האיש מאחורי הגסטהאוס

כבר 25 שנה שאננד טוקאר ממנאלי עובד עם תיירים. הוא נתקל בישראלים, באירופאים ובהודים אבל עלינו התיירים הישראלים יש לו הרבה מה לספר. הכירו את אננד, האיש מאוחרי הגסטהאוס "אננד גסטהאוס", שנמצא תחת החברה שלו "Anand tours and travels" .

כולם מכירים את אננד והוא טיפוס שמזכיר קצת אותנו. הוא נחמד וסובלני אך הוא עשוי לעיתים לחטוף את הקריזה. הוא חבר של המטיילים והם מחבבים אותו מאוד.

הגסטהאוס שלו נעים. יש בו חצר ובה מטע תפוחים, חדר טלויזיה, גג, נוף ואוכל טוב. העונה במנאלי מתחילה במרץ-אפריל וממשיכה עד אוקטובר-נובמבר, מה שאומר שבימים אלה מתחילים המטיילים הישראלים לנהור למנאלי, ובקרוב יציפו את המקום.

 

כולם מכירים אותו. אננד טוקאר ממנאלי

 

פגשנו את אננד, לפני שהסערה מתחילה, על מנת שיספר לנו על מערכת היחסים ארוכת השנים שלו עם התרמילאים הישראליים.

"אני מארגן בעצמי את השירותים לתרמילאים ומנסה לתת להם מענה לכל מה שהם מחפשים, בכל זמן, כמעט 20 שעות ביממה, ואם הם צריכים משהו בדחיפות אני אהיה שם בשבילם גם 24 שעות ביממה. אני אוהב את התיירות, אני אוהב את התיירים. הם באו להודו, לצפון הודו, בשביל לראות דברים, ללמוד דברים, לטייל יחד. במיוחד התיירים מישראל שמטיילים כקבוצה. הם אוהבים את זה. הם אוהבים גסטהאוסים זולים וראויים"  

כשמגיעים לאולד מנאלי מגלים שיותר מ90% מהמטיילים בה הם ישראלים, אמנם צמיחת התיירות בשנים האחרונות הפגישה את אננד גם עם מטיילים ממדינות אחרות. אננד לא מוצא הבדל ניכר בין המטיילים הישראלים לאחרים. לדבריו: "ההבדל בין התרמילאים האירופאים לישראלים, הוא לא מאד גדול. פעם היה פער גדול. לפני כ-15 שנה ישראלים היו באים בקבוצות, לפעמים בצורה לא טובה. הם היו לא מחונכים ולא ידעו איך להתנהג ולדבר לאנשים שונים, במקום חדש. הם באו ישר מהצבא, זו לא הייתה אשמתם. זה גיל צעיר מאד, הם היו קצת גסי רוח ולא כל כך חברותיים. בעשר השנים האחרונות הם מתאפיינים כאנשים מאד מאד נחמדים, הם מתנהגים יותר כמו מטיילים אחרים מרחבי העולם. לפני כן הם היו שוכרים חדר, שמים מוזיקה רועשת, ואם היינו מעירים להם הם היו שואלים "למה?", תמיד שואלים למה. עכשיו אם נעיר להם הם יגידו 'סליחה'".

 

אתה יכול להרחיב על השינוי שאתה רואה בקרב הישראלים בשנים האחרונות?

"בשנים האחרונות אני מרגיש שהתיירים הישראלים יותר עירניים לסביבה ההודית. אם הם ימשיכו כך, עם התנהגות טובה, אנשים יכבדו אותם יותר. לפני כן אנשים לא כיבדו את הישראלים. בגלל שהם גסי רוח. הם היו נוהגים על האופנועים כאילו הכביש שייך לאבא שלהם. לא היה אכפת להם משמאל ומימין. בהודו יש חוקים וצריך לנהוג לפי החוקים. אני לא אוהב להגיד את זה אבל היו הרבה מריבות בין הישראלים למקומיים. בגלל החוצפה. אבל עכשיו יותר ויותר ישראלים נהיים יותר חברותיים. ועכשיו, בעיקר פה במנאלי, אנחנו מכבדים אותם ואף פעם לא מרמים אותם. הם שואלים שאלות כמו "איפה הגסט האוס? איפה החנות? איפה המסעדה?" ואנחנו עונים להם באמת ובכבוד. בחברה שעבדתי בה לפני שנהייתי עצמאי לא עבדו עם ישראלים. אני הייתי היחיד שעבד איתם. הסיבה שהם לא עבדו עם ישראלים היא בגלל שישראלים תמיד מתווכחים על המחיר. הם שואלים מה המחיר, עונים להם, והם תמיד אומרים שזה יקר. זאת הסיבה שלהרבה מקומיים קשה לעבוד איתם. הם שואלים את אותה שאלה 10 פעמים, בעיקר על מחיר. וכל אחד מעשרת האנשים שואל את אותה שאלה שוב ושוב"

 

מטע התפוחים בחצר הגסטהאוס

 

אז בכל זאת ולמרות שהמצב השתפר, עדיין קשה לך עם הישראלים?

"אני חושב שעכשיו לא מאד קשה לי עם הישראלים. עכשיו יותר קל. אם תיתן כבוד- תקבל כבוד. התיירים הישראלים שמגיעים לפה נותנים יותר כבוד."

 

תרצה לאחל משהו לישראלים?

"אני רוצה להגיד לכל התרמילאים, במיוחד לישראלים: ברוכים הבאים! ותהנו מצפון הודו, מהימאצל, מפרווטי וכמובן ממנאלי".

 

הבדרן משה פרסטר ואננד, לאחר הופעתו במנאלי בקיץ 2013 בהפקת  hodu.co.il

 

מטיילות ישראליות בגסטהאוס של אננד