אתה יכול לקרוא לזה: עלילות גילי והאמבה, או מסעותי עם האמבה.
לא ידעתי שהשיחות כאן התדרדרו ליציאות ריריות מהרקטום, פיחס.
לשמחתי לא סבלתי משום שילשולים או הקאות בהודו, אבל גם לא הייתי שם כל-כך הרבה זמן (חודש וחצי). למרות שדברים יכולים לקרות גם בפרק זמן כזה.
חוץ מזה, גם לא אכלתי כל דבר, אז אולי זה מה שהציל אותי.
שתיתי פעם מים שגרמו לי לגרפסים בטעם של ביצה סרוחה.
המוכר הזבל מילא את הבקבוק מהברז הביתי? (אני מקוה שלא ממקום אחר) ואני הייתי כל-כך צמאה שלא היה לי קריזה לבדוק אם הבקבוק אכן סגור או לא.
אבל זה עבר לי אחרי יומיים שלשה.
אכן פגשתי ישראלים חסרי מזל ששלשלו כל הדרך למנאלי או לה.
לא אשכח איך פעם נכנסתי לשירותים של הקומה בדיוק כשאחד הישראלים היה שרוי שם בישיבה חשובה ביותר, מה אני אגיד לכם זה לא היה נעים, תרתי משמע.
הודו