אני עיפה מאוד, התחלתי את השורות הראשונות ונסחפתי לכל המאמר…יש לי דמעות…מקסים ומאוד נוגע:) מתאר להפליא את החוויה הקשה של החזרה לארץ…את הרגעים הקסומים בהודו ואת האווירה…
לקח לי כמה חודשים להתאפס כאן, אני מאוד מבינה אותך… אחד המשפטים החזקים שלך אמר "תוהה אם ככה זה היה תמיד ואיך לא ראית.." זו בדיוק היתה התהיה שלי…
שומדבר לא השתנה כאן, זה אנחנו שנוסעים ומשתנים…ורק אנחנו מבינים מזה אומר באמת, לחיות את הודו כי מי שמתחבר אליה, מתאהב וחוזר…אין לי ספק שהיום הזה קרוב ואסע אליה שוב…
מאחלת לך כל טוב והתאקלמות קלה בארץ הקודש…אחרי הכל, היא ארץ הקודש:)