ניצן בר

דותן, עניין האוכל (מתוק, חריף) באמת מסקרן אותי.
ידוע באמת שכשנמצאים או ישנים באותו מקום, חדר, בית…
יש אנשים הנעקצים יותר מאחרים, באופן קבוע.
שמעתי פעם שזה קשור לסוג דם. אבל אולי זו רק שמועת סבתא.

לעניין האוכל, אתה מדבר מנסיון אישי?
כאשר כמובן שגם כאן, אתה צריך להימצא באותו מקום יום אחרי יום ולראות את ההשפעה המשתנה עם שינוי סוגי האוכל, וכדי לתת לזה תוקף “מדעי” צריך לחזור על ה”ניסוי” יותר מפעם אחת ועם יותר מאדם אחד.
אני לא יתושולוג, אבל נראה לי שיתוש לא יודע אם לעקוץ או לא לפני שהוא באמת עוקץ ו”טועם” מן הדם. מה גם שלדעתי אין לו בלוטות טעם והוא לא ניזון מהדם לשם הנאה אלא לשם הישרדות, כך שקשה לי להאמין שהוא יותר מידי בררן.
כמו כן, אם הוא עקץ וראה כי הדם הנדון אינו מעדן מלכים, אני לא חושב שיש לו את היכולת לזכור ש”היי… הבחור הזה לא היה לי טעים”
זאת ועוד, הוא לא עף לספר לחבר’ה, מה שגורם לכך שהחבר’ה לא יודעים אם אתה טעים או לא עד שהם מנסים, ושוב, אני בספק גדול אם הם נרתעים מדם בעל הרכב כלשהו.

חשוב לציין, אני לא בא לסתור את שאמרת, אלא לברר אם יש לזה תוקף כלשהו מנסיון אישי, כי מדעית (מה לעשות, זה התחום שלי) זה קצת לא מסתדר לי, אך כמו שציינתי, יש פקטורים רבים שאני לא מודע להם.

תודה.