מבעד לשגרה השוחקת של חוגים, שיעורי בית ומקלחות, הורים צעירים רבים הולכים לאיבוד ומתקשים למצוא את עצמם, עד שאפילו לקבוע פעם בשבוע עם בייביסיטר כדי לצאת לקולנוע, הופך להיות סרט. מבין כל המשפחות הללו, יש כמה משפחות צעירות שהוכיחו שאפשר גם אחרת – משפחות שארזו את עצמן ונסעו ביחד עם הילדים להודו, כנגד כל הסיכויים.
אומרים שאחרי שבאים הילדים חשוב לשמור על אותה שלהבת אש בין בני הזוג הנתונים ללחץ חיי השגרה. כדי שהחגיגה הזו לא תגמר יש אינספור טיפים ועצות כיצד לצאת מאותה שיגרה של עבודה, בית וילדים. יש כאלה שיש להם פעם בשבוע דייט קבוע, יש כאלה שמחכים עד שהילדים יגדלו ואז ימצאו את עצמם כזוג מחדש ויש כאלה… יש כאלה שפשוט יארזו את כל החבילה המשפחתית הזו ויטוסו איתה לטיול בהודו. אולי זה נשמע מוזר, מלחיץ ובעיקר מסובך אבל יש משפחות שעושות את זה ומספרות. כמו, למשל, משפחת תארי, שניצלה את חלון ההזדמנויות שנתנו לה החיים או משפחת למל שהחליטה שאת הטיול המשפחתי הטיפוסי, שרובנו מכירים, באירופה הקלאסית, הם יחליפו במסלול שלא מתחיל במוזיאון השעווה מאדאם טוסו ונגמר ביורו דיסני.
.jpg)
לוקאל בס אאוט. רכבת פירסט קלאס אין. צילום: משפחת תארי
לא לפחד לקחת את ההחלטה. אחרי זה הכול בסדר
אורן (41) ויעל (42) תארי, ארזו את התיקים ואת הילדים ירדן (10.5), נעמה (6.5) ושחר (4.5) חזרה לישראל מביתם בארה"ב. על הדרך הם החליטו שגיחה להודו, רגע לפני שמקימים בית בארץ זה דווקא רעיון לא רע.
"לפני 8 שנים הלכנו לגור במיזורי ארה"ב" מספרת לנו יעל, "ואחרי כל הזמן הזה החלטנו לחזור לישראל. אז נולדה ההחלטה שמישראל נטוס להודו לחמישה חודשים. ברגע שהחלטנו שאנחנו חוזרים לישראל, הכרטיס הראשון שהזמנו היה בכלל להודו. והנה אנחנו כבר כאן".
מה הייתה המטרה כשהחלטתם לטוס להודו עם כולם?
"ובכן, חזרנו לישראל מארה"ב אבל היה לנו חודש קסום של הרבה משפחה. טיילנו מלא והיינו עם המשפחה, החברים פינקו אותנו ואז נפרדנו מכולם שוב. אין קשר לחזרה לארץ, זה פשוט היה עיתוי מוצלח. תמיד רצינו לעשות את זה. הרבה אנשים שעשו את זה או רצו לעשות את זה רואים את זה כפסק זמן. המטרה הייתה לעשות פסק זמן".
.jpg)
מארה"ב לישראל ומישראל ישר להודו. יעל, ירדן, נעמה ושחר תארי. צילום: משפחת תארי
מה היו התגובות בסביבה הקרובה?
"הרבה היו מופתעים. תמיד שואלים ‘מה עם עבודה? אין לכם עבודה שמחכה לכם? ומה עם בית ספר?’, אבל אנשים שמכירים אותנו רגילים אלינו. אולי הם לא האמינו שבאמת נעשה את זה… אבא שלי עד עכשיו מתקשר שנחזור כבר".
איך היה ההלם הראשוני של הודו עבורכם?
"אנחנו (אורן ויעל) כבר היינו בהודו ב 98 ‘- 97’ אבל זה עולם אחר לגמרי כשחוזרים אליה בתור הורים. הייתה לנו התחלה קשה אבל זה היה העיתוי הכי מתאים בחיים".
.jpg)
לחזור להודו הפעם כמשפחה. צילום: משפחת תארי
"לא היו לנו עבודה או בית, לא לקחנו בחשבון את כל הטלטלות שכרוכות בזה ובעצם בגלל אותן הסיבות שזה היה הכי מתאים בעולם זה גם היה הכי לא מתאים בעולם – מבחינה ריגשית. עברנו טלטלות של עוד פרידה ממקום מסוים. אם הייתם מדברים איתנו לפני שבועיים הייתם מקבלים תמונה אחרת לגמרי. חשבנו לקצר בהתחלה אבל בכל יום שעבר נהיה יותר טוב ועכשיו זה כמו שדמיינו. הכול בזמן שלנו."
.jpg)
לקחת פסק זמן אמיתי. צילום: משפחת תארי
לשיחה מצטרף ירדן, הבן הבכור, שמספר איך הייתה עבורו החוויה הראשונית עם המפגש בהודו: "הדבר היחיד שחשבתי זה על דלהי וצדקתי, שיש מלא זיהום אויר, רק טיפ טיפונת קצת יותר מדי אנשים. קצת זבל ברחוב… לא שמעתי על הודו פעם אבל חשבתי שזה יהיה קצת פחות פרות ושלא יהיה מה לעשות. שבפושקאר זה נכון כי יש רק שוק, אוכלים המון לאפה והולכים למלון". יעל מסבירה: "אצל ירדן זה יותר מסובך כי הוא קיבל את הבשורה שהוא חוזר לישראל, שזה היה לו לא קל, וכשחזרנו לישראל הוא היה צריך לעכל שהוא נוסע להודו. ובכל זאת ירדן מוסיף "הדבר הכי מפתיע שראיתי זה שיש חזירים בפושקאר. אבל זה המקום שאני הכי אוהב. יש אנשים חברותיים ויש מלא ישראלים" וזה יתרון לפי יעל כי "ככה ירדני מכיר יותר ישראלים לפני החזרה לארץ".
.jpg)
קצת אנשים וקצת זבל ברחובות. ילדי משפחת תארי. צילום: משפחת תארי
ואם כבר ילדים ואם כבר שאלו אז מה עם בית ספר?
יעל: "בגלל שאנחנו באים מארה"ב אנחנו נפגשנו לפני כן עם היועצת של בית הספר- כרגע אנחנו עם חוברות לימוד לחשבון ושיעורי עברית לירדן".
יש פה משמעת לקום וללמוד? זה מצליח?
"הבאנו חוברות ואנחנו נשתדל להתמיד. אנחנו מאמינים שיהיה בסדר. יותר חשוב לנו האיחוד המשפחתי. זאת המטרה, שירדן יראה דברים חדשים ושאנחנו נהיה ביחד".
.jpg)
נראה קצת יותר כיף מבית הספר. משחקים על גדות נהר הגנגס ברישיקש. צילום: משפחת תארי
מה עושים הילדים בהודו?
"לילדים קטנים יש הרבה מה לעשות. הם בעיקר משתעשעים ומשחקים ונהנים. ירדן למשל קורא המון" וירדן מחזק את דבריה של אמו: "חמש שעות ביום".
יעל: "אנחנו מאוד שמחים שהוא קורא המון. בסופו של דבר איפה עוד הילדים שלנו ילכו ליד פרה או קוף? הכול מלא בדברים חדשים, הם רואים ולומדים מלא דברים חדשים שלא לומדים במקום אחר".
.jpg)
לילדים יש מה לעשות בהודו. צילום: משפחת תארי
יש דברים שאתם לא מתפשרים עליהם בגלל הילדים?
"כן, נסיעות. אנחנו לא נסענו בלוקאל באס כי עם כל התיקים שלנו ושל הילדים זה כבר יהיה טלטול קשה עבורנו ועבור הילדים".
והוצאות?
"יש לנו הוצאות של משפחה שכולל נסיעות, זה בין 2000-2500 דולר לחודש. אנחנו עוד מנסים להבין כרגע איפה הכול עומד… ומה שכן הכביסה פה זה עניין יקר". כולם צוחקים "למשל כביסה עולה לנו 1500 רופי".
מה עם אוכל?
"הילדים בנתיים לא מתחברים לאוכל הודי". וירדן מוסיף: אני אוכל המון לאפה".
.jpg)
לא מתחברים לאוכל הודי. צילום: משפחת תארי
יש לכם זמן לעצמכם?
"בוודאי. יש לנו מדיי זמן דייט רק לשנינו. כל כך נוח פה והכול כל כך קל שאין בעיה להשאיר את הילדים בחדר, אין בעיה לרדת למטה לבלות יחד".
ולמשפחה שקוראת את הכתבה הזו ומתלבטת אם לנסוע מה אתם יכולים להגיד?
"למה כדאי לעשות את זה? החוויות האלה, מה שאנחנו עוברים כאן, לא היינו עוברים בשום מקום אחר בחיים שלנו. גם בארה"ב היינו עושים טיולים אבל אין מה להשוות כי גם תמיד יש את העבודה שמחכה לנו ואת המשימות ושאר מטלות הקשורות לבית ולעבודה והאופי של הטיול כאן הוא אחר. יש ימים שאנחנו יוצאים מהגסט האוס רק לאכול וכלום, ולמעשה אנחנו בשיא הרוגע". את הראיון מסכמים משפחת תארי בטיפ אחרון: "הטיפ הכי גדול זה לא לפחד לקחת את ההחלטה. אחרי זה הכול בסדר".
.jpg)
מי צריך בייבי סיטר? הילדים בחדר. צילום: צוות הודו סי או אי אל
.jpg)
לקבל החלטה ולנסוע. אחרי הכול זה בסדר. צילום: משפחת תארי
ואם החיים לא מזמנים לכם חלון הזדמנויות לטוס לתקופה ועדיין יש לכם מחויבויות של עבודה, לימודים, בית ספר, פילאטיס או סתם מנוי לסינמטק שחבל לבזבז, האם הייתם מחליטים על פסק זמן בעצמכם? משפחת למל מוכיחה לנו שכן. זה אפשרי להחליט מתי לארוז את הבית לתקופה של שנה לפחות ולצאת למסע המשפחתי.
תמיד זה היה החלום שלנו, להיות שנה בהודו
את עופר, אב המשפחה, ההחלטה לטוס להודו לתקופה ארוכה במיוחד, תפסה ברגע של הארה. החלטה שהיא הגשמה של רצון שהיה קיים אצלו ואצל בת זוגתו, איילה, זמן רב. אבל האם עצם העובדה שיש להם שלושה ילדים קטנים הפריעה למהלך? ברור שלא!
"יש לנו חיבור עם הודו של הרבה שנים. מגלגולים קודמים…" משתפים אותנו איילה ועופר, המטיילים בהודו יחד עם שלושת ילדיהם קאי (8), גאיה (4.5) וקיאנה (1.3). איילה ועופר חיים שנים רבות מחוץ לישראל, בעיירת גולשים הקרובה לקייפטאון בדרום אפריקה. "זו פעם ראשונה עם ילדים. פעם היינו עם קאי כשהיה קטן בגואה, אבל לא הסתובבנו ככה. יש לנו בית בפלולים ששכרנו לחצי שנה. אבל בסוף אחרי שלושה שבועות אנחנו לא משתמשים בו כל כך כי התגלגלנו לחיי הנוודות. התחברנו עם משפחה נוספת עם ילדים, הילדים התחברו והיה אחלה".
על ההחלטה לעזוב הכול ולטוס הם חשבו כבר זמן מה. איילה: "תמיד זה היה החלום שלנו להיות שנה בהודו אבל זה לא הסתדר כי תמיד עופר רצה לעשות כסף. נסענו חודש פה חודשיים שם, אבל לא היה ארוך מאוד. וגם באו הילדים אחד אחרי השני". ואז בזמן שעופר ניהל עסקים עם אחיו באפריקה הוא קיבל את ההחלטה שהגשימה את החלום.
עופר: "זה היה באפריקה באפריל 2012. שם הייתה לי הארה. היה לי עסק מצליח שניהלתי עם אח שלי וקיבלתי מסר לשחרר את העסק ולהקדיש את עצמי יותר למה שאני רוצה בחיים: המשפחה והדרך הרוחנית שלי. כבר היו לי כרטיסים להודו לחודשיים ואז הלכתי צעד יותר גדול וזה קרה מהר – מכרתי את העסק וקיפלנו את הכל. המטרה הייתה לצאת מהטכנולוגיה, מאיזור הנוחות, למשהו חדש. בצד החוויה יש שכר, כמו החיים. המטרה עכשיו היא שנה שלקחנו פסק זמן. ואם נרצה נאריך אחרי זה. אולי פתאום נרצה לחזור לפינה שלנו". איילה: "סגרנו את הבית, מישהו שומר על הכלבים, מכרנו את המכוניות, כל הדברים מאוחסנים במחסן בשטח שלנו כך שתמיד יש לאן לחזור".
.jpg)
כמו ההודים. משפחת למל על האופנוע. צילום: צוות הודו סי או אי אל
איילה מפרטת על ההתמודדות של הילדים הקטנים עם הודו: "הודו מסבירת פנים לילדים, ההודים אוהבים ילדים וסובלניים. הם רוצים לצלם ולגעת בילדים, במיוחד בגאיה שנגנבת מזה – רוצים לגעת בה בלחיים והיא מתחילה להעיף להם את הידיים. האתגר שלנו הוא שיש שלושה ילדים כשאחת מהן תינוקת. זה שונה מהבית, אין מטפלת ואנחנו נמצאים 24 שעות עם הילדים. ניסינו בגואה לקחת מטפלת אבל זה קשה. זה מאוד מאתגר. אין כמה שעות חופש לעצמך". ועופר מתעודד "יש 5 דקות בשירותים".
גם על נושא בית הספר יש הסבר ש"מה שקאי מרוויח עולה על כל בית ספר, רואים את זה בהתלהבות של הילדים, בלי שיפוט ודעות קדומות. בגיל ההתבגרות זה קשה לקחת ילדים, אבל בגילאים האלו אפשר. זה תורם לילדים המון ונותן להם כישורים חברתיים של להיות עם אנשים ולהיפתח לעוד תרבויות וצורות חיים. ולהיות עם אמא ואבא בצורה שלא תשתווה לצורת חיים אחרת".
המסקנה המתבקשת היא שכדי לטייל עם כל המשפחה בהודו על ההורים להיות בעלי יצר סקרנות וראש פתוח. להיות עם עם ילד קטן בהודו אמנם מצריך יצר הרפתקנות מסוג אחר, אבל עובדה שזה עובד. אם על הדרך אתם חובבי הודו בעצמכם, מה טוב. וגם אם מעולם לא הייתם בהודו, מזל שיש משפחות שכן היו, כי אין כמו לקחת טיפים מאחרים. ועכשיו, לכו לברר כמה עולה כרטיס משפחתי, למי משכירים את הבית ומתי אפשר הכי מוקדם להוציא את הילד מהגן, כי עם כל הכבוד למערכת החינוך, לעבודה ולחוגים, אין כמו ארוחת בוקר משפחתית בדראמסלה, מנוחת צהריים משותפת ברישיקש ובניית ארמונות בחול באחד מחופי גואה.
כתיבה: טל גטרייטמן
עריכה: הדר סתיו