מה קורה בדרום הודו עכשיו? יש יהודים בדרום הודו? הם חיו בכפר קטן, ללא שירותים מערביים ובתנאים בסיסיים ביותר, במיוחד בשבילכם הבאנו רישומים מפרויקט ההתנדבות של אדם לאדם בהודו יחד עם קהילת בני אפריים
עם יד על הלב, מי מאיתנו לא מפחד לעזוב את שביל החומוס? קר שם, ולבד ואין בכלל מסעדות תיירים ואיפה ישנים שם?
אז זהו, שיש כאלה…אומנם לא רבים אבל בכל זאת.
שבעה ישראלים מצאו עצמם לפני כחודש באמצע כפר הודי טיפוסי שתושביו לא ראו (באמת ובתמים) תייר מימיהם. הם הגיעו לכאן כדי להתנדב בפרויקט ייחודי שמפעילה עמותת אדם לאדם יחד עם קהילת "בני אפריים", קהילה של 40 משפחות שחיות בתנאי עוני קיצוני, חולמות על עלייה לישראל ורואות עצמן כצאצאי עשרת השבטים האבודים.
מטרת הפרויקט היא לסייע לקהילה בפיתוח פרויקטים כלכליים ולאפשר למתנדבים להיפגש עם הודו באופן בלתי אמצעי ולרכוש ידע ונסיון בתחומים הקשורים למפגש בין תרבותי, אקולוגיה, ניהול פרויקט, פיתוח בינלאומי ועוד.
אז מה קורה כאן בעצם?
כולנו חיים בבית במין סוג של קומונה. קמים בבוקר, חלק מבשלים, חלק עושים קניות, חלק מכינים פעילויות לבית הספר ולקהילה, חלק סתם חושביםעל החיים ועל עצמם. אחרי ארוחת הבוקר (בסגנון מקומי למעט הקפה השחור) אנחנו יוצאים להתנדבות בבית ספר או בקהילה.
הפעילות בבית ספר היא חוויה מטורפת. שנייה אחרי שאחנו מגיעים מתחילים להיאסף מכל הכפר זקנים, תינוקות, צעירים וכל מה שרק מסתובב באיזור באותו רגע (רבים מהמקומיים עובדים בשדות בעבודה עונתית ולכן רוב השנה מובטלים). זאת בנוסף כמובן לתלמידים המתוקים להפליא שמתחילים לצרוח בקולי קולות את השמות שלנו בליווי קריאות קרב הודיות וקפיצות באוויר.
אחרי שהרוחות נרגעות אנחנו מתחילים לעבוד יחד על הפרויקט האקולוגי- בניה של גן משחקים העשוי מזבל הנמצא במקום בשפע, כמו בכל מקום אחר בהודו.
אנחנו בונים מסגרות מרשת לולים, אוספים זבל לא אורגני, ממלאים ודוחסים, מצפים בבוץ (ועל הדרך מתלכלכים בלי הכרה), מתקנים, שוב מצפים וצובעים. כל זה תוך שימוש בידע ובניסיון משותף שלנו ושל המקומיים.
חוץ מזה אנחנו מנצלים את ההתלהבות כדי להעביר מערכי שעור על אקולוגיה, על מחזור ושימוש מחדש, על אחריות קהילתית ותוך כדי מנצלים את העבודה שכל הכפר שותף לפרויקט כדי לדבר על סולידאריות חברתית ולחשוב יחד על איך הם ממשיכים את הפרויקט גם לאחר שנעזוב.
וזה מה שקורה בשטח:
את אחר הצהריים אנחנו מבלים בקהילה עצמה וזוכים לליווי צמוד, כאילו היינו בר רפאלי וליאונרדיו די-קפריו שבאו לביקור בכותל. אנחנו מעבירים שיעורים על ישראל, לומדים ומלמדים שירים, חוגגים יחד חגים ושמחות ובכלל נפגשים ולומדים זה על זה.
בקהילה, סתם לשם הידע הכללי, יש אוטו אחד לשימוש כולם, ריקשה אחת, אופנוע אחד, 14 בופאלו ואין סוף תרנגולות וכלבים. חוץ מזה יש בית כנסת שמשמש גם כמרכז התרבות של הקהילה וסולידאריות קהילתית לאין סוף (ה"עשירים" מפרישים מהמשכורת שלהם לטובת העניים, הקהילה תומכת באלמנות וביתומים, הזקנים שומרים על כל התינוקות כשההורים עובדים וכולם אוכלים, ישנים, מרכלים ומסתובבים יחד).
הערבים מוקדשים ללמידה משותפת של סדנאות ושיעורים מתוך רצון לפתח את היכולות האישיות, לרכוש כישורי מנהיגות ולהתנסות בדברים חדשים. המטרה- לרכוש ידע וניסיון שיאפשר לנו להמשיך ולפעול בתחום החברתי והסביבתי גם לאחר שנחזור לארץ.
אנחנו עוסקים בשאלות של מפגש בין תרבותי, זהות ותרבות יהודית וישראלית, אקולוגיה, פיתוח בינלאומי וסיוע הומניטארי ובוחנים מחדש את היחס שלנו להודו ולהודים בתקווה להפוך את השהות שלנו כאן לחוויה של מפגש אמיתי במקום החוויה של "צריכת שירותים".
הכפר עצמו הוא חור בלבה של אנדרה פראדש. לכאורה אין הרבה מה לספר אבל למעשה הכל פה חדש ואחר מכל מה שראינו עד כה.
כל יום ב 6 בבוקר אוסף טרקטור את האנשים לעבודה בשדות בליווי רמקולים ענקיים שמשמיעים את מיטב להיטי בוליווד, בימי שבת מתאמנים הילדים בכפר בשירה ומכל הרמקולים של הכנסיות, המסגדים והמקדשים נישאים קולותיהם הלא ממש ערבים למרחוק. הזקנים מובילים את הבפאלו לרחצה היומית והכלבים רודפים אחרי הקופים בחצר בית הספר לקריאות "מונקי, מונקי" של הילדים. בערב נפתחים דוכני הצ’אי והסמוסה וכל הכפר נאסף לשתות ולרכל על הזרים שיושבים מטר לידם ומשלמים, לא תאמינו, רק 3 רופי לצ’אי…
בקיצור- חיים של כפר טיפוסי ואנחנו בתוכם כשווים בין שווים.
בקיצור- חיים של כפר טיפוסי ואנחנו בתוכם כשווים בין שווים.
בקרוב נסיים כאן ונמשיך הלאה. מי בחזרה לישראל, מי להמשך הטיול.
בכל מקרה, ברור שכמה שלא נתנו- קיבלנו הרבה יותר.
ואם גם אתם רוצים להצטרף לפרויקט בעונה הבאה, לקחת חלק בפעילויות העמותה בישראל או סתם להתעדכן מה קורה בהודו אתם מוזמנים להצטרף אלינו לדף הפייסבוק של "אדם לאדם" ולרשימת התפוצה של העמותה בכתובת www.adamleadam.org
ניפגש בשנה הבאה בשברול…
סמדר, ליאור, אושרת, דעאל, מוריה, נגה ואורי
(תמונות- אורי עמית)
יש לכם שאלות על התנדבות ? כנסו לפורום התנדבות