שליחת הודו סי או אי אל זהבה דוד הגיעה לאוטראקהנד, במסעה המופלא אל צפון תת היבשת. זהבה לא מצאה שם שלושה דובים. אך היא מצאה 3 פנינות חן בהימלאיה הרחוקה.
סיפור: זהבה דוד.
כתיבה: לי קקון.
כתיבה: לי קקון.
מה הייתם אומרים, אם כשהייתם ילדים היו מספרים לכם סיפור על שלושה מקומות קסומים במדינה הגדולה הודו, ושיום אחד, אם מספיק תרצו , תגיעו אליהם?
היו מספרים לכם כי יש ערסל אחד, בארץ רחוקה, שסביבו נופי הרים, אגמים, פסגות מושלגות, ושיום אחד תשכבו עליו, תרגעו, ותזכרו באותו היום, שסיפרו לכם, את אותו סיפור קסום.
אז יש לנו סיפור כזה בשבילכם.
למי שלא יודע, שליחת האתר המסורה, זהבה דוד, עושה בימים אלו בהודו. היא עוברת גסטהאוס גסטהאוס, ומעלה אותם לאתר, על מנת שלכם הגולשים יהיה מידע מהימן ואמין על כל הגסטהאוסים בהודו. (אגב, הודו מחפש סוכנים נוספים אשר כבר נמצאים בהודו ורוצים לקבל כסף על זה 🙂 לפרטים פנו לזהבה zehava@hodu.co.il).
לאחר מסע שהחל בכלל בנפאל- פוקרה וקטמנדו, הגיעה זהבה להודו והחלה את מסעה בווראנסי בחום של מעל 40 מעלות, פילסה את דרכה בחום אל דלהי הבוערת גם כן (שם פגשה חלק מכם המטיילים העוברים דרך צומת המטיילים הזאת), ועכשיו סופסוף החלה לעלות צפונה ולהתקרר. המדינה הראשונה אליה הגיעה היא אוטרקהנד, מדינה שהיתה פעם חלק ממדינת אוטר פרדש, והמקום המפורסם ביותר בה כידוע הוא הכפר הקסום רישיקש. אך ברישיקש לא נעסוק בכתבה זו.
מזרח אוטרקאהנד בואכה נפאל. מפת האזור
שלושת המקומות שנעסוק בהם בכתבה זו הם: נייניטל, קוסאני, וקסר דווי. שתי הראשונות מפנינות חן אלו, קסומות ומיוחדות, אינן ידועות לרוב התיירים, ולרוב לא תתקלו בהן בנהירה של ישראלים, לפחות לא בצורה מאסיבית כמו בשביל החומוס המוכר. השלישית – קסר דווי, מוכרת יותר ויש האומרים כבר הפכה לחלק מהשביל (אם כי לא במסות הישראלים הידועות ממקומות אחרים בהודו).
נייניטל – האלה שנפלה על העיירה
הפנינה הראשונה אותה נפגוש היא בעצם פנינה קצת לא מלוטשת, וקצת שונה ממקומות אחרים. ואולי משום כך בחרנו לספר לכם עליה…
אגם ניינה והאלה ברקע
נייניטל היא עיירת נופש (Hill station) הידועה בעיקר בזכות אגם נייני שנמצא במרכזה ומושך אליו תיירים רבים. פירוש השם נייני, כך מספרת האגדה, הוא על שמה של האלה ניינה שעינה (פירוש עין בהינדי זה נאין) "נחה על העיירה", כלומר ששמה עין על העיירה. העיירה התגלתה למערביים לראשונה על ידי סוחר סוכר בשם בוראו (borow) בשנת 1841. מקור הפרנסה העיקרי בעיירה הוא תיירות פנים. פה תוכלו למצוא המון זוגות הודים נשואים טריים, המגיעים לנפוש בירח דבש. אין פה תיירים זרים רבים, ואנגלית לא ממש נפוצה.
סירות רומנטיות לזוגות אחד הדובים שפגשה זהבה
האוכל הפופולרי בנייניטל הוא אוכל הודי. עונת הביקור המומלצת היא בין מאי ליולי לפני המונסון ובין ספטמבר לדצמבר לפני שממש מתקרר. האוכלוסייה ההודית מגיעה לכאן כל השנה ובעיקר בחודשים המומלצים לביקור. המקומיים מספרים כי האגם הוא האטרקציה העיקרית בעיירה. מלבד האגם יש גם גן חיות קטן, שהביקור בו עולה 30 רופיות ובו תוכלו לפגוש בדב, טיגריס, ינשוף, ציפורים וקופים (אבל קופים בהערת שוליים נאמר- רואים חינם בכל הודו כמעט….). יש אפשרות לצאת מהעיירה לטרקים, מומלץ לבדוק בסוכנויות הנסיעות המקומיות. כמו כן ישנו רכבל שנמצא מעל האגם ומחיר הנסיעה הוא כ-150 רופי.
מבחינת מראה העיירה – בנייניטל תמצאו כבישים רחבים, ותוכלו לשכוח מהצפיפיות של העיר. התיירות בנייניטל לא ממש מכוונת לתרמילאים ויכול להיות שתהיה מעט יקרה לכיסכם – מחירי המלונות נעים בין 1000 ל-3000 רופי ללילה ולצידם "ריזורטים" וכפרי נופש מפוארים למיניהם. אפשרות לינה נוספת והרפתקנית יותר היא לשכור בתים מהמשפחות המקומיות.
אלמורה
מנייניטל תוכלו להגיע לאלמורה, צומת תחבורה ראשית באזור (די חור ברמה התיירותית) וממנה אפשר להגיע לשתי הפנינים האחרות – קסר דווי וקוסאני, כל אחת על כביש אחר. אל קסר דווי יוצא אוטובוס אחד ליום בשעה 19:00, נסיעה בו לוקחת כשלוש וחצי שעות, ועולה 89 רופי. אפשרות נוספת לתחבורה מאלמורה לקאסר דוי היא ג’יפ- טפסו מעט במעלה השוק, ושם קחו ג’יפ שיעלה כ-100 רופי לאחר מיקוח. חשוב להתמקח ולא להתייאש, נהגי המוניות ממולחים ויודעים שלא נעים לשהות באמצע הלילה באזור השוק.
קוסאני
ואנחנו ממשיכים במסע: הלכה הלכה הלכה זהבה (בעצם נסעה בלוקאל). הייתם בוודאי, כמו בסיפור, משערים כי זהבה פגשה בדב. אז לא. אבל היא כן פגשה בכפר קטן, שקוראים לו קוסאני. קוסאני הוא כפר מאוד תיירותי, אך מכוון לתיירות פנים, בדומה לעיירה נייניטל. אמנם אין בקוסאני אגם כמו בנייניטל, אבל בימים בהם הראות טובה בין יולי לינואר, נגלים הרי ההימלאיה במלוא תפארתם. בעת ביקורה של זהבה בכפר (שלהי חודש מאי) לא ניתן היה לראות כמעט כלום מהנוף המובטח, אך הוא שם, מילה שלנו.
מבואות קוסאני וערפל. צילום: זהבה דוד 26.5.2012
הכפר קוסאני נמצא במרחק שלכ-3 שעות נסיעה מאלמורה בלוקאל, בדרך פתלתלה, והוא בנוי על גבי מספר רכסים, כאשר על כל רכס גסט האוסים שונים, וקשה ללכת ביניהם ברגל. ההתניידות פה עדיפה עם רכב או אופנוע, ולפחות זהבה שלנו לא הצליחה למצוא אוטובוסים. ככל הנראה, התיירים ההודים מגיעים עם כלי הרכב שלהם מראש. אין פה הרבה תיירים זרים, אך אם זה משהו שהייתם מעוניינים להיחשף אליו במהלך הטיול שלכם (לחוות את הודו האותנטית שמחוץ לשביל החומוס) הכפר הקסום יספק לכם את הסחורה.
קוסאני. מאי 2012
"לפני 3 שנים היה פה גל של ישראלים אבל מאז הם נעלמו" מספר אחד מבעלי הגסט האוסים לזהבה. שליחתנו המסורה, שלבה נחמץ, הבטיחה לו שתנסה להביא עוד תיירים ישראלים. ואולי דווקא אתם תחלצו לעזרתו? קוסאני הוא כפר מתוק ויפהפה וכדאי לכם לבקר בו.
מקומית ובנה בלוקאל מאלמורה לקוסאני
ערפל בדרך מאלמורה לקוסאני
קסר דווי
בהמשך מסעה, הגיעה זהבה לפנינה המוכרת מכל, והכל כך מיוחדת שעליה נרחיב קצת יותר, הלוא היא קסר דווי, כפר קטן ושונה מכל מקום שאולי ראיתם עד היום.
היא לא מופיעה במפה, אך רבים מכירים אותה היטב בשנים האחרונות. הדברים שזהבה מספרת הם דברים אשר ליקטה באוזניה מהמקומיים, שמספרם ממש לא רב אגב, בכפר מתגוררים ככל הנראה כ- 700 משפחות. מעבר למילים והסיפורים – אומרת זהבה, הנוף הנשקף מקסר דיווי הוא עוצר נשימה, וחייבים לראות כדי להאמין.
בימים שבהם הראות טובה, רואים את כל ההימלאיה. העונה הראשונה היא ממרץ ועד יוני, מה שאומר שמי שנוסע להודו בזמן הקרוב, יותר ממוזמן לבקר, כי העונה הבאה תחל רק בספטמבר ותמשך עד ינואר, וזו העונה המומלצת ביותר. אמנם יש המבקרים בזמן שבין עונות אלו, אך זה פחות מומלץ- מזג האויר לא מיטבי, ישנם גשמים רבים ולעתים הדרכים נחסמות, בינואר – מתחיל חורף אכזרי מאוד. בעונה הנוכחית אגב (מאי-יוני), חלה החופשה השנתית של ההודים שנמשכת כחודש, בחודש זה המקום גדוש בתיירים הודים שמנצלים את החופשה כדי לנפוש בהרים. (מה יש, רק לנו מותר? כן כן מסתבר שלא רק ישראלים מטיילים בהודו 😉
קסר דוי
זהבה מתרשמת שקסר דווי מקום שקט ומופלא. קסר דווי מרוחקת מהעיר הגדולה אלמורה כחצי שעה נסיעה, וכשאנחנו אומרים עיר גדולה אל תשכחו שהכל יחסי – אלמורה לא ממש "עיר גדולה", היא פשוט גדולה יותר… אחרי הכל מדובר בכפר קטן השוכן למרגלות ההרים.
"האנשים מקסימים וחמים, ומאוד שונים מאנשי העיר הגדולה" , מספרת זהבה "והמקומיים מגדלים בעצמם את התוצרת לצריכה עצמית" (לכל הסטלנים – אנחנו מתכוונים לזה שהם מגדלים עזים ופרות, שמניבות עבורם את החלב, ממנו הם מייצרים בעצמם מוצרים). מה שכן משמח את מערכת האתר הוא, שלאחר תקופת בידוד מסויימת נתקלה שליחתנו בישראלים סופסוף, וריעננה את העברית.
עוד מהפוסטר המשוטט של הודו (לחצו על התמונה)
אז מה עוד מייחד את המקום? המקומיים אוהבים ישראלים ותיירים בכלל. "היחס חם, פשוט נפלא פה", מספרים הישראלים. נוף אנושי מוכר שתצפו בו בקסר דווי, הם מקומיים שסוחבים על ראשם סלים גדולים עם עלים. ככל הנראה תוצרת חקלאית.
עמקים קסומים ומסתוריים
עוד נוף אנושי נפוץ הוא, תיירים אירופאים וסינים רבים.
מה אוכלים שם אתם שואלים? אה הא- פה תצטרכו לבשל את הדייסה שלכם בעצמכם.
הגסטהאוסים מצוידים רובם ככולם במטבח מאובזר לחלוטין, החל בסירים, סכו"ם וצלחות, וכלה בתנור וכיריים. פה תבשלו בעצמכם, ואם לא תבשלו לא תאכלו… האמת היא שכן תאכלו, אבל לשם כך תצטרכו לטפס כעשרים דקות במעלה ההר אל שתי המסעדות היחידות בכפר.
זהבה מספרת כי החוויה של לבשל לעצמך ממש נהדרת! על החדרים היא מדווחת: יש כאלו המתאימים ליחיד, שהתשלום עבורם הוא יחסית זול, וחולקים מטבח עם עוד קבוצה של כשמונה אנשים, וישנם חדרים גדולים יותר שעולים כ-500 עד 600 רופי לערך, ובהם המטבח נמצא בפנים והוא פרטי.
גסט האוסים בקסר דוי. 5.2012 הכיריים לבישול עצמי, הכמין למעיזים לבוא בחורף
זהבה מספרת בבדיחות הדעת, שקסר דווי היא ככל הנראה לא נחלתם של העצלנים. "הטיפוס במעלה ההר", היא אומרת, "תלול מאוד ואינטנסיבי." ישנה עוד שפה מדוברת מלבד הינדי, והיא פאהרי ("שפת ההרים").
מלבד לבהות בנוף המשגע המשקיף להימלאיה, ישנן אטרקציות נוספות – הריינבו גסטהאוס מציע טיולי יום, וטיולים ארוכים של שלושה עד ארבעה ימים, כדי שתוכלו להיחשף יותר מקרוב למסורות הרבות הקיימות בקסר דיווי ומחוצה לו. בין היתר תוכלו לצפות מקרוב איך מתנהל בית מקומי, מה מקורות הפרנסה העיקריים, ולחוות את ההוויה הכללית בכפר ובהרים הסובבים אותו.
זהבה אומרת שבשבילה- "ספר טוב זו הבריחה הטובה ביותר", ואנחנו מקנאים. הרי מה יכול להיות טוב יותר מלהתכרבל בתוך ערסל כשהשמש טופחת על הפנים, להנות מספר טוב ולהציץ אל פסגות ההימלאיה המושלגות? לנו זה נשמע כמו אגדה. אנחנו אמנם עובדים באתר על הודו אבל אנחנו בישראל וכותבים ועורכים פה כל מיני מילים ותמונות, ולמטה יש צפצופים של מכוניות, אבל אולי זה קצת מזכיר את הודו. "ההתמזגות עם הטבע" אומרת לנו זהבה "שווה את כל המסע הארוך שעוברים כדי להגיע לפה".
לאלו מבינכם שמאוד אוהבים להתעדכן במה חדש בפייסבוק- אין פה אינטרנט זמין. יש גסטהאוס אחד שיש בו רשת אלחוטית חופשית – המוהן ריזורט, והוא נותן את הסיסמה בלי בעיה. שאר הגסטהאוסים לא כל כך בקלות ישחררו לכם את הסיסמה לאינטרנט. לא שזה נורא, אבל כדאי לקחת בחשבון… בשנה האחרונה התחיל להיכנס ה-wifi לחלק מהגסט האוסים בהודו, והשיטה ההודית היא – קבל וויפאי לשעה, בתשלום, תוך כדי הכנסת מספר ה-mac של המחשב שלך לזמן קצוב… ככל הנראה ההודים יזרמו הלאה ויהפכו להיות לארג’ים, ומוהן מקסר דווי הוא דוגמא לתהליך הזה.
אז זהו לבינתיים אלו שלוש פנינות החן המעניינות ששליחתנו בהודו סיפרה לנו עליהן, ואם אתם בדרך, או שמתחשק לכם להתרענן ולהתחדש באווירה מרגשת ואחרת בטיול- "עופו על זה". כי כשזהבה מספרת, היא לא משקרת… 🙂
יודעים עוד מידע על מקומות אלו ? אל תהססו לכתוב בתגובות כאן למטה ו/או להוסיף בדפי הגסט האוסים הייחודיים לכל גסט האוס.