אני כבר אוכלת את האוכל ונהנת אפילו מהחריף..
בכפר שעצרנו בו הייתה מסעדה אחת ושם באמת אכלתי על עלה.. בעל המסעדה כל כך רצה שנשבע שהוא פשוט שם לנו על העלה קצת מכל דבר ואחרי שטעמנו מהכל – הזמנו את האוכל.
האנשים ההודים הם בדיוק כמו שתיארתם – חביבים, שמחים ואוהבים לעזור.
עכשיו אני במונאר והגסט האוס שלי מעל שוק, ככה שאני מכירה כבר את כל הבסטיונרים.. אחד מהם החליט שאני דומה לשחקנית הודית שקוראים לה ג’ודיקה וכל בוקר הוא קורא לי מתחת לחלון שאני יבוא לשתות איתו צאי.
והכי חשוב – תפרתי חליפה הודית חבל על הזמן, התופרת אפילו סידרה לי את השיער ושמה לי טיקה בצבע של החליפה – קבלו תמונות
הודו