לפני שנוסעים, לאנשהו, לכל מקום, אנשים אוהבים להמליץ ולתת עצות.ובטח שבטח בטיול הגדול... אז מה לא שמענו על הודו?
שהיא מלוכלכת, מורכבת בחציה מפרות ובחציה השני מאנשים גדועי כפיים.
שהיא מלוכלכת, ושאנשים מנגבים עם ידם השמאלית את מה שאנחנו מנגבים עם נייר טואלט לילי עם פרחים/לבבות ו/או כלבלבים חמודים בארבע שכבות מלטפות.
שהיא מלוכלכת, וההודים ימצאו כל דרך אפשרית למשש לך.
שמענו שהיא מלוכלכת, ועל סמך רוב יוצאי-הודו-חוזרי-טיול,הנחנו שההודים לבושים בקפוצ’ון פיות ומכנסיים רפויות שנקשרות רק בחוט.
שמענו שבתוך כל זה- נשמות אבודות מוצאות עצמן מחודשות, מפוכחות ורגועות.
ואצל כל אחד החוויה התפתחה בכיוון אחר. עם, בגלל ובזכות כל מה ששמענו על הודו-
החלטנו לנסוע. הנה לכם כמה עצות ששמעתם או עוד תשמעו על הודו. לפני הטיול ובמהלכו.
נא לקחת את כל הנאמר בערבון מוגבל.
1. "הודו פתחה לי את הצ’אקרות"
שמעתי את זה. אמרו לי את זה במבט אמיתי ואמין, ספק משחק מוקפד ספק אדם שהצ’אקרות שלו אשכרה פתוחות.מה זה בכלל צ‘אקרה? (מסעדה ממש טובה בירושלים) ואיך מרגישה צ’אקרה פתוחה?
לא היתה לנו תמונה של צ’אקרה פתוחה אז תדמיינו שזה קשור
2. "תחביאי את זה בחזייה"
מה? את מה? על מה אתם מדברים?
את העוגיות?.. אבל זה עושה פירורים.
מה, זה לא חוקי להחזיק עוגיות בהודו?
אני יודעת שהשמנתי קצת אבל יש הבדל בין לא כדאי לצורך להחביא.
3. "האוכל רחוב הכי טעים"
תכלס, אין על זה. כשהרעב מתחיל לתת אותותיו בפנים הבטן ולגוף נמאס מהירידה המוזרה מבגסו למקלוד, ריח השמן מיתמר מליד ביתו של הדלאי לאמה. זהו המומו– האחד והיחיד, מוגש בצלחת יד חמישית עם שיפודון קטן שעוזר לשלוט במטעמים האלה.
חבל שאין פה איזה קורס או משהו שמלמדים איך להכין את זה. אם רק ההודים היו חושבים על זה- להציע לתיירים קורסים כאלה.
4. "עזבי אותך פורטר. קיריגנגה זה שתי דקות מפה!"
לטובת אי-מימוש העצה הזאת יצאתי מגדרי. הייתי עם חברה שעולה את קיריגנגה בפעם השנייה באותו חודש- שהציעה בעצמה לסחוב לי את התיקים. קיריגנגה זה ר ח ו ק. קרוב זו לא מילה שהשתמשתי בה ביום של הטיפוס. אוצר המילים היה: חם, גבוה, קשה, איה, למה, אני חוזרת אחורה, די, למה, מפל, 90 מעלות,העץ צומח יחד איתי בכיוון העליה, למה, אני שונאת את החיים, חם, כבד (לא סחבתי כלום), איה, קאוובנגה, איה.
"פה צולם סרטון הפתיחה של הטלטאביז?"
5. "הכי חוויה זה לנסוע בלוקלים"
הלוקל. לא קל. איפה קונים כרטיס? איך משלמים? אה אי אפשר להביא איתי תיק? סבבה אני אשאיר אותו על הכביש בצד. אה, יושבים 5 אנשים במושב של שניים?
ואין מזגן אני מבינה… טוב נפתח חלון. תקוע החלון? טוב שטויות אני אנופף עם המניפה שלי. אה היא בתיק הגדול. השארתי אותו שם. HOW WE GET TO KASOL ?
OH, WRONG BUS? YOU TOLD WE GO THIS ONE. NO?
OKAY. OKAY I GO OK
חם פה קצת. למה עצרנו? אה יופי מוכרים אוכל. חומוס וסלט. מדהים. כן פשוט תערום לי קצת על היד שלך ותביא לי. אני בטוחה שזה נקי והכל. כן רק אם אפשר אל תניח את כל הדלי עם האוכל על הברכיים שלי. אה כן? טוב לא נורא. שנייה אפשר להקיא פה?
הדרך לגיהנום רצופה בלוקאלים
6. כן או לא?
מירב בר לב אמרה לנו שאמרו לה [ככה שמועות מתחילות ד"א] שהדרך היחידה לקבל מהודי הכוונה זה בשאלות של כן ולא. מניסיונה היא אומרת שאף פעם לא הבינה אם הוא התכוון לכן או ללא. האמת, אין שום כלי בעולם שיעזור לתייר הממוצע להבין את נענוע הראש הארעי הזה. כשסיימתי לנסות למדוד את המעלות שמאלה-ימינה vs המעלות למעלה-מטה הבנתי שאין מוצא. והתסכול עלה בי תוך כדי. כשאתה אומר "יס מדאם" ומנענע את הראש לשלילה באופן מובהק- אני מקבלת ממך שני אותות שונים ומנוגדים אך מוגדרים.
7. "זמן הודו"
זמן הודו היא קלישאה שנאור שניאור מאמין שהיא אמיתית לחלוטין. הגדרה מילונית, מילון אבן שושן/סמי בורקס- זמן הודו מתייחס ליחידת זמן בודדת, כגון שנייה, דקה, שעה, כפול זמן כלב (שנת אדם=7 שנות כלב) + זמן תגובה שמתארך, מסיבות שלא יפורטו +מרחק תגובה + זמן עצירה+ מרחק בלימה+ אי הבנות של הודו.
הבעיה ביישום: כששני הצדדים המעורבים בקביעת הפגישה ("תפגוש אותי בשמונה בג’רמן בייקרי ליד האינטרנט") מודעים לגזירת הזמנים שדרושה עקב המכשול המדובר, זמן הודו, לא ניתן ולא אפשרי לקבוע שעת מפגש.
מה אתה מחייך? קבענו כאן לפני שעתיים! זמן הודו
8. "הודו תיקח אותך לאן שהיא רוצה"
נטלי לוינטל שי תרמה לנו את הקלישאה הנ"ל. הכוונה פה היא לא ללוקלים שאומרים שהם מגיעים למקום מסוים ומסיימים במקום אחר. נטלי מספרת שלפעמים "התכנונים בהודו יוצאים בדיוק ההיפך ממה שרצית. כאילו להודו יש תזמונים משלה בשבילך. לא סתם אומרים הכל אפשרי..". בשבילה פספוס טיסה ושעות רבות של נסיעות הובילו להיכרות עם הודים מקסימים שדאגו לה לאורך כל הדרך- עד שהגיעה בבטחה ליעדה. אצלי החלקים מתחברים רק עכשיו. הודו לימדה אותי שהכל אפשרי שם- ואני עכשיו לומדת מזה שאין סיבה שלא הכל יהיה אפשרי פה. החוכמה היא לא להתנגד להודו, היא יודעת מה היא עושה…
9. "אוויר הרים צלול כ…"
סוגיית הריח בהודו. להלן כמה ריחות עיקריים שאפי לא ישכח: נחיתה בדלהי. ריח של אנשים, גלגלים חרוכים, פרות, זיעה והרבה תבלינים. ריח בגסט האוס הראשון: אנשים, גלגלים חרוכים, פרות, זיעה, הרבה תבלינים וקרם לילה מתחת לעיניים של הימלאיה. עוד קרמים של הימלאיה, צ’אי, ריח של טנדורי בלילות, הריח הזה של הבדים, הריח האלוהי של ג’ינג’ר-למון-האני, צ’אי, פרות. בסוף מתרגלים להכל. והריח הכי טוב: הריח של כל אלו ביחד ברגע שאתה פותח את המוצ’ילה בארץ.
10. "סאב קוץ מילגה"
ניר בר אומר שהכינו אותו לשמוע את זה כל הזמן. הבעיה היחידה היא שהאנשים היחידים שהוא שמע שאומרים את זה היו ישראלים, ולרוב בארץ. אבל בכל זאת זו אולי העצה הכי רלוונטית למקום כמו הודו. שום מוצ’ילה עמוסה בכל טוב מלמטייל או הרצאה אינפורמטיבית ומעולה לא יכולה להכין אתכם לאופציה שהכל באמת אפשרי.
גם אבן מחייכת זה מילגה בהודו
עזבי אור, לא הבנת את הודו…
יש לכם עוד טיפים וקלישאות שתמיד סיפרו לכם על הודו ולא נכנסו לכאן? תרשמו לנו בתגובות!
כתיבה וצילום: אור פרץ
