קרליבך, שהיה בנו של רב, הוסמך לרב בעצמו, הפך לעיתונאי, ייסד את עיתון “מעריב” והיה עורכו הראשון. בגיל 47 חזר מהודו, הסתגר חודשים במלון “דן” כדי לכתוב את הספר הזה. חודשים ספורים אחר כך הוא נפטר.
“ראשים אשר עורם שחור כשחור הלילה וראשים שחומים בצבע הקפה, ראשים כשוקולדה, כקקאו, כתה חריף, כתה קלוש, ובהירים לחלוטין, ראשים חשופים לאור השמש וראשים מוצלים בצל מטריות שחורות, ראשים מגולחים לגמרי, למחצה, לשליש, לרביע…”