הוא זמר מלידה, חתיך הורס, וכבש את הודו ואת ישראל במופעיו. הוא הסתובב בהודו ובאמתחתו שלל סיפורים שירתקו אתכם, ולמרות שהוא ישראלי , דיבר הינדי ליד ישראלים כדי לראות איך אנחנו נראים מהצד... הוא כוכב עולה בעולם המוסיקה ההינדית ודמות צבעונית שכדאי לכם להכיר. רז דנין, מספר לנו על איך גילה עוד מהבית את המוסיקה ההודית, ואיך גילה את הודו, ועל זה שהוא בכלל לא ממוצא הודי.. הוא.. תימני! כן, בנות, הוא רווק.
הכל התחיל מאמא
רז מספר מאיפה התחילה האהבה שלו להודו: "כבר מגיל מאוד צעיר נחשפתי לתרבות ההודית. אמא שלי (לא הודית אלא תימנייה) היתה מושיבה אותי שעות בסלון , צפינו יחד בסרטים הודים, שמענו מוסיקה הודית. זה היה נמשך שעות. היינו מורידים סרטים מהאינטרנט, ידענו בעל פה את העלילה של כולם. היכרתי כבר את כל השירים ההודים, הסרטים, השחקנים. אפילו התחלתי להבין את השפה. כל יום שישי בבוקר בבית היינו מתעוררים לחפירות המוסיקה וכשהיינו מבקשים להנמיך, תמיד היינו שומעים את המשפט אם אין מוסיקה הודית אין מרק תימני!"
החלום הגדול של רז מאז ומתמיד היה להיות מוסיקאי, חלום שהתחיל להתגשם עם הטיול הראשון להודו. רז טייל בהודו בפעם הראשונה כשהשתחרר מהצבא בשנת 2005 , אז טייל שנה במזרח. משפחה הודית אימצה אותו בטיול הראשון, ובטיול השני הוא חזר לבקר אותם. אבא ,אמא ושני אחים- קמוד וימאן (Yaman), שניהם מורים למוסיקה שלמדו בבי"ס גדול וידוע. בשנת 2011 רז חזר שנית להודו, לטיול של ארבעה חודשים, אז ביקר את המשפחה שלו.
בית המשפחה המאמצת של רז, במנאלי
רז: "כשהשתחרררתי מהצבא היה לי ברור שאני רוצה לעסוק במוסיקה. לקחתי שיעורי פיתוח קול אצל איזה פרופסור רוסי, אבל לא כ"כ התחברתי לשיטה שלו. היו לו כל מיני תרגילים מוזרים כמו נביחות- פיתוח קול מערבית כזה. באותו יום ראיתי תוכנית של חמי רודנר בה התארח מוש בן ארי – ראיתי שמוש בתחילת הקריירה שלו טס להודו ומצא שם את הסלסול התימני שלו. הוא הסביר שהודו מוציאה ממך את כל הכשרונות שלך. נדלקתי, והחלטתי לנסוע להודו".
חתונה הינדית בדרמסאללה
בתחילת הטיול רז מספר שהיה ‘שוקיסט’- "זו היתה פעם ראשונה שנסעתי לבד לחו"ל. לא ידעתי עדיין כלום ,טיילתי עם חבר’ה ישראלים. בהמשך גיליתי שהמוסיקה פשוט באה אליך כשאתה חושב עליה. בדרמסאללה הלכתי עם חבר ופתאום שמעתי איזה שיר שהיכרתי התחלתי לשיר אותו והתחיל לדבר איתי מקומי, שאלתי אותו אם הוא מכיר מורה למוסיקה והוא הצביע על שלט שהיה תלוי עליו ואמר- אני מורה למוסיקה. זה הרגיש כאילו אתה מבקש משהו והיקום שולח לך אותו."
רז המשיך לטייל, עדיין בשבילי החומוס אבל אז החליט שההודים מעניינים אותו יותר ויותר והתחיל ליצור איתם קשרים. "נוצר איתם קליק, התחברתי אליהם ממש, התחלתי לשחק איתם משחק הודי שדומה לדמקה. נסענו יחד באופנועים ביערות. אחד מן החברים שלי אפילו הזמין אותי לחתונה של אח שלו. שם החלטתי להקדיש שיר לכלה- ושרתי לפני כולם בחתונה הודית. הם מאוד התרגשו. החתן הגניב לי וויסקי- משהו שהם בדרך כלל לא עושים". למעשה באותו ערב החלה הקריירה המוסיקלית של רז. הוא עוד לא ידע איזה נפלאות מצפות לו.
בהמשך רז חזר לטייל עם ישראלים: "טיילתי בעיקר עם בנות ומה הן אוהבות לעשות אם לא שופינג. הסתובבתי איתן, יעצתי להם על בגדים,על עגילים. עד שנמאס לי. ואז החלטתי לעשות דברים לבד".
כמו מוזיקאי מדופלם
באותו זמן רז החליט לעשות את המעשה שכנראה השפיע רבות על חייו והלך לבית ספר למוסיקה במנאלי- מקום שבאים ללמוד בו מקומיים אבל גם תיירים, בעיקר אירופאים. טיבטי חמוד עזר לו להגיע למקום. הוא מספר: פגשתי שם שני הודים, אחד מתופף בטאבלה (כלי הקשה הודי) ואחד בהרמוניום -זהו כלי דמוי אקורדיון שאני גם מנגן בו. הם ניגנו ופתאום מה שתמיד הייתי רואה בטלויזיה יצא מתוך המרקע. שאלו אותי אם אני רוצה ללמוד לתופף או לנגן באורגן. אמרתי להם שאני רוצה לשיר.
הרמוניום- כלי נגינה נפוץ בתרבות ההודית. צילום: רז דנין
שאלו אם אני יודע לשיר בהודית-ושרתי להם את השיר ששרתי בחתונה. הם התחילו לתופף וזו היתה ממש חוויה. הם לימדו אותי את תפילת החוכמה והמוסיקה – שיר מתוק כזה,שקט. פתאום מתוך הניגון התחילו לי דמעות של רגש עמוק. הם הסתכלו אחד על השני והבינו שמשהו מיוחד הגיע אליהם.
שיעור מוסיקה יומי עם האחים במנאלי
אמרו לי שאני כמו אחד משלהם" מאותו הרגע החל הרומן של רז עם המשפחה.זוג האחים שרגע לפני כן היה אצלם בשיעור הכניסו אותו אליהם הביתה, הוא למד אצלם, ישן אצלם, היה כמו חלק מן המשפחה. "אמא שלהם טיפלה בי. גרתי אצלם תקופה ולא רצו לקחת ממני כסף. שאלתי אותם יום אחד למה הם לא רוצים לקחת ממני כסף. "אחד מהם אמר לי: ראג’ (לא הצליחו לקרוא לי רז) אנחנו מאמינים שמלאך יכול לבוא אלינו בדמות של אורח. ממש התרגשתי. להודים יש להם הכנסת אורחים מאוד חזקה. אמרו שהבאתי להם אור לבית. קיבלתי מהם כל כך הרבה. אני הבאתי אליהם את המנטליות הישראלית, השמעתי להם מוזיקה תימנית, לימדתי אותם צעד תימני. האבא אמר לי שהוא מרגיש עכשיו שיש לו 3 בנים-שני בנים ואני. שני האחים הם תאומים-ובכלל לא דומים".
מצטיין של אמא…
דיבורים על הינדית, פילוסופיה, ובעיקר אהבה
בנוסף למשפחה המאמצת ממנאלי, רז המשיך להסתובב בהודו ולכבוש לבבות. מעבר לכך שלרז יש חזות דומה לשל הינדי, הוא גם מבין לא מעט הינדית- "כל השנים זה נספג אצלי, שמעתי, ראיתי. דרך המוסיקה התחלתי לקשר מילים ולמדתי יותר ויותר את השפה". בהמשך הגיע רז לרישיקש ולמד גם רייקי. שם פגש את מאטה ג’י ,חברה של המורה שלו שהוא משך את תשומת ליבה. "היא שאלה אם אני רוצה ללמוד הינדית ובאמת רציתי, היה לי חשוב להבין את המשמעות של כל השירים. הייתי בא אליה ללמוד והיא היתה מתחילה מסיפורים, מפילוסופיה, מוסר השכל, מה זאת אהבה. תוך 3 ימים אצלה כבר למדתי לכתוב ולקרוא, היא היתה בשוק. היה לי קל כי ספגתי הכל בגיל קטן. בפעם השנייה שחזרתי להודו פגשתי אותה במקרה".
מסתבר כי מדובר באשה מאוד מיוחדת. היא בת 72, יש לה תואר שני באנגלית ספרותית והיא ניהלה פנימייה של בנות. לאחר שבעלה נפטר היא עזבה את הכל, כפי נהוג בהודו- בן אדם לפני המוות עוזב את העולם החומרי. היא עזבה את הקריירה, את המשפחה ,עזבה הכל. התחילה לנדוד בהודו. היא עשתה ויפסאנה ארבעה חודשים. היא גם מאמצת המון כלבים, דואגת לכלבים פצועים. היא עושה הרבה פרויקטים של עזרה לבעלי חיים בהודו, ומחפשת ספונסרים גם בארץ. השם המלא שלה הוא רשמי בלה והיא נמצאת ברישיקש בלקסמן ג’ולה, איפה שכל התיירים. הכלבים בהודו מאוד מסכנים ומאוד זקוקים לעזרה הזאת. אוהבי כלבים- לתשומת ליבכם.
רז ממשיך להדהים בסיפוריו על האישה המופלאה-"היא אפילו הורישה לי שטח אדמה בהודו בכפר של קרישנה- זה מעין כפר אומנים, יש בו בי"ס למוסיקה ומחול. לא יצא לי לראות אותו כי הייתי צריך לחזור לארץ. הייתי כמו הילד שלה. היתה מספרת לי כל מיני משלים, הייתי מתלווה אליה לכל מיני מקומות, לאשרמים. כמו נושא כלים שלה. למדתי ממנה את הפילוסופיה, קריאה וכתיבה, ומהמשפחה יותר את המוסיקה".
ברישיקש רז הכיר גם איש מבוגר בן שמונים ומשהו בשם באנדי שגם הוא אירח אותי בביתו. "הוא היה אומר לי שהמיטה שלו היא המיטה שלי.באתי בפעם השנייה להודו וביקרתי אותו והוא זכר אותי"
לימוד הינדית עם מאטה ג’י ברישיקש
ברישיקש המשיך ללמוד תחת חסותו הקשוחה של המורה-פנדיט אוטם דס בן ה-80 בבית ספר למוסיקה שיבננדה. "הוא היה מאיים במקל שלא אעשה טעויות, אבל כמובן שהיה בסוף צוחק ושולח אותי לקנות לו "תרופה" למכאוביו..ברנדי!!..חחח דבר שהייתי מסתכן בכך כי זה היה לא חוקי שם, אבל כמו בחומוס מסתכנים באהבה.
תחרות שירה במנאלי ונסיעה ברכבת על נייר עיתון, ליד השירותים
לרז אם כך יש את הלוק ההודי, הוא יודע למגנט את ההודים אליו ולדבר בשפתם. הכניסה לעולם המוסיקה ההינדית היתה לגמרי טבעית בשבילו. הוא מספר סיפור מעניין: "הסתובבתי עם האח ההודי שלי ההודי במקדש הדימבה Hadimbaבמנאלי ומקומי אחד שאל אותי אם אני זר. הוא צחק עלי שבטח אני לא יודע לשיר כי אני לא הודי והחליט לעשות איתי תחרות. הוא שר ואז ביקש ממני להתחיל לשיר. שרתי שיר שרק למדתי ולאט לאט התקבצו סביבי אנשים- ההודים מאוד סקרנים. פעם הוא שר ופעם אני שרתי. התחילו למחוא לי כפיים בטירוף וגם צחקו עליו שהתחרה בי".
רז לא הסתפק בחברים במנאלי וברישיקש, והמשיך להכיר חברים מקומיים גם בנסיעתו לורנאסי. "נסעתי לשם כי שמעתי על חג האורות (dewali)לא היה כרטיסים מרישיקש ואמרתי שלא מעניין אותי מה- אני מגיע לורנסי לראות את החג הזה. ישבתי ברכבת כמעט 16 שעות על נייר עיתון ליד השירותים. הגעתי בלי להכיר כלום ואז התחברתי להודי אחד, פתאום מצאתי את עצמי ישן אצלו בבית, קונה איתו זיקוקים לילדים שלו. יש לי המון חוויות מיוחדות מההודים. גם עשיתי את שביל החומוס אבל גם נכנסתי למעמקים של ההודים, לתרבות שלהם. לא עשיתי טיול שגרתי כמו שכל הישראלים עושים".
רז נהג במהלך הטיולים שלו להתחזות להודי מול ישראלים- דיבר איתם באנגלית במבטא הודי כבד, מסתלבט עליהם. "פעם ישבתי עם מישהו בדוכן שלי שקיטר על ישראלים-אמר שהם חושבים שמגיע להם הכל, רגשי נחיתות הודים כאלה.
ואז בדיוק נכנסה מישהי ישראלית ודברתי איתה כמו הודי. ככה הייתי רואה את הישראלים מהצד. ביום הייתי מבלה עם ההודים ובלילה הייתי חוזר לגסטהאוס ומבלה עם הישראלים. נתנו לי שם כינוי-‘תימניפדיה’. שאלו אותי הרבה שאלות על הודו, על מאכלים, על תרבות ". אבל מעבר לכל החוויות והסיפורים רז מדגיש: "חשוב לי שישראלים ידעו שמעבר ליופי של הודו יש שם באמת תרבות. מוסיקה, סרטים. יש היררכיה בהודו. בשפה נהוג לדבר שונה אל מבוגרים מאשר לחברים או למישהו שהוא עובד שלך".
רז ומאטה ג’י- הירהורים על פילוסופיה הודית
‘הודו הגשימה לי חלום’
הקריירה של רז המשיכה להמריא. השיא של הקריירה המוסיקלית שלו מבחינתו היה כשהגיע לפושקר (בטיול האחרון) ומצא שם (איך לא) חברים חדשים. "יום אחד הם ראו אותי שר ביוטיוב ושאלו אם אני רוצה לשיר בפסטיבל בפושקר- פסטיבל הגמלים המפורסם. זה הפסטיבל הכי גדול בהודו. יש שם הופעות מכל העולם. לקחו אותי למנהל של הפסטיבל והוא ביקש ממני לשיר- נכנסתי לאודישן כמו בכוכב נולד".
מנהל הפסטיבל ראה את רז שר ביוטיוב ונדלק. הוא ביקש מרז לשיר כבר באותו באותו ערב. "הלכתי להתארגן, לקחו אותי הודים על אופנוע, הרגשתי כמו סלב. ביקשו לפנות את הדרך לאמן שהגיע". כאן התרחשה פריצת הדרך האמיתית. מול עשרות אלפי אנשים הציגו את רז מישראל. "פתחתי ב’נמסטה פושקר’ והופעתי מולם- זו היתה ממש הגשמת חלום, זה הפסטיבל הכי גדול בהודו".
מופיע ומרשים בהיכל התרבות ברמלה
אחרי הודו הקריירה של רז לא הסתיימה- הוא ממשיך להופיע בארץ, כיחיד וגם כסולן בלהקת סרג"ם- להקה הודית המופיעה בכל רחבי הארץ-החל מחתונות ועד למופעים בהיכלי תרבות של הקהילה ההודית. לאחרונה גם העביר סדנא של נפלאות השירה ההודית עם דוקטור סוורופ ורמה ובליווי להקה סופית ((Sufi. עם זאת, עדיין מודה ומוקיר את מי שגילתה אותו לעולם-הודו.
"הודו באמת נתנה לי מתנות. חברים, משפחה, חוויות. הכי חשוב זה המוסיקה-זה מאוד מקרב. במוסיקה לא משנה מי אתה, מה אתה, מה הדת שלך. יש לי גם חברים טובים מוסלמים שהכרתי שם".
ההופעה הראשונה של רז בהודו | Maula Mere Maula – Anwar – Raz Danin – Live
רז בהופעה בפסטיבל הגמלים של פושקר
לסיום, רז רוצה לחלוק איתנו סיפור על כוחה של נתינה.
"לאחר כל שיעור מוסיקה במנאלי הייתי הולך לנהר כדי להירגע. יום אחד התחלתי לחזור חזרה לכיוון היער וראיתי זוג מבוגרים יושבים עצובים. היו להם סירים. הבנתי שהם מוכרים צ’אי. זה היה יום מאוד סגרירי ולא היה שם אף אחד. המשכתי ללכת וראיתי אותם מבואסים, הבנתי שכנראה אף אחד לא בא אליהם, לא היתה להם פרנסה והחלטתי לשמח אותם. באתי לשתות אצלם צ’אי והתחלתי לשיר להם שיר שמח. הגבר הסתכל עלי במבט מוזר ולאט לאט התחיל לחייך ולשיר איתי. אישתו גם התחילה לשיר איתי. יש במוסיקה שפה משותפת שאי אפשר להסביר אותה.
כשרציתי לשלם להם על הצ’אי הגבר החזיק את הידיים ב’נמסטה’ ואמר לי לא, לא רוצה כסף. כל כך התרגשתי, הבן אדם לא הרוויח כלום באותו יום וזה היה כל כך משמעותי בשבילו הכמה רופיות האלה ועדיין הוא לא רצה כי נתתי לו משהו אחר. בסופו של דבר הוא לקח את הכסף כי "איימתי" עליו שאם לא אקח אני אקח את אשתו".
מופיע בהיכל התרבות בפתח תקווה
רז מסכם- "הבנתי איזה כוח יש למוסיקה. נתתי לו משהו אחר מכסף שהיה יותר משמעותי מבחינתו. לא היתה לי באמת שפה משותפת עם אותו אדם- לא יכולתי לשאול אותו איפה הוא היה בצבא ודברים כאלה. אבל היו לנו את השירים, וזו הייתה השפה שלנו".
Teri Deewani Live – Raz Danin
כתיבה: נטע ארזי