בפרק השישי והכמעט אחרון (אוי לא!) של סדרת הדוקו רשת המהממת ״סאב קוץ׳ מילגה״, מדברים על מיניות בהודו - או על החוסר בה, על איך ליישם את ההעצמה שהודו נותנת גם בארץ - ויובל מתחילה לחשוב על החזרה לארץ...עפרי סולומון כתבה כמובן את עמדתה בעניין והפרק - ממש פה בסוף המאמר. שווה צפייה!
כתבה: עפרי סלומון
מה זה אושר בכלל? צריך סקס בשביל להיות מאושר? יצא לי לשמוע מכמה מאוהבי הודו, שהיא א-מינית – לא חושבים על זה, לא מחפשים את זה, לא רוצים את זה, האהבה להודו מספיקה. השאלה אם התחושה באמת נעלמת או שאנחנו מלאים בתחושות אחרות שלא משאירות מקום לחיפושים מיותרים. בכל זאת, גם חלק מהאנשים שטענו שבהודו אין סקס, מצאו נחמה במגע מיני כזה או אחר במהלך הטיול. הודו נתפסת בעיני רבים למקום של שחרור ובכל זאת, המיניות עצורה או אולי עוצרת שנייה בצד. אחרי פעמיים בהודו ומחשבות אין סופיות על החזרה לשם, הגעתי למסקנה שהמיניות קיימת, רק כאן, בארץ והיא נובעת מהסלע הלא נכון. בהודו אנחנו מוכנים למגע, חיבוקים, ואהבה. אחרי כל זה, המיניות תוכל להגיע, כשנגלה את האדם העומד מולנו. בארץ, כשהנשמה מסתתרת מאחורי אלף שכבות, הגוף שלנו חשוף לעיניי כל (גם אם בגדים עוטפים אותו) והוא הראשון בתור, להתפקד להכרות.
חובה להתייחס לבודהיזם – מי שבוחר לתרגל ושהוסמך להיות נזיר או נזירה, נמנע מיחסי מין כדי להגיע להארה (יציאתו של אדם ממחזור הלידה, המוות וגלגולי הנשמות). כולנו רוצים לראות את האור והתעסקות הממושכת שלנו בנפש, כשהגוף בהודו, בוחנת את הלא מוכר, את עצמנו, מחוץ לאזור הטבעי שלנו. נטעם קצת מהנפש שלנו, כפי שההודים רואים אותה ואחרי שנחקור את הפנים, ניגע כמו שרק אנחנו יודעים לגעת בחוץ. גוף ונפש, חיצוני, פנימי או בעצם אחד?
פעמיים בהודו, כל פעם בזוגיות שונה. לא טעמתי מההתנזרות המהוללת אך גם לא מהסקס הרגעי אם כי נדמה שגם אם הוא רגעי, אי שם בהודו, הוא לא ממש חולף. אחרי כמה שיחות עם חובבי הודו מושבעים, גיליתי שהשחרור מתבטא אצל נשים גם במיניות והגברים, שהלגיטימציה לשחרור מיני קיימת אצלם גם בארץ, עסוקים בשחרורים אחרים. לא הייתי מגדירה את הודו כא-מינית, אולי נפשית ורגשית דווקא כן. הקסם שנוצר בין אנשים במסע הרוחני, משאיר את הסקס, גם אם הוא רגעי, לטווח הארוך.
לא אצא כנגד הבודהיזם או הנזירות, אבל לי דווקא נדמה שיחסי מין יכולים להביא אותנו להארה, כל עוד זה מגיע מהמקום הנכון. את המקום הנכון קל לבחון יותר כאשר ננפה את כל הסיבות השגויות, לפחות בעיני, לכך –
1. סקס רגעי הוא לא פתרון לשעמום חולף.
2. סקס כוחני לא יגרום לך להרגיש חזק\ה יותר.
3. סקס רנדומלי לא יגרום לך להרגיש נאהב\ת.
מה שכן…
- יחסי מין מתוך חיבור בין אנשים (לאו דווקא אהבה בין בני זוג) יכולים להנעים את הזמן.
- יחסי מין מתוך סקרנות יכולים לגרום לך להרגיש מחובר\ת לעצמך.
- יחסי מין מתוך אהבה יכול לנצח הכל ולגרום לך להרגיש נאהב\ת.
לא פוסלת ולא משקרת שיצא לי להגיע לסקס מהמקומות הלא נכונים, הרי הכל מניסיונות ובידוקים, כמעט בטחוניים, החכמים יסתפקו בטעויות של אחרים כדי ללמוד והעצלנים ינסו כדי להבין. אני לגמרי באזור העצלנים, אבל היום, אחת שיודעת.
אז מה גורם למטיילי הודו למחשבה שאולי היא א – מינית? חוסר הטיפוח העצמי? אחת שעוד לא ביקרה את הודו אהובתי אבל לגמרי צריכה, כתבה "…אני מאמינה בתשוקה, אני מאמינה ברצון להיות נחשקת ולהיות נחשקת לא אומר להיות בשמלת מיני, עקבים ואודם. בעיניי, כדי להיות נחשקת את יכולה להיות בטרנינג, גופייה ושיער פרוע. אני מאמינה בחיבור נפשות ומשיכה, בסופו של דבר אני לא רוצה לשכב ליד אדם, להיות יפה ולשתוק. אני צריכה להרגיש מבעד לעור ולדעת שיש משהו אלוהי בתוך הגוף שלנו" (נטע, 25).
אני אומרת, גם אם היו עקבים, שמלה ואיפור זמני, הכל היה נעלם בבוקר, יחד עם הקסם. אם נפגוש את האדם כמו שהוא, בלי כל הכיסויים והשקרים שהעולם המודרני ברא, נאהב מהתחלה את מה שיגיע לנו גם בסוף.
מה זה אושר בכלל? לא ברור וברגע שנגלה מה הצורה שלו, כבר לא יהיה הנשגב שכולם רוצים להגיע אליו. בואו לא נחפש הגדרות, זה תמיד מכניס למסגרות את כל החופש. הודו לא מוגדרת ונשארת כאהבה ויחד איתה מתווסף לו האושר והסקס, אבל מהסלע הנכון, כן?
בפרק השישי של סאב קוץ׳ מילגה, החברים תוהים האם בהודו המיניות יותר מעניינת את הנשים המטיילו מאשר את הגברים המטיילים (ההפך מבארץ?), וגם- איך לוקחים את כל האנרגיה הקסומה שהודו מאפשרת ומיישמים אותה כשחוזרים לארץ?