הנופים ממנאלי ללה עוצרי נשימה ולכן למרות הנסיעה המתישה, ואני עוד החלטתי ברגע האחרון מה שהותיר אותי בקבינה המסריחה של הנהג ו”עוזריו”. עד היום (ועבר הרבה זמן מאז) אני זוכרת את תחרות הנאדים שהם עשו בינהם, פשוט זוועת אלוהים. חשבתי שאני עומדת למות מחוסר זרימת חמצן נקי למוח.
בכל זאת הנוף המדהים שנגלה לעיני במשך היום וההפסקות הקצרות שסיפקו לי אוויר לנשימה ולנשמה עלו על כל דמיון.
בחזור הבנתי שאין סיכוי שאני נוסעת לדלהי באוטובוס אז לקחתי טיסה ישירה וזה היה שווה כל רופיה/דולר.
ראיתי את הרי ההימליה המדהימים כל-כך קרובים.
חוץ מאיזה רעידה חזקה באמצע הטיסה, לא הרגשתי כלום והגעתי אחרי שעתיים בערך לדלהי.
הודו