין להם את הטקט שלנו יש. מה יותר טוב? לא יודע. התמודדתי עם שאלות כאלו כשהייתי שם עם חברה. פעם אחת התנשקנו בריקשה שיורדת מהמבצר באודייפור, וכשהפסקנו והסתכלנו על הנהג מקדימה במבוכה הוא הישיר מבטו אלינו בחיוך, קצת מצטער שהפסקנו לו את המופע הנחמד, ואמר: its ok, you can have small sex in my rikshaw הכוונה כנראה היתה להתחרמנות בשפה מצחיקה שיכולה לצאת רק להודי. אין ספק שלבנות זה יותר קשה ויכול להגיע עד תחושת אונס חודרנית ממש. אבל זוהי הודו, החדירה היא לא רק מינית אלא בכל המובנים, חדירה לנשמה חדירה שמסתכלים עליך ישירות בתוך העיניים כמו שלא קורה לך בבית.

למה ורנסי ? ורנסי היא התרכיז של מיץ הודו. הסימטאות צרות, ריח הגופות באויר, ריח הקדושה של המקום באויר. אנשים מקבלים את השוק שלהם בורנסי גם אם טיילו תקופה לפני זה במקומות אחרים בהודו והיה בסדר. יש כל יום 2 הפסקות חשמל, אחת ב-2300 בלילה לשעה. יש גשם בוץ פרות כלבים הודים לכלוך סמטאות גנגס זה מאוד מאוד מאוד על החושים.