קאסול, בלי סיגריה, בלי ג’וינט, שבועיים של התבוננות :)

(דרך אגב כבר כתבתי את הסיפור בורסיה אחת ואז בפריוויו זה נמחק אז זה יהיה יותר קצר אפילו )

אני מזל גדי, עד גיל 30 (לפני 14 שנה) לא ידעתי מה זו מנוחה, חופשה וכל סטלבט אחר ! הפעם הראשונה בה נחתי באמת אבל באמת באמת היתה בגיל 30 בפינת האלוהים המהממת לחלוטין שנקראת סיני. אבל הסיפורצ’יק אינו על סיני

אלא על הודו.

לצפון הודו הגעתי עם אשתי לפני 4 שנים, אני בפעם הראשונה והיא בפעם השלישית (דרום במיוחד). היה לנו שלד מסויים וגמיש שכלל נחיתה בדלהי, אחר כך פרווטי, מנלי, לה ו…ההמשך לא תוכנן.

אז הגענו לקאסול בעמק פרווטי המקסים ביופיו !!!!!!! זו עיירה קטנה שיש בה יותר ישראלים ממקומיים ושאני עברתי בה חוויות מדהימות.

התהווה אצלי איזה ראש של לקום בבוקר לעשות הליכה סטלבטנית של כשעה ואחר כך לרבוץ בצ’אי שופ.

מדובר על צ’אי שופ בכיכר של העיירה, מקום די מלוכלך ובו ישבו לרוב מקומיים. כך, כל יום אחרי ההליכה הייתי יושב ושותה תה הודי משובח (ללא סיגריה…..הפסקתי חצי שנה לפני) ובפשטות …התבוננתי על העולם.

השעות חלפו בקלילות …..3…..4…..תלוי בזוגתי גם…

והעולם מהנקודה הזעירה הזו בצפון הודו היה כל כך ססגוני. הריחות של התה, עם הפירות של הירקן התערבבו ואז פגשו את ריח המכבסה הידנית.

הקולות של בני אדם משוחחים, צועקים, צוחקים, לוחשים, מתווכחים, מתמזמזים או מסטלבטים ליוו אותי היטב בזמן הזה.

הצבעים, המבטים, הסקרנות , כלי הרכב המעטים, הפרות, סוסים שחלפו, תרנגולות ושלל סוגי אדם, סיפקו לי חוויות נפלאות.

וכך עברו שבועיים של מנוחה מהחיים המטורפים בארץ וזו היתה הכניסה שלי לזמן הודו. אהה, נזכרתי במפגש מיוחד נוסף עם זמן הודו….

בנסיעה באוטובוס ממנלי ללה (זה לא יקרה פעם נוספת) הנהג עצר אחרי כמה שעות ונעלם בלי לאמר מילה . חזר אחרי שעה וחצי והמשיך בנסיעה בלי לאמר מילה. זמן הודו 🙂

הודו יושבת אצלי בלב ולכן אני חוזר לשם שוב בסוף אוקטובר…רוצה לחבק לאט את הסלעים של המפי ומי יודע מה עוד.

קחו את הזמן ((*_*))

רז סקלס