נמי קלך

מיטל, תודה על התגובה והפרגון שלך קודם כל…
הקטעהזה נכתב ממש מעצמו תוך שאני עם קרוב ל40 מעלות חום , ממש חולה, הרגשתי פיזית שאני לא ממש בתוך עצמי…
אבל בלי קשר- הרבה פעמים אני כותבת בגוף שני או שלישי, ההרחקה הזו מקלה עלי, מאפשרת יותר. כשאני חושבת על זה אולי מאותו מקום רגשי בדיוק אני מתחברת לתאטרון (לומדת תאטרון)- הרבה פעמים קל לי יותר לתת דרור אמיתי לרגש מעורר חרדה, כשאני מתייחסת אליו בגוף אחר, תרתי משמע…

מובן לי לגמרי הצורך שלך בקתרזיס, בפורקן, אבל מה יש לומר, באותם רגעים הוא לא הגיע, הייתי שרויה לגמרי בסחרחרת התחושות הקשטות, והכתיבה של הכל פשוט כפי שזה מרגיש, בלי לנסות לשפר ולמצוא דרך אחרת, דזא, זה היה הצורך שלי. אבל אל דאגה, כמובן שהיו רגעים רבים נוספים ואחרים, הרבה התבוננות פנימה והחוצה, ובחירות אחרות…