בטיול שלי עבדתי על הענין של להתרכז בטוב ובחוויה שלי…ובאמת להתנתק.
הרגלתי את ההורים שלי שאני מתקשרת פעם ב… והיה אחלה, התקשרתי פעם בשבועיים, שלושה…רק כשהרגשתי צורך או כשרציתי אבל כן השתדלתי לכתוב יותר, גם כי היה לי כיף לשתף אותם וכן רציתי שידעו שהכל בסדר איתי, היות וטילתי לבד… אז חשוב למצוא את האיזון בין הדברים ולמצוא את דרך התקשורת הנוחה וכמה…ולדעת גם מה לשדר להורים…כי באמצעות השידור שלי, האנרגיה שלי, השמחה שלי, גם בטלפון וגם בכתיבה, הם למדו לסמוך עליי יותר…שזה באמת רווח גדול גם לי, גם להם.
קשה לצאת מהמקום של הריצוי אבל המקום הזה לא משרת אף אחד מהצדדים….זה שמרצה לא עושה את זה מכל הלב כי הוא לא באמת רוצה וזה שאותו מרצים, ירגיש איכשהו שזה לא נעשה מהלב….כך שנפסיד ולא נרוויח…נקודה למחשבה…
הודו