הודואיך השפיעה הודו על ריקי בליך, אחת השחקניות המוכשרות והמוכרות בארץ ? הצטרפו אלינו למסע עם ריקי לתוך הודו, לתוך הישראלידה, ולתוך עצמה. חשבתם שלהיות סלב בהודו זה פיקניק? חשבתם שתתנתקו מישראל קצת? נסו אתם ללכת ברחוב הראשי של בגסו וישראלים עם טחינה מטפטפת על הפרצוף יצביעו עליכם ויגידו "אה! הנה אסתי המכוערת!"
"זה מדהים שזה היה רק חודש. אני מרגישה שזאת היתה שנה שלמה בחיים שלי. כמות החוויות שחויתי, האנשים הנפלאים שפגשתי וכל מה שקרה לי. לא ברור לי עד היום איך הכל נכנס לחודש אחד, אבל עובדה", כך מספרת על מסעה בהודו לנו ריקי בליך, שחקנית וקומיקאית מהבולטות בארץ, שעשתה בין היתר את "אסתי המכוערת" ,"קצרים", "אחת אפס אפס" בטלויזיה, הופעות רבות בתיאטרון ("הנאהבים", "חתונה מושלמת") וזכתה בפרסים רבים, בין היתר פרס מסך הזהב ופרס האקדמיה לטלויזיה.
משבר גיל 25
"הגעתי להודו בסופה של שנה מאוד קשה בחיי. הייתי בת 25. עבדתי נורא קשה. אסתי המכוערת הייתה להיט לא נורמלי בטלויזיה, אבל הייתי מאוד אומללה. דיכאון גיל 25 אז קראתי לזה, אתה יודע, חיפוש עצמי, מי אני? מה אני? מתי תבוא האהבה… זאת באמת הייתה שנה לא פשוטה, הרבה מאוד התמודדות עם חשיפה ופרסום. אמנם זה נשמע כיף, אבל לי זה היה מאוד לא קל. היו לי גם כל מיני הסתבכויות תקשורתיות לא נעימות ועניינים אחרים. הבנתי במהלך השנה הזאת שאני חייבת לעשות איזו שהיא פעולה קיצונית עם עצמי, משהו אמיץ, משהו שונה ומאתגר, שיקח אותי למקום הכי הפוך מהחיים שניהלתי באותם ימים".
"הודו הייתה בחירה טבעית, כי היה לי ברור שאני חייבת לנסוע לבד, ושם זה קל. בנוסף היה לי ברור שהמקום הזה קסום ושאם אני מחפשת איזה שהוא סוג של התבוננות פנימית, הודו היא אופציה מעולה. אז לקחתי את עצמי לבד לגמרי ונסעתי לחודש, התקופה הארוכה ביותר שיכלתי לקחת חופש מהעבודה"
גם אני עשיתי את הטעות וישנתי במקום הלא נכון…
"נסעתי לצפון, כי זה היה באוגוסט. נחתתי בדלהי. אבל למרות התכנון שלי לנסוע לבד, לא באמת נשארתי לבד. כבר במטוס, פגשתי זוג מקסים ונפלא והתאהבנו. הם הפכו לחברים מאד טובים שלי עד היום. מיד היה ברור לנו שאנחנו חברים בנפש ומתחילים את הטיול ביחד. לא היה לי סיכוי לא להתחבר איתם. לאחר הנחיתה בדלהי, בחוכמתנו לא נשארנו שם אפילו לילה, אלא קנינו מיד כרטיס לרכבת לילה לכיוון אלמורה. אלמורה בעצם היתה המקום הראשון שלי בהודו.
שם, באלמורה עשתה ריקי את טעות הטיילים המתחילים הראשונה שלה: "בכלל לא הבנו שהמקום המקסים באמת נמצא מעבר להר בעמק, ובעצם נתקענו למשך חמישה ימים בגסטהאוס שהיה על כביש, בדרך למקום השווה באמת… אבל זה לא שינה הרבה, עדיין נהננו נורא, וזה חלק מההרפתקאה של מסע בהודו".
"מאלמורה המשכתי לרישיקש. ברישיקש החמה והלחה חטפתי התקפת חצ'קונים איומה, וטיפלתי בבחורה שחטפה התקף פסיכוטי מאיזה סם לא טוב. אחר כך עליתי עם חברה חדשה שהכרתי לדהארמסלה, קפיצה קטנה לאמריצר ליומיים עם כמה אנשים, ולסיום ירדתי ברכבת ארוכה ארוכה לורנסי. משם חזרתי לארץ"
"אז זהו, שחשבתי שהתנתקתי קצת מישראל, אך קיבלתי אותה לפרצוף על צלע הר הודית ! וזה לא היה לי קל. אחד הרגעים הקשים אך המצחיקים שזכורים לי היה, כשהגעתי לדהארמסלה. הגענו לפנות בוקר והתמקמתי לי באיזה חדר בבגסו (כפר שהיה קטן ושקט שהפך בינתיים לתחנת חובה לישראלים המטיילים על 'שביל החומוס') והלכתי לישון. כשקמתי, עוד חצי המומה, יצאתי לחפש לי משהו לאכול ולתור את השטח. לא כל כך הבנתי איפה אני. מכל פינה שמעתי שוטי הנבואה, מסביב צעקות בעברית, ובעוד אני הולכת לי, אני מוצאת את עצמי נעצרת מול שני ישראלים שאוכלים פיתה עם משהו, טחינה נוזלת להם על הסנטר, ואחד מהם מסתכל, מצביע עלי ואומר: 'אה! הנה אסתי המכוערת!' ". זה היה מבאס… בכל מקום זיהו אותי, הצביעו עלי, הציקו קצת, טרחו לספר לי איפה איל קיציס טייל שם לפני שנה, כי בטח אם שנינו מהטלוויזיה אז זה נורא יעניין אותי.. אין ספק ששם היה לי הכי קשה".
רגע של הארה
"לצד הקושי, עדיין החוויה היתה מקסימה. פגשתי אנשים ממש מקסימים, ודווקא שם בתוך כל ההתמודדות הזאת, עם הפרסום והישראליות והחצ'קונים שהיו לי (שהפכו את זה שמסתכלים עלי בכל מקום לעוד יותר מבאס 😉 ), דווקא שם, מצאתי את עצמי מטיילת לבדי יום אחד על ההר. פתאום, התיישבתי לי והבנתי משהו נורא גדול. לא יודעת להגיד מה זה בדיוק, אבל זה היה נראה שדווקא בכפר הקטן הזה, השתקפו לי החיים שלי בבירור, ובאופן שהייתי חייבת להתמודד איתו. לא רק זה, אלא שפתאום הם לא נראו לי כל כך רעים."|
"פתאום ראיתי שדווקא שם אני מבינה שאני בעצם מחבבת את עצמי, ככה עם החצ'קונים, ועם הישראלים הקשים האלה ועם הכל, לבדי, במצוקה. משהו פנימי התחזק אצלי מאוד. אני לא כל כך יודעת להסביר את זה, אבל זה לא עבר, זה מחזיק עד היום ההבנה הזאת. קמתי מהסלע שישבתי עליו, כשאני אדם שאוהב את עצמו הרבה יותר מזה שהתיישב עליו לפני כן. זה נשמע קצת רוחני קלישאתי אבל זו האמת לאמיתה. מאותו רגע לא עניין אותי יותר איך אני נראית ולא הפריע לי שמסתכלים ומצביעים עלי. הכל הפך להיות הרבה יותר נעים"
משבר חזרה מהודו?
"שבועיים לאחר שחזרתי לארץ, ואפילו שהייתי עדיין מחוצ'קנת אך מאושרת מהתובנות החדשות שלי, פגשתי את בן זוגי לשעבר והאבא של הבת שלי. לא סתם האהבה באה אלי אחרי זה. אין לי בכלל ספק שאם לא הטיול הזה והמסע הזה שעשיתי בתוך הסיוט של עצמי והיציאה ממנו כל כך אופטימית, זה לא היה קורה".
"מצחיק אותי שחשבתי שהתובנות יגיעו לי כמו בקלישאות האלה של התגלות, הארה, איזה הודי זקן שילחש לי את סוד החיים, איזו קרן שמש שתבוא אלי ותסביר לי הכל... אבל האמת באה לי מהמצוקה, מהחיים שלי האמיתיים. הייתי צריכה לנסוע עד הודו כדי להתמודד איתם, כי כנראה בתל אביב לא העזתי"
"אני לא רואה את עצמי באיזה תוית של 'אדם רוחני', לצערי אני לא עושה יוגה ומדיטציה, למרות שאני תמיד מתכננת להתחיל. אבל כל מה שעברתי שם נכון. המדיטציה היחידה שלי היא להביט בילדה שלי חיה ומשחקת ומדברת וצוחקת וישנה, והאמת היא שזה לא רע בכלל. מאוד מחבר אותך לעצמך ולאמת, אם להשתמש בדיבור יוצאי הודו לרגע...
אז מתי שוב קופצים להודו ?
"אני מתה לחזור כמובן, רק שהפעם מן הסתם זה יהיה שונה מאוד. הייתי רוצה לנסוע בחורף לדרום, וגם לקחת את הבת שלי, להתיישב באיזה חוף בגואה. אני ממש מקווה שזה יקרה"
