הצעה אחת של חבר לטיול גרמה לתום טופז, בן 30 מרחובות, להפסיק לתפוס ריקשות ולהתקדם במסע שלו בהודו על גבי גמל. אגב, הוא מעשן רק קאמל מאז אותו מסע.
לפעמים בהודו נדמה שכל מה שהחברים שלכם למסע יכולים לגרום לכם לעשות, זה ללכת לאברגרין בקאסול במקום לסמי בורקס ובכך לשנות את הטיול שלכם ב- 180 מעלות. טוב נו, ברור שרובנו חווים קצת יותר מבתי קפה ובהייה בנופים מושלמים, אבל מתי בפעם האחרונה חבר שלכם גרם אתכם לוותר על הנוחות שבטיול ולקנות גמל?
"זאת לא הייתה יוזמה שלי אלא של דיגורי, בחור אנגלי שטיילתי איתו בעולם", מספר תום. "טיילנו יחד בדרום אמריקה, אירופה וגם בהודו. באחד הטיולים שלנו בצרפת שכנעתי אותו לקנות קנו ולחצות איזה נהר. אחרי הרבה זמן נפגשנו שוב בדרמסאלה בהודו ואז הוא אמר לי: "עכשיו תורי! אני רוצה ללכת לרג’אסטן, לפושקר, לקנות גמל ולחצות שם את המדבריות". אז איך קנו הופך לגמל? זה אולי נשמע לכם מוזר אבל את תום הרעיון דווקא לא הרתיע: "זה נראה לי רעיון מגניב לגמרי. נסענו לפושקר, הסתובבנו יומיים עם איזה בחור שעושה טיולי גמלים, הוא לימד אותנו והסביר לנו את כל התהליך על גמלים, איזה אוכל כדאי לתת להם וכו’. הוא גם לימד אותנו מילים בהינדי כדי שנוכל לבקש אוכל או כיוונים ולנסות לתת הוראות".
הטוב, הרע והגמל. דיגורי ותום (משמאל). צילום: תום טופז
ממש כמו לקנות דג זהב. ואז התחלתם במסע שופינג גמלים?
"כן", תום צוחק "אחרי פושקר נסענו במשך שלושה ימים, עברנו בין חקלאים והתחלנו לחפש גמלים ולהתמקח עד שלבסוף קנינו שני גמלים, ציוד ומפה מצו’קמקת. לגמלים נתנו ישר שמות כדי להתחבר אליהם. לגמל שלי קראתי גבריאל ודיגורי החליט לקרוא לגמל שלו בוריס".
מה הרגשת כשקיבלת את הגמל? אחרי הכול זה לא אופנוע.
"זה לא היה פשוט בהתחלה. בפעם הראשונה גבריאל היה גמל קצת מופרע, הוא אהב לרוץ ולהשתולל הרבה. בפעם הראשונה שעליתי עליו הוא השתולל בזמן שהייתי עליו וניסה לתת לי ביס. זה לא היה נעים בכלל והתחלתי לחשוב לרדת מהעניין ולוותר עליו, אבל הבנתי מאוד מהר שאני נשאר עם גבריאל לא משנה מה יהיה. חוץ מזה, לא רציתי לחזור את כל הדרך אחורה".
תום ממשיך לתאר את הקשיים שמסע עם גמל יכולים לעורר: "בכל פעם שרצינו לצאת, גבריאל היה משתגע ובוריס לא רצה בכלל לזוז. גבריאל היה גמל מירוצים ולכן הוא היה מאוד תזיזתי ורצה תמיד לצאת לדרך ובוריס רק רצה לשבת לאכול. במקורו הוא גמל משאות שסוחב עגלה, עבודה מאוד איטית. את המטרה להגיע מפושקר לג’ייסלאמר לא השגנו, פשוט הלכנו לאיבוד. מידי פעם ראינו אוכלוסיה, בכלל יצא לנו להיות כמעט כל יום בכפר אחר. הבעיה היתה שהלכנו כל המסע לאיבוד".
סליחה, מוכר את הגמל? כמה כוח סוס? תום וגבריאל. צילום: תום טופז
לא פחדתם קצת שמשהו יקרה ואף אחד לא ידע למצוא אתכם?
"גם… וגם פחדנו להגיע לגבול עם פקיסטן". בהחלט פחד סביר. "טיילנו ככה שבועיים ובסוף נשברנו, הגענו עד לג’ודפור והבנו שאנחנו ממש לא בכיוון הנכון ואז דיגורי אמר שהוא מיצה את הרעיון".
נקשרת לגמל שלך?
"אחרי שלושה ימים נקשרתי אליו מאוד", מספר תום ומוכיח שמדובר בגבר רגיש. תום ממשיך לספר על שגרת היום יום עם הגמלים: "כל בוקר קמתי להאכיל את הגמלים. זו שיגרה שבה אתה צריך לבשל לעצמך, לקפל את הציוד בכל בוקר וערב ולהעמיס אותו עליהם, כל הזמן ללכת ולחפש מקור מים, מקום לאכול בו צהריים. לפרוק מידי פעם את הציוד מהגמלים כדי שהם ירגישו משוחררים, לתת להם לנוח עוד פעם מחדש ואז מגיע הערב. בסוף אתה מוצא את עצמך בשגרת עבודה מאוד קשה, אבל טיפלנו בהם יפה מאוד ודאגנו להם למים בכל יום. האגדה הזאת שגמל יכול לשרוד במדבר ימים שלמים בלי מים לא שיחקה אצלנו תפקיד".
לישון בשומקום ולהתעורר בשומקום. צילום: תום טופז
איזה חוויות אתה נוצר איתך מהמסע הזה?
"זה בעיקר לישון בחוץ, מתחת לכיפת השמיים, מתחת לשמיכת צמר שביום יום משמשת אותי לרכיבה על הגמל, לאכול במשך ימים שלמים אורז ועמבה. עצם העובדה שאני לא בסביבה המוכרת שלי, בתרבות זרה לגמרי, אז אני פתאום מבין עד כמה היצר ההישרדותי קיים בי ובכל אדם, דווקא ברגעים האלה שכלום לא מסתדר. בסופו של יום הדבר הכי מדהים שקורה זה להסתכל על השמיים, המוח עושה זום אאוט".
איך המקומיים הגיבו אליכם? בכל זאת לא בכל יום רואים מערביים על גמל.
"התגובות הגיעו בעיקר מילדים. אני זוכר את עצמי לילה אחד רוצה לישון, ו- 15 ילדים עומדים סביבנו ומסתכלים עלינו מלמעלה. ניסינו לרמוז להם שאנחנו עייפים ורוצים לישון, אבל בכל פעם שעצמתי עין אחד מהילדים התחיל לבעוט לי ברגל. הם לא היו מוכנים שנירדם".
לא רוצים לישון רוצים להשתגע. צילום: תום טופז
איך היתה הפרידה מהגמלים אחרי שבועיים כאלה אינטנסיביים?
"האמת שהיה לי קצת קשה, הרגשתי שאני רק בתחילת התהליך והייתי מוכן לעוד, רציתי להמשיך את המסע אבל דיגורי הרגיש שמיצה את זה. אני עוד הצלחתי להתעקש והמשכנו כמה ימים אבל בסוף סיימנו את המסע מוקדם מהרגיל ומכרנו את הגמלים. היו לנו הרבה הצעות למכור את הגמלים ואני סירבתי לכמה מהן כי פחדתי לתת את גבריאל למישהו שינהג בו באלימות או יחזיר אותו להיות גמל מרוצים", תום ממשיך להיות הגבר המושלם – גם נקשר מהר וגם דואג לפרטנר אחרי שזה נגמר. "בסופו של דבר מכרנו את גבריאל ובוריס לחקלאי ב- 8,500 רופי".
לסיום, תתאר לי איך העולם נראה כשאתה רכוב על גמל.
"רגוע. מאוד".
לשחרר את גבריאל. צילום אחרון של הגמלים. צילום: תום טופז
אז למי שמפחד מהאופנועים, עייף מההתמקחויות עם נהגי הריקשה ומהבחילות באוטובוסים, גמל, מסתבר, זאת בהחלט אופציה מעניינת בשביל המשך המסע. במידה ואתם חובבי בעלי חיים באשר הם, אין לכם פחד גבהים ואתם מבינים אפילו קצת במפות בלי ג’י פי אס, גמל בהחלט יכול לבוא לכם בטוב. ואם מתחשק לכם גמל אבל לא מתחשק לכם הודו (שזה מוזר בפני עצמו), אנחנו מזכירים לכם שתמיד אפשר לצאת למסע על גבי גמל בדרך לבאר שבע. מי יודע, אולי תלכו לאיבוד ותגיעו בכלל לפושקר מבלי שהתכוונתם.
כתיבה: טל גטרייטמן
עריכה: הדר סתיו