קיבוצניק, חלבן ויוגי ישבו על גג גסטהאוס ואכלו לאפה. ואם זה נשמע לכם כמו התחלה של בדיחה, כנראה שלא פגשתם את אמנון פייניק, שמשלב את כל הנ"ל באדם אחד.
את אמנון פגשנו בפושקר אוכל לאפה בבאזאר ומשתלב בטבעיות בין מטיילים צעירים, ואכן את גילו המפתיע, 72, לא הייתם מנחשים (וגם הוא מתקשה לעיתים להאמין). ישבנו איתו לשיחה על הודו, יוגים מבוגרים ופרות רזות.
מהקיבוץ להודו על שביל החלב
אמנון (72), חבר קיבוץ יפעת בעמק יזרעאל, משלים בימים אלה את הטיול להודו שמעולם לא יצא לו לעשות. זוהי אומנם הפעם השנייה שלו במזרח, אך פעם ראשונה בהודו. אמנון מספר כי בתקופתו לא היה נהוג לנסוע לטיולים ארוכים של אחרי צבא, לכן יוצא שאת הטיול של אחרי צבא הוא עושה עכשיו. לאחר שהשתחרר מהצבא, עבד אמנון ברפת ומאוחר יותר במפעל של הקיבוץ. כעשרים שנה עבד אמנון במפעל וייצר חוטי ליפוף למנועים. בנוסף הספיק אמנון גם לעבוד במחלבה ולייצר גבינות איכותיות וריכז אולפנים לעולים חדשים.
"תגיד פניר!" אמנון לאחר שצלח את הדרך מהמחלבה בקיבוץ למקדש בהודו.
אמנון הוא איש משפחה: הוא נשוי, יש לו 5 ילדים ושתי נכדות אולם בניגוד לאמנון, אף אחד מהילדים שלו לא היה בהודו.
באופן מפתיע דווקא אמנון הוא זה שנמשך למזרח יותר מכולם, אך נאלץ לחכות עם החלום לא מעט שנים: "היות ואנחנו לא טיילנו אחרי הצבא, היתה עסקה של הקיבוץ לטיול של שבועיים באירופה על חשבון המשק. אלא שהיינו צריכים לחכות עם זה, כי זה היה מיועד לבני חמישים פלוס. כשהגענו לגיל חמישים, בדיוק התחילה ההפרטה ואמרו לנו שאין מספיק כסף, וכך חיכינו עם הטיול עוד שלוש שנים.
ידעתי שאטייל למזרח ולא לאירופה, כי זה מה שמשך אותי. הקיבוץ אישר לי חופשה של חודשיים, אבל אישתי אמרה לי שחודשיים זה כלום- ושאני צריך לנסוע לשישה חודשים. רציתי לעשות קורס של טאי צ’י, של עיסוי תאילנדי ולטייל. אישתי אמרה לי שהיא נותנת לי חופש של שישה חודשים. כמובן שהקשבתי לה ולא לקיבוץ".
רומן שהתחיל לפני 17 שנים
אלא שגם כאשר נסע כבר, הקיבוץ לא ויתר על אמנון כל כך מהר. כעבור חודשיים הוא קיבל שיחת טלפון מן המזכירות בבקשה שיחזור. כמובן שאמנון התעקש להישאר עוד וכך יצא שנשאר 8 חודשים במזרח. "התוכנית היתה אחרי סין לנסוע להודו- ואת הודו פיספסתי כי הבנות ביקשו ממני שאחזור לליל הסדר. חזרתי כעבור 8 חודשים לקיבוץ והתחלתי לעבוד".
אז את הודו הוא פיספס בפעם ההיא, אבל חווה את המזרח הקלאסי: "התחלתי את הטיול בתאילנד כי רציתי נחיתה רכה במקום מתוייר, דובר אנגלית. עשיתי קורס של עיסוי תאילנדי מסורתי- עשרה ימים, 7 שעות כל יום, שיעורי בית, מבחנים. טיילתי אל שבטי הגבעות, עשיתי רפטינג, רכיבה על פילים ועוד. אחר כך טסתי לסין. רציתי להגיע לטיבט אבל טיבט היתה סגורה, אז הייתי חודש בצ’אנדו עד שטיבט נפתחה."
לאחר שביקר במנזרים, עשה את טראק האנפורנה וביקר באשרמים, החל אמנון להתעניין ביוגה, מה שמביא אותנו לביקורו הנוכחי בהודו.
יוגי בנשמה
אמנון חזר מן הטיול שלו, לפני 17 שנים, והחל לתרגל יוגה באופן קבוע. הוא תירגל יוגה על אש קטנה, עד שיצא לפנסיה בגיל 65. בהמשך, רצה להעמיק את היכרותו עם היוגה והתחיל קורס מורי יוגה. "המשכתי ללמוד ובמקביל לימדתי יוגה אצלי בבית. רציתי להמשיך ללמוד משהו אחר ועברתי למורה שיש לו מרכז רציני ליוגה, שנקרא אישיטווה יוגה. יש שם קבוצה שלמה שמתרגלת באופן קבוע ועם החבר’ה האלו הגעתי להודו. עשינו תשעה ימים במקומות של עלייה לרגל של הינדים באזור רישיקש. יש בקבוצה הזו חבר’ה שהם ממש הינדים בנשמה".
יוגים ונהנים. קבוצת היוגה על רקע הגנגס ברישיקש
לאחר סיום תשעת ימי העלייה לרגל ברישיקש, הקבוצה תרגלה סדנת יוגה על גג המלון בו ישנו.
אמנון: "היינו 24 אנשים בקבוצה. זו היתה הפעם הראשונה שהגעתי להודו. ב-17 השנים האחרונות היה לי ברור שאגיע להודו מתישהו".
הקבוצה חזרה ואני נשארתי בהודו ואני מתכנן להיות כאן חצי שנה". אמנון מספר על השדרוג שעשה לחדר המלון שלו: "ברגע שהקבוצה נסעה ‘שידרגתי’ מייד את המלון – ממלון שעלה 3,350 רופי לחדר ללילה, למלון שעולה 200 רופי ללילה. אני לא מוציא כאן יותר מ-200 רופי על חדר, גם אם אני צריך להתמקח". כמו אחרון הצעירים כבר אמרנו?
מתרגלים על הגג ברישיקש
כפי שכבר הבנתם, המטרה של אמנון בנסיעתו להודו היתה בעיקר יוגה. "המשכתי לתרגל יוגה במרכז של מורה צעיר בן 38. במשך 16 יום תירגלתי איתו כל בוקר. אחר כך המשכתי לקורס של איורוודה שהתחלק לתזונה איורוודית ועיסוי איורוודי (עיסוי המתמקד בנקודות לחיצה – נ.א.). את כל זה עשיתי ברישיקש. סך הכל הייתי שם מעל לחודש".
אמנון מספר על מורה מיוחד במינו ליוגה מרישיקש בן 104. "יש לו עשרה ילדים והיום הוא נזיר. עשיתי אצלו שיעור יוגה. מי שמריץ את העניינים במרכז היוגה הוא תלמיד צעיר שלו, אך מידי פעם הוא מזמין את הזקן להעביר שיעורים, כי זה מושך, זו אטרקציה".
שמו של המורה הזקן הוא סוואמי יוגננדה מהראג’י – ויש לו 85 שנות ניסיון ביוגה, יותר ממה שרובנו בכלל חיים. אמנון: "מה שמדהים באיש הזה בן ה- 104 זה כמה שהוא בריא וחיוני – יש לו חוש הומור, הוא מתחבק, מלמד יוגה. זה מלא השראה. אצלנו מי שמגיע לגיל הזה הוא בבית חולים או עם מטפלת פיליפינית, בקושי מתפקד. יש ביוגה באמת משהו שמתחזק אותך. היום אני הרבה יותר גמיש ממה שהייתי כשהייתי ילד. הצטערתי שהתחלתי כל כך מאוחר את היוגה".
"בואו אני אראה לכם איך עושים זה, צעירים!" היוגי הזקן והקבוצה
יוגי סוואמי בן ה-104 מדגים תנוחה שלנו היה לוקח 104 שנים לצאת ממנה
איך דמיינת את הודו לפני הנסיעה? זה תואם את מה שחשבת?
"הודו תואמת לגמרי את מה שחשבתי. לא הייתי בשוק בכלל, נראה לי לגמרי טבעי מה שקורה כאן, אני מרגיש בבית". גם בגיל 55 וגם בגיל 72 אמנון הגיע למזרח והתחבר אליו. נראה שיש משהו בנשמה שלו שמאוד מחובר למזרח, והוא מאשר זאת: "הטיול שלי היה זורם, לא הגעתי כדי לסמן וי על מקומות. אני מתכנן לרדת לגואה, ומתלבט אם לרדת לאגרה לראות את הטאג’ מאהל. אם ימאס לי ואני לא ארצה לסיים את ששת החודשים אני אחזור מוקדם יותר".
בתור חלבן לשעבר, אמנון לא יכול היה שלא להתייחס לפרות כאן: "צילמתי כאן המון קופים ופרות קטנות. אני רגיל מהקיבוץ לפרות גדולות ופה יש פרות קטנות שאוכלות קרטונים וניילונים. הפרות כאן מסכנות, נורא נפוחות. בקיבוץ אנחנו נותנים להן דקירה על מנת להוריד את הנפיחות שלהן. זה קורה בדרך כלל מתזונה לא טובה כשפרה מתנפחת. אמה (נוזל ידוע לשטיפת כלים – דטרגנט) לרוב מוריד להן את הקצף והגז יכול להשתחרר- ואם לא אז עושים להן דקירה קטנה". תודו שעל זה לא חשבתם.
אמנון ופרת הבית של המלון בבדרינט המקבלת מנת אורז מדי ערב.
סימן שאתה צעיר
ואיך אמנון משתלב בהודו עם כל התרמילאים הצעירים, אתם ודאים תוהים. לכך אמנון עונה, "אני מסתכל כל יום במראה כשאני מתגלח ואני לא רואה אדם מבוגר. מישהו צילם אותי בטיול וממש הופתעתי מזה שאני נראה שם מבוגר! זה היה בלתי נתפס. הצעירים פה ברישיקש נורא התלהבו לראות אותי, רצו לדעת מה הסיפור שלי והגיבו תגובות מחבקות כאלה.
הם ישבו על הגג של ההוסטל ופתאום ראו מישהו בגילי מתקרב אליהם, שזה לא נראה להם רגיל. הציעו לי גם לעשן אבל זה לא מושך אותי. מה שחשוב בעיני הוא אי שיפוטיות, לקבל כל דבר. אני גם לא שופט את מי שמעשן. המפגש עם הצעירים היה טוב מאוד".
האם אתה ממליץ לאנשים בגילך לבוא להודו?
"סיפר לי בחור צעיר שכשהוא ארז את התרמיל אבא שלו אמר לו ‘אני מקנא בך’. אח"כ כשהגיע להודו אבא שלו שאל אותו אם הוא ממליץ לו לבוא והוא לא ידע מה לענות לו כי הוא כבר יחסית מבוגר, עם כרס ולא גמיש. הוא ידע שיהיה לו קשה, אז זה מאוד תלוי מי הבן אדם."
אמנון מרים את כדור הארץ!
אמנון, שקיבל ‘פס’ מאשתו שנשארה בארץ, משתדל לדבר איתה לפחות פעם בשבוע. "בהתחלה זה היה כל 4-5 ימים, אחרי זה ירד לפעם בשבוע". את התוכניות של אמנון לאחרי הטיול הוא עדיין לא תיכנן בקפידה והוא משתדל ליהנות מהרגע, אך יש דבר אחד שמאוד ברור לו: "אני חושב שאחרי הטיול אמשיך ללמד יוגה. עכשיו עשיתי טעימה של האיורוודה אז אולי אעמיק בזה. לאשטנגה יוגה אני פחות מתחבר, אני יותר אוהב את הסגנון השקט, שיותר קרוב למדיטציה. לכל אחד מתאים משהו אחר".
המסר של אמנון לסיום: "תתחילו לעשות יוגה בגיל צעיר. אל תחכו לגיל 55. תתרגלו יוגה באופן קבוע. רואים את התוצאות". וכדי להמחיש לנו את דבריו, הוא מדגים לנו איך הוא מתכופף עם העקבים לאחור.
אמנון הופך את העולם בשביל קוראי הודו סי או אי אל
כתיבה: נטע ארזי
עריכה: הדר סתיו
