הלוחשת למחטים

כתבה: זוהר צעירי

 

ירדן הראל בהודו

הודו מעוררת חלומות ישנים?

"לגמרי, אני אמנית מגיל אפס בערך, כשהייתי בחטיבה הייתי מציירת עם עטים על הידיים, אבל אף פעם לא נגעתי במחט, עד הודו"

ושם התחלת לקעקע?

"כן, התחלתי לקעקע עם מחט על הרגליים שלי, התאמנתי על עצמי. ואיכשהו אנשים התחילו לבקש גם"

אפשר לומר שזה הגיע אלייך ולא את הגעת לזה

"לגמרי"

מה הסגנון שלך בתור מקעקעת?

"אני מקעקעת בסגנון עתיק, אבל אני אוהבת לשלב בין העולמות ולמצוא את דרך האמצע. מהמערב אני לוקחת את הסטריליות, וכל מה שלרפואה ולמחקר יש להציע, מהשבטים אני לוקחת את הפשטות שבמחט, ואת הקעקוע כסמל לתהליכים והתפתחות בחיים"

ירדן מעקעקעת בבגסו, צילום: kiran kreer

 

"העיצובים שלי מאוד פשוטים וגאומטריים, מעולם לא התחברתי לאומנות ריאליסטית, זה מאוד יפה, אבל אני לא עושה את זה. העיצובים שלי שואבים השראה ומידע מתאוריות הקוונטים. אשר עוסקת בפוטנציאלים ובתדר"

זה מתקשר להודו בעינייך?

"מאוד. בתורות העתיקות שנלמדות בהודו המאסטרים מלמדים איך להסתכל על המציאות לא בעזרת החושים הרגילים, ראייה שמיעה וכו', אלא להתמקד בחוש פנימי. זה מאוד אמורפי ודורש המון תרגול. לכן את הקעקועים שלי אני מנסה ליצור בעזרת החוש הזה, ובעצם ליצור עיצובים בתדר גבוה שבסופו של דבר יקרב אותנו אל התדר הזה, במטרה לחיות חיים בריאים ומיטיבים לעצמנו ולכלל"

את מקעקעת עם מחט ולא עם מכונה, התוצאה זהה?

"בהחלט. אבל בעיניי מעבר לתוצאה ישנו התהליך של הקעקוע. ללא המכונה הוא לוקח הרבה יותר זמן, אך גם פחות כואב. השאיפה שלי היא להזמין את המתקעקע להפוך את החוויה למיוחדת, להכיר, להתחבר, ליצור סמל מיוחד בשבילו או בשבילה, ואז בקעקוע עצמו לנשום לכאב, ובעזרתו להיות בהווה, מתוך כוונה והבנה שכאב זה רגש, ורגש רוצה להיות מורגש. ובאמת זה יוצר חוויה מאוד מיוחדת למתקעקע, וגם לרוב הופך את הקעקוע למשמעותי כי בעצם הרווחנו אותו דרך תהליך שעברנו יחד"

 

"השאיפה שלי היא להזמין את המתקעקע להפוך את החוויה למיוחדת, להכיר, להתחבר, ליצור סמל מיוחד בשבילו או בשבילה" עבודות של ירדן, צילומים של ירדן

 

אז בעינייך קעקוע הוא תהליך, ולא רק עיטור טרנדי לגוף

"מנקודת המבט שלי הקעקוע הוא טקס, רפואה וסמל, לתהליכים והתפתחות ומודעות שאנחנו עוברים בחיים. עור של אדם הוא הקנבס הכי מיוחד שקיים ביקום, ואני, כאומנית מגיל אפס בערך, ממש מתרגשת שהגעתי למקום שאנשים בוחרים שאצור את האומנות שלי עליהם ולתמיד!"

את למעשה אורזת תיק עם ציוד קעקועים, ומקעקעת את מי שאת פוגשת?

"הקעקועים הם מבחינתי חלק מההגשמה של אחת ממטרותיי בחיים, שזה לטייל עם הכישורים שלי  ,travel with skills כלומר לא לעבוד תקופה בארץ ואז לטייל בסגנון חופשה, אלא לטייל כדרך חיים. וזו חלק מהמטרה שלי בחיים, להיות בכל העולם, תוך כדי דאגה לעצמי, תרגול יוגה, מדיטציה, צ'י קונג,  וגם ללמוד שיטות ריפוי שונות מעוד ועוד חברות עתיקות בעולם ריפוי במגע וגם רפואת צמחים"

איך זה עובד בפועל, לקעקע ולטייל? מי מגיע אלייך?

"בהודו אני לרוב מסתובבת, מטיילת ומקעקעת את מי שאני פוגשת על הדרך, פגשתי מטיילים מכל העולם, לא רק ישראלים. אפילו מלזיה ואיראן. כרגע בישראל אני מתנדבת בחוות אקולוגיות, וגם פה אני מקעקעת את מי שאני פוגשת בדרך והוא מעוניין"

שאלה שחייבת להישאל, לגבי הודו, איך שומרים על סטריליות? הרי קעקוע חייב אזור נקי לעבוד בו, והודו לא תמיד הכי נקיה כפי שכולנו יודעים…

"התייעצתי עם מקעקעים מהארץ ומחו"ל בעניין זה, ואני מנסה לשמור על אותו הסטנדרט שאני שומרת עליו בארץ, גם בהודו, ואני מצליחה. יש לי את כל מה שצריך כדי שהסביבה תהיה נקיה, אני לרוב אקח חדר בגסט-האוס לתקופה ארוכה, ואנקה אותו בצורה יסודית. חשוב להקפיד לשים פלסטיקים חדשים על הכל, ושהכל יהיה סטרילי. מעולם לא הזדהם קעקוע שלי- וזה ההוכחה הטובה ביותר. כמובן שקעקוע זה פצע פתוח לכל דבר, ופצע לאורך זמן שזה דבר שנוטה להזדהם ולכן יש להקפיד על שמירה וטיפול בקעקוע. יש ערים מאוד מזוהמות, וזה דבר שצריך להקפיד עליו, האמת שזה נוגע לכל העולם ולא רק להודו"

 

אז אין מה לחשוש להתקעקע בהודו, אם המקעקע עובד בסביבה נקיה, ויודעים לטפל נכון בקעקוע גם אחרי

"חשוב לי גם לומר שכל אחד צריך לעשות את השיקול האישי שלו, וכמובן שכל אחד אחראי לטפל בקעקוע שלו בצורה הכי טובה ולהיות אחראי לו ולהחלמתו, כמו בארץ גם בהודו"

מתכננת להמשיך את המסע בהודו שוב?

"כן, אני מחכה כבר לחזור, זו תהיה הפעם השלישית וזה כנראה יקרה בינואר"

 

 

אם יש לכם חשק ליצור קשר עם ירדן, תוכלו למצוא אותה בעמוד הפייסבוק Jorden tattoo stories

ואולי אפילו תראו אותה משוטטת בסימטאות הודו בינואר.