וגם אני פה…

נתקלתי בזה ממש עכשיו, דווקא כשהייתי בקובה ולא בהודו, ההורים שלי רצו שאתקשר או שהם יתקשרו אלי כל יומיים שלושה וזה ישר עצבן אותי, הלחץ שלהם, השליטה, הקביעה מראש (ואם הייתי מסכימה לזה ומפספסת מועד מסויים – רמות הלחץ אצלם היו עולות ועולות…) אז כמובן שסרבתי ואמרתי שאשלח SMS כשאוכל. בכללי שלחתי כמה הודעות, אבל המעניין הוא שכשעברו כמה ימים בלי ששלחתי ופתאום שמתי לב לזה היה נראה לי שעבר המון זמן (במילים אחרות – הצלחתי להתנתק… אבל גם הרגשתי אשמה שלא עדכנתי) ומבחינת ההורים שלי – אני מניחה שהם נכנעו ל”אילוף” שלי כשהסכימו להודעות המעטות במקום לטלפונים. דני, אני קצת מקנאה בך שיש לך את היכולת להתנתק למשך זמן ארוך יותר בלי להרגיש אשמה ובאמת להשרות על הצד השני הרגשה שאין מה לדאוג. אני כנראה עוד צריכה להמשיך לתרגל את זה…