היי יוני,
גם אני מאלה שמצטרפים לקריאה לא להתקרב למומביי לא בגלל שאין מה לראות ולעשות בה אלא מכיוון שהיא מאוד אבל מאוד יקרה. ומאוד גדולה(סיבה מספיק טובה לא להגיע אליה אחרי השלווה שבמקומות הקטנים ובכפרים שברחבי הודו) נדמה כי על כל שאיפה שאתה לוקח במטרופולין העצום הזה יורד לך מהחשבון עוד מאה ש"ח..או רופי…איך שתרצה.
הייתי במומביי 3 פעמים ונשארתי בה שבועיים במצטבר.לא יכולה להגיד שתהאהבתי ומאידך קשה להישאר אדיש אליה.
מציעה לידידה שלך לשהות ולהתאכסן באזור הקולבה. אזיור מתוייר מאוד ויקר אך בהשוואה לשאר המקומות במומביי כדוגמת סנטה קרוס, דאדר ואנדרי הוא אחד הזולים למחייה יחסית.
באזור הקולבה יש לא מעט גסט האוסים שבהם אפשר להתאכסן ואני ממליצה לה להיכנס לקטגוריית "גסט האוסים" באתר שבו אני כותבת עכשיו.
מעבר לכך, אפשר לראות את הים ולקחת סירה לאי אלפנטה, לראות את שער הודו ואת מלון הטאג’ המפורסם וכל זה במרחק הליכה מהיכן שהיא לא תרצה ללון בקולבה.
מעבר לזה שמעתי שכדאי להגיע לתחנת הרכבת ויקטוריה טרמינל בגלל המבנה, לקניון הפניקס בגלל הקולנוע הכיפי ולהבין עד כמה ההבדלים החברתיים עצומים במומביי, להגיע לדובי גהט כדי להבין את הקצה השני בסקלת העושר ולהעריך את כל הטוב שיש לנו, להגיע לשוק קרופורד, לראות את הגנים התלויים (the hanging gardens),לבקר במוזיאון גנדי ולאכול בכל דהאבה אפשרית.
מומביי קשה, יקרה ולחוצה אבל מצד שני היא חוויה. אם לוקחם את העומס, יוקר המחייה ואת הדחיפות שבכל בפרופורציה ובקלות(בעיקר ברכבת ובתורים הבלתי נגמרים בכל מקום כמעט) אז אפשר אפילו להנות.
בהצלחה(: