הגעתי להודו די במקרה, ככה ספונטני. לא ממש האמנתי שאני עושה את זה בגילי המופלג וגם לא היה ברור לי למה. ואז הגעתי. והיה עוד פחות ברור למה. הרגשתי כאילו חזרתי כמעט 20 שנה אחורה לטירונות. השבועיים הראשונים היו ממש קשים אבל עכשיו... זה משתפר מרגע לרגע.. הודו מתגלה אלי לאט ובעדינות מלמדת אותי סבלנות ונוכחות ברגע, קבלה ועוד דברים אחרים...עבר חודש ונראה שעברה חצי שנה.
אז זהו . הופפפפ אני בהודו. תמונות עדיין אין. יהיו כשאלמד להתמודד עם פלאי הטכנולוגיה…
הנחיתה לא היתה רכה כפי שחברי אמרו שתהיה. נשלחתי לגואה ולהאמפי כדי לא לחטוף שוק וחטפתי את שוק חיי. רציתי הודו וקיבלתי את דרום תל אביב בשילוב רמלה-לוד. המון תיירים, ישראלים והרבה הרבה גרידיות של ההודים. המחירים היו פי 3 ממה שחבריי סיפרו לי ורק רציתי לחזור הביתה.
לא הבנתי מה לעזאזל עבר עלי כשהחלטתי לנסוע להודו. רציתי חופשה מפנקת, בה אוכל להתמקד ולהתנקות ולהתמלא אנרגיות חדשות לפני שאתחיל מסלול חדש בארץ, ומצאתי עצמי חוזרת לתנאי טירונות עם יוקר מחייה מטורף יחסית לתקציב שלי והרבה בלאגאן. שקט לא היה לי, חופשה זה ל א .
אבל ככה לאט לאט גיליתי מקום קסום בהאמפי, בצד השני של הנהר, אצל גורי ליד האגם. משפחה מקסימה שאירחה אותי בגסט האוס הקסום והשקט מול שדות אורז. שכרתי אופנוע וונסעתי לי הלוך חזור מהעיירה לגסט האוס. גיליתי את האגם הקסום גם הוא, ולמרות השמועות – אין תנין באגם :). המים קרירים והסלעים חמים והנוף נחשו מה… ? נכון – קסום. מומלץ בחום. אבל דחיל ראבאק – זה מקום שקט עם משפחה חמימה ומנומסת אז נא להגיע בקבוצות קטנות ולכבד את המקום ואת המשפחה.
משם המשכתי לחווה אקולוגית ליד אורוויל, סדאנה פורסט. שם העברתי את השבועיים האחרונים.
זו חווה אקולוגית שייכת לאורוויל (עיר בינלאומית- מעין קיבוץ ענק שחי חיי קהילה עם חזון שכל אחד יכול לחיות איך שבא לו..) ומה שעושים כאן בחווה, זה בעיקר בניית טראסות חול או בוץ לשימור המים של המונסונים בתוך שטח החווה, איסוף טופ-סויל -שזו אדמה טובה לדישון וחוץ מזה כרגע עוד עבודות בחווה עצמה ותחזוקה.
החבר’ה נהדרים ומכל העולם.
זו חווה של זוג ישראלים והקונספט הוא פראי ביותר. ממש הארד-קור ! חיים בטבע – פשוטו כמשמעו. אקולוגיה נטו. אין מים זורמים אלא דליים ומשאבה, השירותים הם שירותי קומפוסט כך שמצאתי את עצמי מפרידה בין קקי לפיפי. וכמובן מתקלחת במים קרים תחת כיפת השמיים.
אין חשמל, למעט במטבח, כי זה חשמל סולארי אז בסביבות שבע וחצי יושבים קצת במטבח ואז הולכים לישון די מוקדם.
העבודה בחווה היא 4 שעות ביום ויש תורנויות. זו קהילה לכל דבר רק שהאנשים בה מתחלפים.
האוכל הוא טבעוני, מי היה מאמין שאני אוכל במשך שבועיים רק יקרות ופירות בלי צ’אי או קפה ובלי חלב או בשר. אבל זה סבבה לגמרי.
חוץ מזה שכולם מפליצים כאן … 🙂 בלי הכרה…אבל מצד שני, הקקי שלי מעולם לא נראה טוב יותר, אם אתם מתעקשים להתעניין… 🙂
מהר מאוד מצאתי את עצמי מתנדבת להיות המשכימה של כולם בחמש וחצי בבוקר עם גיטרה ושירים שהמצאתי להם על המקום 🙂 לפעמים בעברית ולפעמים באנגלית.
וכך בכל בוקר בחמש וחצי, אני מוצאת את עצמי הולכת כשעדיין חשוך, עם גיטרה ושרה שירים על החווה ועל זה שצריך לזכור להפריד בין קקי ופיפי, ומדי פעם שואלת את עצמי מה לעזאזל אני עושה ואיך הגעתי לכאן בכלל ?? :-/ מה הודו מה ? מה אקולוגיה מה ??
בשבת עשינו איזה קומזיץ ענק מסביב למדורה גדולה והיה מדהים. הגיעו עוד מוסיקאים מבודהה פארם, חווה קרובה לכאן והיה ממש ערב מוצלח.
מה עוד… אה כן מצאתי 2 נחשים בבקתת הבמבוק שלי. הם נפלו מהגג על הכילה איך שנכנסתי…
משום מה לא נבהלתי בכלל, להיפך התקרבתי מתוך התעניינות והסתכלתי עליהם…הם דווקא נראו לי נחמדים ושידרו אנרגיה טובה אז ככה שבטח הם לא מזיקים.
ותודה לרידמן על רכישת כושר חישת האנרגיות :)…..
ליתר בטחון, שאלתי אנשים מהחווה לגבי האבחנה שלי אודות הנחשים, וגם הם קבעו די בבטחה שמדובר בנחשים ידידותיים ולא מסוכנים…
לפני כמה ימים חגגו כאן את חג הפונגל. זה משהו כמו שבועות , חוגגים את האסיף או את הקציר של האורז. הם צובעים לפרות את הקרניים ומרתיחים אורז עד שגולש מהסיר. זה מסמל את השפע.
בעקבות צביעת הקרניים כמעט נהרגתי ע"י פרה ! גיחכתי על איזו פרה שעברה ברחוב עם הצבעים והפרחים בקרניים ופתאום היא רצה לעברי, ניסתה לנעוץ את הקרניים שלה בבטן שלי.
מזל שיש לי אינסטינגטים טובים ומיד הכנסתי את הבטן והתקפלתי. אבל זה היה ממש קרוב. מאז למדתי… אני לא צוחקת יותר על פרות 🙂
שכרתי לי אופנוע גדול עם הילוכים וקראתי לו גאנש קוואסאקי. באחת הנסיעות אספתי לי הודית שביקשה טרמפ והופתעתי לגלות שלמרות שהיא יושבת על הצד כמו הודית , היא המורכבת היציבה ביותר שלקחתי אי פעם על אופנוע.
לפני יומיים פביו, בוליבייני מקסים מהחווה היה צריך טרמפ לעיר. אני נסעתי עם איה, אבל בהודו כמו בהודו…לא אומרים לא. זה לא מנומס.
אז לקחנו אותו באמצע, שלושה על אופנוע, כמובן בלי קסדות… כל ההודים הסתכלו עלינו, איך זה שבחורה, ועוד מערבית, מרכיבה שני נוסעים על אופנוע גדול…עיניים נפתחו ופיות נפערו וחיוכים והערות וניפופי ידיים… חוויה.
אז זהו שנוסעים כאן בלי קסדה, אבל בערב כשחזרו חווינו חוויה פחות נעימה. הודי אחד החליק ממש לידינו בסיבוב , פתח את הראש ואיבד הכרה לכמה דקות.
כמובן שבהודו כמו בהודו אף אחד לא עוצר ואם כבר כן אז הם רק מסתכלים מדברים קצת על מה שקרה… וממשיכים הלאה…
אני ואיה (זו שהיתה אבודה בקוצי – זוכרים ?) עצרנו כדי לעזור לו. הוא שכב מחוסר הכרה באמצע הכביש, ממש בסיבוב החשוך, כך שהיה צריך להזיז אותו לצד הכביש. כיוון שהיה מחוסר הכרה מצאתי את עצמי צועקת עליו, ומרביצה לו עד שהתעורר 🙂
כן …מי מכם שמכירים אותי יכולים בקלות לדמיין אותי מרביצה לאדם פצוע ומדמם בלי בעיות אני יודעת 🙂 אבל ז ה באמת היה מפחיד .
הרגשתי כמו איזו כוכבת של סדרה על בית חולים. כולי מלוכלכלת מדם לא שלי. רועדת ומבוהלת אבל בכל זאת מתפקדת 🙂
הוא היה מבולבל וכל הזמן דיברנו איתו וחיכינו איתו עד שהגיע שוטר שלקח אותו לרופא או משהו כזה. אפילו עשיתי לו בדיקה נוירולוגית של אישונים ומעכב אחרי תנועת העיניים עם האצבע לפני שעלה על האופנוע של השוטר… ממש רמבו דניאלה 🙂 אח"כ תהיתי אם זה היה נחוץ בכלל. אולי נדחפתי לו לקארמה.. ?
אח"כ נסענו כמו טטלה ולמחרת לקחנו קסדות. כמובן שגאנש קווסאקי לא רצה לנסוע והחליט להכבות באמצע הדרך. אופנוע הודי לא אוהב קסדות. … הורדנו את הקסדות וגאנש נסע כמו מלך 🙂
אתמול הייתי בסדנה טבעונית באורוויל ולמדתי המון על טבעונות. שם היינו מבלים את שעות אחר הצהרים אחרי 4 שעות עבודה בחווה. היינו נוסעים עם האופנועים לעיר המיוחדת הזאת לאכול או לחוות סדנאות או סתם לים. אחרי שבועיים של אוכל טבעוני כמעט לגמרי (חוץ מהתגנבויות לאורוויל לקנות גלידה ולשתות קפה) די התרגלתי וזה לא הרגיש לי כל כך הזוי. למדתי המון על ההשלכות של אכילת חלב ובשר ומה זה עושה לגוף ומצב הרוח. זה היה מרתק. ממש.אבל בכל אופן קינחנו בסיום הסדנה בכפר עם …. נכון – גלידה 🙂
ידעתם שכדי לפרק פרוטאינים וחומרים אחרים שמצויים בחלב ובבשר דרושה חומציות מוגברת של הגוף ולכן כדי לאזן את עצמו – הוא מיד לוקח סידן מהעצמות…
וכן למרות שאוכלים גבינות יש שימוש מופרז בסידן שבמחסנים. חומר למחשבה…
זהו אפשר לאמר שהתרגלתי להודו ולטיול ואני נהנית. האנשים בחווה ממש טובים . לא מעשנים כאן סמים וכולם בעניין של איכות סביבה ושימור כדור הארץ ואיכותיים מאוד.
אני עדיין לא ממש יודעת למה אני בהודו ולפעמים עדיין לא מבינה מה לעזאזל עבר לי בראש כשרציתי חופש ובעצם נסעתי למחנה טירונות עם תנאי שטח מאתגרים… אבל נו טוב…
לפחות למדתי להנות ממה שיש.
בכל מקרה הבוקר עזבתי את החווה ועכשיו אני בטירו – עיר שנמצאת כשעתיים וחצי מהחווה ויש כאן בלילה טקס שמתקיים כל ירח מלא. מקיפים איזה הר קדוש וצריך להיות מעניין. הגעתי לרחל – האישה שרציתי לפגוש כל כך הרבה זמן והיא מדהימה. היא נתנה לי להרגיש בבית מהרגע הראשון ועכשיו אני לבד בבית שלה כותבת לכם בעברית מהמחשב האישי שלה. בינתיים אני כאן בטירו.
אני אלך להתקלח סוף סוף במקלחת נורמאלית יחסית… לחווה גם הוט באקט זה ממש מציאה.
עד כאן להפעם. לגבי מה שעובר עלי מבחינה נפשית… מה זימנתי ומה מתגשם… רק אומר שאני מקבלת את מה שרציתי ומה שביקשתי רק בדרכים אחרות. אני מתרגלת המון סבלנות וקבלה ונותנת צאנס למקומות או אנשים שברגע הראשון נראים לא מתאימים לי.
בדר"כ אני מגלה שם עולם ומלואו וזה עוזר לי להפתח לחוויות כל פעם יותר.
עוד דבר ששמתי לב, ממקום למקום יותר קל לי להחליט לאן עכשיו ויותר ויותר קל לעזוב אפילו אם לא ממש בא לי והאנשים הפכו יקרים, קל יותר לשחרר ולהמשיך הלאה.
הסקרנות עולה על החששות ..שאני שמחה לאמר שכבר זמן מה לא הרגשתי אותן..
תרגול ואימון מראים לי תוצאות ואני מרוצה. 🙂