לימור אלימלך

אכן כתבת המווןןן…אבל היות וזה קשור להודו, אני לא מפספסת שום פרט…במיוחד כשהחזרת אותי לאחור לעוגת בגסו הטעימה ביותר…הייתי מתענגת עליה… אני זוכרת שהייתי בבגסו בזמן ראש השנה ובדרך לארוחת החג החל גשם מטורף…נכנסתי עם חברה ל”קפה” הזה שם, היכן שמכינים את העוגת בגסו, שתינו צ’אי ונהננו מהעוגה כשבחוץ זלעפות…אז אני מקנאה בך…ותדעי ששם באמת זו העוגה הכי טעימה…שם הרי זה המקור. קשה למצוא מקום בו יהיה טעם דומה לזו 🙂
אני ממליצה לך לאכול את הפיצה ממש בupper בגסו, המסעדה על צלע ההר…מעולה !

אני מכירה את בומההה…איזה קטעים, לקחתי אצלו כמה שיעורים…

תשמעי, המשך הסיפור לא נשמע נעים כלל ואפילו מסוכן.
אני שמעתי סיפורים מוזרים והזויים על הכפר מלאנה והחלטתי לוותר על הביקור בו…
ופארוטי, כמה שזה מקום מדהים ביופיו ולשקט שלו עומק מיוחד, ככה הוא מסוכן מאוד וככה הרגשתי את הסכנה באוויר, משהו באנרגיה שם לא הרגיש לי טהור…ונראה לי שזה מאוד קשור לכל עניני הסמים שם.

מה שחשוב, תשמרי על עצמך ! נכון שהודו מזמנת הפתעות אבל גם לנו יש חלק בהזמנה ואת יודעת את זה…

שתהיה לך התחלה נפלאה של שנה, בהודו…וד”ש לטיבטים המקסימים במקלוד.