אני תמיד לוקח פורטר כשאפשר (לא תמיד אפשר אם הולכים למקומות לא שגרתיים).
אבל עוד דבר חשוב אחד.
זה שלוקחים פורטר לא אומר שהולכים עם הפורטר!
לוקחים תיק קטן למשך היום, קובעים איתו כפר שבו נבלה את הלילה הבא. הוא הולך בקצב שלו עם החברים שלו, אני הולך בסבבה שלי עם המצלמה והחברים שלי (לפעמים מתראים בדרך), אני פוגש מטיילים מותשים שמנסים לראות את הנוף מבעד לזיעה הניגרת על פניהם, חושבים שהם כובשים את העולם אבל בתכלס הם לא באמת נהנים מזה (תעשו ניסיון, טפסו עם תיק מלא ציוד מהכינרת לחרמון כל יום במשך שבוע…) ואפילו לא טורחים לעצור להינות מהנוף כי הדרך ארוכה וקשה.
אין מצב שפורטר לא מגיע ליעד, אפילו בגשם שוטף, רטוב עד הכפכפים שלו, הוא יגיע עם חיוך מאוזן לאוזן.
מנסיון הרב והמגוון מאד שיש לי בטרקים בהימליה… כשאפשרי… תמיד תקחו פורטר
הודו