הבנתי שאני מגעילה 🙂
היו לי רק ארבעה שבועות להודו, ידעתי שאני לא באה בקטע של רוחניות וכדומה אלא כדי לראות. הייתי במרתון מטורף ולא כדי להספיק דווקא, אלא כי אני כזו, מרתונית. הספקתי אפילו יותר ממה שתכננתי. אישית, פספסתי את אמריצר אבל נחתי בסוף המרתון ברישיקש המופלאה, אם להסתובבויות הבלתי נפסקות שלי ניתן לקרוא “מנוחה”. כל אחד ומה שמתאים לו.
ואם להתייחס ברצינות לשאלה מעלה: סע עם תוכנית, אל תדבק בה! תגיע ותיכנס לקצב שמתאים לך. מקסימום – יהודו יש נטייה לחזור. אפילו אני, שלא היו לי כוונות, חושבת על זה לפעמים (ודני, מיכל ואחרים פה יעידו על כך :-))
הודו