הודו מתאימה לכולם, זה ידוע, אבל לסרגיי וחבורת הרוכבים, זה לא היה ברור. עכשיו, אחרי שחזר ממסע רכיבה על אופנוע, בו חצה את הודו עד לנפאל וחזרה, גם לו זה ברור...
זה לא שחלמתי להגיע להודו
"הודו דווקא לא משכה אותי מראש, זה לא שחלמתי להגיע להודו, אבל ישבנו שלושה חברים, חולי אופנועים ומשוגעים על רכיבה, וחשבנו לאן לנסוע עם האופנועים שלנו", מספר סרגיי, בן 24, מפתח תקווה, שחזר לפני כחודש מהודו.
"הודו סימלה עבורנו אנרכיה, מבחינת הכבישים ואפשרות התנועה. לפני שנסעתי חשבתי שיש ‘טיפוס’ לנוסע להודו, השאנטי והרוחניות, וזה לא ממש אני. מצד שני, אני רוצה לראות עולם, תרבויות שונות, מגוון של אנשים ולכן לא פסלתי מייד, אני לא אדם של סטיגמות. התחלנו לברר לגבי אישורים, והסתבר שעדיף לקנות אופנועים שם. אחרי שלושה חודשים נסענו."
"אני לא מהאנשים שיש להם פרצוף של הודו" סרגיי וולה.
"זה טיול ראשון שלי בחו"ל, חסכתי כסף אחרי הצבא כדי לטייל. בכל זאת לא חששתי לנסוע, אני לא מהדור הישן, כמו ההורים שלי שחוששים מכל מיני תופעות וחוויות של הדור הצעיר. הרי את כל זה יש גם פה בארץ. נסעתי לראות ולחוות משהו מסוים, טבע ונופים ובעיקר האופנוע. "
"עשיתי המון טיולי רכיבה בארץ ובכל זאת אין מה להשוות. נחתנו בדלהי וכשקנינו את האופנועים, הסתבר שרק חשבנו שאנחנו מכירים את כל הקומבינות – אבל בהודו כמו בהודו לא בדיוק. מסתבר שיש מחיר למקומיים, ויש מחיר לתיירים, כמו בכל מקום. צריך לקחת את זה בקלות ולהבין שככה זה. לזכור שהעיקר זה ליהנות מהטיול."
שידרוגים לקראת המסע
"היינו לחוצים בהתחלה ורק רצינו לצאת כבר מדלהי, אבל חוסר סבלנות עלול להיות מסוכן. אמרו לנו בארץ שאפשר לקנות אופנוע ב-500$ וזה ממש לא נכון. המחיר האמיתי כפול מזה, והיינו צריכים להשקיע עוד בתיקונים. זה מאד מסוכן להתפשר על פחות בגלל האיכות והבטיחות. מצאנו שכונה בדלהי שכל הרחובות שלה מלאים חנויות של אופנועים, אפילו בערימות סתם ככה זרוקים אחד על השני. כדאי להיות סבלני ולא להתפשר על תקינות. ההודים מתקנים הכול והם מומחים באנפילד 350. וכך, כשכל אחד מאיתנו מצא את האופנוע שלו ו-‘הרגיש שזה האחד’, יצאנו לדרך".
שכונת "קארול באג" בדלהי. יותר אופנועים מהודים
סרגיי יש טיפים למי שרוצה לעשות אנפילד ?
"כן. ממש חשוב- אנחנו יצאנו מהארץ עם כל הציוד, תיקי נשיאה ממש יקרים וכבדים וזה חבל. אפשר לקנות הכול בהודו, למעט הקסדה- לא לוותר על קסדה טובה מהארץ. שם, כובע טמבל של הצבא עדיף," צוחק סרגיי, "יש כאלה שרוכבים בלי קסדה וזה לא שווה את זה. כדאי ליהנות בטיול ולא להסתכן סתם."
בקשר לנהיגה סרגיי מוסיף, "חשוב לדעת שהנהגים בהודו ונפאל פחות מקצועיים מהנהגים הישראליים. הרבה פעמים מצאנו את עצמנו במצבים ממש מסוכנים בגלל זה. אוטובוסים שצצים מעבר לפניות ועיקולים או נהגים שבולמים בפתאומיות. לא פעם מצאנו את עצמנו במצבים של איבוד שליטה בגלל נהיגה מסוכנת וחבל. להרבה רכבים מקומיים אין אורות וכשמבחינים ברכב הבא ממול זה עלול להיות קצת קרוב מדי, מה שהופך את הנסיעה אחרי החשיכה למאוד מסוכנת ולא כדאית. מה שלא יהיה אל תרכבו בלילה! זה לא שווה את זה," הוא אומר. "כי מה שלא יהיה, המשאית תנצח…"
"אנחנו יוצאי חיל חימוש, והרקע במכונאות עזר מאד במהלך המסע", מספר סרגיי. "בנסיעה, קורות הרבה תקלות, ובשבילם, נקי זה מתוקן. כלומר, צריך לוודא שהם באמת מתקנים מה שהם אמורים לתקן כי הם עלולים לחפף וזה רע, אז להיות ערניים ולהיעזר במי שבאמת מבין, זה חשוב".
ארבע לוויות וחתונה
"נסענו מדלהי ועברנו בורנסי, שם הייתה לנו חוויה מדהימה ממש. הגענו בעונת החתונות ועצרנו ליומיים לתיקונים רציניים. עשינו טיולים מקומיים בריקשות והיה מאד מעניין. שילמנו לנהג 1000 רופי ליום והוא לקח אותנו למקומות שכדאי לראות. לגאנגה (נהר הגנגס) נסענו בלילה, שכרנו סירה וציפינו ללכלוך וזוהמה שמתארים בדרך כלל. אבל זה לא מה שהיה. ראינו גופה צפה של פרה וארבעה טקסים של שריפת גופות על הגדה, ומסביב החתונות והשמחה מעורבבים במוות. האירוע הזה נתן לי נקודות למחשבה של איך חיים הסתיימו בצד אחד וחיים חדשים מתחילים בצד אחר. ההמשכיות של החיים כשמשהו חדש מתחיל. צריך להיות שם כדי להרגיש את זה ולהבין, זה היה מאד מיוחד בעיני. אחר כך נסענו לגורקפור, סונאלי, ושם חצינו את הגבול לכיוון פוקרה שבנפאל. אף אחד מהאנשים שפגשנו, לא האמין למה שאנחנו עושים, חשבו שאנחנו משוגעים. ברור שהם צדקו…"
"כמעט נשרפתי עם האופנוע"- קצת על תקלות שבדרך
"טעינו בדרך כמובן, הרבה פעמים. ההודים והנפאלים לא יגידו שהם לא יודעים את הדרך כי הם רוצים לעזור. אחת הבעיות היא שרוב המקומות שעברנו בהם, לא מסומנים במפה. כנראה שהבאנו מפה כללית מדי. בעיה נוספת היא שלאיזה כיוון שלא תצביעו ותשאלו אם זה שם, הם יגידו כן… גם אם התשובה היא לא."
"בהתחלה זה ביאס אותנו, אבל למדנו שזו הדרך שלהם לעזור וזה לא מרוע. והאמת, הגענו למקומות ממש מדהימים בזכות זה שלא תכננו כל פסיק בטיול", הוא מוסיף. "למשל, נתקענו באיזה כפר ללילה, כי עפה לי השרשרת מהאופנוע. אין מה לעשות, אי אפשר לנסוע ככה. התכוונו לישון בחוץ ליד האופנועים". (אנחנו מחוברים לאופנועים שלנו במתלים של אהבה) פתאום הגיעו כמה מקומיים שלא יודעים אנגלית, ורק הבנו שהם מתעקשים שנבוא איתם. עברנו להסברים בציור, ואז הם הסבירו שאיפה שהתמקמנו לישון, זה מקום שורץ נחשים כי סביבנו זה שטח של גידולי אורז…"
איך מגיעים לאנשהו?
סרגיי וחבריו התארחו בבית משפחה מקומית באותו לילה והחוויה נשארה רבת רושם. "הנפאלים לא רצו כסף, זה בכלל לא העניין. מבחינתם, אם נכנסת לנפאל, הם חייבים לארח אותך- אורח במדינה, אורח בבית, בשבילם זה אותו דבר. הם מכניסי אורחים והכרנו להם תודה. התעקשנו לתת להם כסף מאחר והם חיים רק מגידולי האורז. בכל זאת הם הצילו אותנו באותו הלילה".
"ביום אחר, כמעט נשרפתי עם האופנוע כשנדלק לי המצבר תוך כדי נסיעה. השותף שלי מאחורי השתולל ואותת לי, בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה אבל עצרתי, איזה מזל. השתמשנו בחול וכל מה שהיה אפשר כדי לכבות אותו, זה היה ממש מזל ואפילו הצלחנו להחיות את המצבר אחר כך. מה גם שהסתבר שהייתה דליפת דלק ויצאתי ממש בנס".
"באירוע אחר נכנסנו ברכב, גרמנו לו בין היתר נזק לטמבון. היינו נחמדים והצענו לשלם ופתרנו את זה באלפיים רופי. לא רבנו, פשוט ניסינו לפתור את הבעיה וזה חשוב. הרבה פעמים ישראלים מסתבכים ומתווכחים במקרים כאלו, וגורמים למקומיים לקרוא למשטרה ואז זה נגרר ומסתבך. חבל. תהיו הוגנים".
"בנוגע לביטוחים – הם לא תמיד אמינים. קורה שהניירות התגלו כמזויפים ואז אין לאן להתקשר. תחזיקו מזומן עליכם תמיד וטפלו באופנוע במוסכים אמינים. איפה שיש לקוחות מקומיים שמטופלים, שם יודעים את העבודה. הם מתמחים באנפילד 350, חלקי החילוף זמינים וזה יתרון משמעותי בהנאה בטיול כזה. האנפילד הוא אופנוע אמין, כיפי, אפשר לסמוך עליו והחוויה איתו לא נורמאלית! "
"סרגיי נחמד לשוטר. השוטר נחמד בחזרה"
זה פשוט קשה לתאר כמה שזה יפה ופראי
"נסענו כמה שעות כדי להגיע לאיזה הר, לעלות לגובה של קילומטר וחצי, כדי לראות את הזריחה מהפסגה. זה מקום מומלץ לטיול וכמובן שיצאנו בחשיכה. היו לנו בעיות חשמל באופנועים ולכן חבר שלי, שהאורות הקדמיים אצלו היו תקינים, נסע ראשון והוביל את כולנו. אין כבישים מסודרים, נוסעים בשטח פראי וצריך להיזהר מאד, מכל דבר, כל בור, כל פנייה וכל מטר בנסיעה. הגענו בדיוק 5 דקות לפני הזריחה, מולנו נפרש ואדי עצום, מצדדיו אנאפורנה1 ואנאפורנה2. ישבנו למעלה מזיעים מחום ו-200 ק"מ מאיתנו הכל מושלג, זה פשוט קשה לתאר כמה שזה יפה ופראי. השמש עלתה והאירה על הוואדי שזהר ביופיו, ממש מדהים. לחובבי הצילום אני יכול להגיד שזה אחד המקומות היפים ביותר שראיתי במסע".
בשקט המוחלט מצאתי את עצמי חושב על הרבה דברים שלא חשבתי עליהם בעבר, כמו המשפחה והעתיד. הסתכלתי על השלג ופשוט התנתקתי מהכול, מקשיב לרוח באוזניים ומתמסר לחוויה. דווקא אני, שלא חשבתי שאסע להודו או נפאל, מצאתי את עצמי מקשיב לאנשים ולטבע.. זו הייתה חוויה מיוחדת ביותר. כרווק מושבע ומישהו שלא מתכנן מראש, התחלתי לחשוב על דברים משמעותיים יותר, כמו מה יהיה איתי הלאה ומה אם יקרה משהו, לי או למישהו קרוב. עבורי, המשמעות של הדברים עלתה באותו רגע."
לא חיפשתי אבל מצאתי
"באחד הימים, פגשנו בחור אוסטרלי, שנשא איתו שתי תמונות- של אשתו והילדה שלו. הוא מטייל במזרח על אופנוע ומתכנן להגיע עד לאנגליה. זה היה ממש מיוחד לפגוש מישהו משוגע כמונו, שעזב הכול לאיזו תקופה וחי רק את האופנוע והמרחבים. הייתה חוויה מרגשת. להיות באמצע שומקום, זה מה שמחבר בין אנשים. הייתה לו מפה עם סימונים ופתקים ולנו בקושי הייתה מפה… רק רצינו לקנות כבר את האופנועים ולצאת לדרך. אבל בזכות זה שלא תכננו את הטיול לפרטי פרטים, למעט היעד הכללי, שום דבר לא ממש ביאס אותנו או אכזב. כדאי לתכנן דברים בסיסיים, כל השאר במילא נתון לשינויים. צילמנו מאות תמונות בדרכים, כי כך או כך, הגענו למקומות מדהימים".
"האנפילד הוא אופנוע אמין, כיפי, אפשר לסמוך עליו והחוויה איתו לא נורמאלית!"
ומה בארץ, איזה טיול משמעותי עשית לאחרונה?
"בארץ אני רוכב על קוואסאקי VN, השוקל 250 ק"ג. הארלי לכל דבר. הוא טיפה יותר גדול ומתאים לטיולים ארוכים. יש דבר שנקרא "איירון בט", זה כשעוצרים רק אחרי 1000 מייל של נסיעה. העניין הוא שבק"מ זה בערך 1600 וכל הארץ היא רק 600 ק"מ. אז נסעתי ממטולה עד אילת ושוב למטולה וחזרה לדרום. לקח לי 23 שעות, עצרתי רק לתדלק ומיד המשכתי, אכלתי מדי פעם כשהתאפשר. כשירדתי מהאופנוע, נשארתי בפישוק… כל הגוף כאב מאד, נישקתי את האופנוע ונכנסתי הביתה".
סרגיי מוסיף ואומר שכדאי לכולם להתנסות וליהנות בחוויות ומסעות, "רק לא לפחד. ליהנות ליהנות ליהנות. תזכרו שחיים פעם אחת אבל גם צריך לדעת את הגבול. הכול אפשרי אם רוצים, עובדה, חציתי את הודו ונפאל על אופנוע בחודש. כשאנשים רואים את התמונות שלנו, הם נדהמים. וחשוב גם לעזור אחד לשני, אחרת אף אחד לא יעזור לנו…"