רוב המטיילים הישראלים בהודו הם צעירים אחרי צבא או סטודנטים בחופשה, אך מדי פעם, אפשר להיתקל גם במטיילים בגילאים אחרים וזה מה שהופך את הטיול בהודו לכה מיוחד.
מאת: טל אהרוני
כשאיציק אהרוני מתל אביב (נשוי+ 3 ילדים ונכדה), כיום בן 63, טייל בהודו לפני מספר שנים, הוא היה על סף העשור השביעי לחייו, ובמילים אחרות – לקראת שנות השישים שלו. מסתבר שהוא לא היה היחיד ושדווקא במדינה כמו הודו, פער הגילאים כמעט ונמחק לחלוטין.
איציק מספר: "יצאתי למסע בהודו לבד, ממש כמו תרמילאי צעיר, וטיילתי במשך חודשיים וחצי (בחודשים פברואר-אפריל). זו היתה הפעם הראשונה שלי בהודו והחוויה הזו השפיעה עלי מאוד. הייתי בין היתר בגואה, המפי, דרמסלה, רישיקש, ורנסי, ניו דלהי ואגרה, והמפגש עם ההודים והחוויה ההודית היה בהחלט מעורר השראה".
מדוע החלטת לנסוע להודו?
איציק: "עבדתי שנים רבות כמנהל מחוז בחברה הארצית למתנסים ובמסגרת תפקידי נסעתי לחו"ל לשליחויות בסין, אירופה, דרום אמריקה ועוד. כמו כן, אני חבר פעיל בארגונים וולונטריים הומוניטריים – "ברית עולם" ו-"נתן" (לזכרו של אייבי נתן) ומטעמם יצאתי כראש משלחת לסרי לנקה בעקבות הצונאמי, לגאורגיה בעקבות המלחמה ועוד. כשהייתי בסרי לנקה נחשפתי למזרח, והעבודה שם הייתה מאוד אינטנסיבית, אך עם מעט מאוד טעימה לעניינים היותר רוחניים. השהות במקום "פתחה לי את התיאבון" ולאחר שחזרתי, קיבלתי אישור מאשתי ונסעתי להודו".
איציק, אשר הפך לעצמאי בתחום האימון האישי עם פרישתו מהחברה למתנסים ומשמש כיום כמאמן בתחומי זוגיות ומשפחתיות, מספר כי המסע בהודו היה בעיקר עם עצמו וזה מה שהפך את הטיול למיוחד.
אילו תגובות קיבלת מהסביבה?
איציק: "לפני הנסיעה קראתי קצת על הודו, התעניינתי ובררתי, אך שום דבר לא מכין אותך למפגש עם הודו עצמה. כבר בטיסה להודו (דרך עמאן) החלו התקלות כאשר טיסת ההמשך בוטלה ולקחו אותנו ללילה בעמאן. היתה קצת מהומה בשדה התעופה כי רובינו פספסנו את טיסות ההמשך שלנו ולמעשה נתקענו בלי טיסת המשך לגואה. כבר בשלב הזה הרגשתי שהפערים כמעט ולא קיימים. היה שיתוף פעולה מדהים עם הישראלים האחרים, רובם צעירים יותר. לא הרגשתי שאני "האבא" של החבורה אלא אחד מהחבורה. כך היה בכל מהלך הטיול. אני לא יודע עם הודו עשתה את זה או האנשים מסביבי אבל זה היה פשוט טבעי… חשוב להדגיש כי לא הייתי בין השישים היחיד שמטייל בהודו. פגשתי גם לא מעט ישראלים וישראליות שמטיילים בהודו בגילאים הללו וכמובן גם מטיילים מבוגרים ממדינות אחרות (בעיקר אוסטרלים, ניו זילנדים וגרמנים) – אנשים מדהימים שלמדו המון בהודו, רצו להעשיר את עצמם בהתבוננויות פנימיות, בהינדואיזם, מדיטציה, יוגה וכו’. מהר מאוד הרגשתי שבהודו הגיל הוא לא גורם שמפריד בין אנשים, להיפך – הרגשתי מהסביבה חיבה על כך שאני מעז ועל זה שאני בן שיחה נעים בכל תחום".
כיצד התרשמת מהמטיילים הישראלים בהודו?
איציק: "יש מטיילים רבים שלדעתי פשוט "מבזבזים" את הטיול שלהם. לאורך כל המסע, מצד אחד ראיתי חלק מהצעירים יוצאי הצבא שמשוטטים יחד ומתמקמים בכל המקומות. חלק מהם השאירו עלי רושם לא נעים. הם בעיקר קמים מאוחר, מתבטלים, מעשנים כל מיני דברים, הולכים לישון מאוחר וקמים שוב… כל עניין הנוף, התרבות וכל מה שאפשר לחוות בהודו לא ממש מעניין אותם. לעומתם יש מטיילים רבים שמתעניינים ברוחניות, באנשים, בנופים ואליהם יותר התחברתי. המטיילים הללו היו גם אנשים צעירים אך גם בגילאים מבוגרים יותר וממדינות אחרות. אני, למרות גילי, הרגשתי שנחשפתי להרבה מאוד דברים, בין אם ביני לבין עצמי ובין עם ביני לבין הסביבה. בטיול תרמילאי בהודו כל עניין הגזע, הצבע, המין והדת מאבד משמעות ונוצרת מעיין חברותא של מטיילים שיש להם חוויה משותפת והתחלקות ברגשות בצורה מדהימה. רק אווירת הודו מאפשרת לזה לקרות".
באילו קשיים נתקלת במהלך הטיול?
איציק: "את רוב הנסיעות עשיתי באוטובוסים וברכבות כמו הצעירים וישנתי בגסט האוסים ולא במקומות מפוארים (אם כי תמיד הקפדתי לישון בחדר סביר עם שירותים ומקלחת). מהבחינות האלו לא היו בעיות.
סבלתי קצת מהקור בדרמסלה, ובכלל מההפתעות של מזג אוויר, וגם הנסיעות הארוכות היו לא קלות, אך אלה הם קשיים של מטיילים רבים בהודו, לאו דווקא מבוגרים. היה גם פיגוע בורנסי במקום בו הייתי באותו היום בבוקר (הפיגוע היה בערב) והיתה בארץ דאגה גדולה עד שנוצר קשר. את ורנסי עצמה הייתי אמור לעזוב ברכבת של חצות אך הרכבת יצאה רק בשש בבוקר ונשארתי לבד על הרציף כל הלילה. היה מאוד לא נחמד…
היו גם קשיים יותר מנטאליים, רגעים שרציתי להיות לבד, במיוחד במעמדים כמו שריפת גופות, קטעים רוחניים ועוד. הסתובבתי עם מחשבות רבות – מה שווים החיים שלנו וכדומה… מצד אחד היה קושי מכיוון שהאנשים שאתה רוצה לחלוק איתם את החוויות מאוד רחוקים ממך ומצד שני נוצרו חיבורים עם אנשים מהטיול אבל לא תמיד דווקא את האנשים האלו אתה רוצה לשתף בהכל. עם האוכל דווקא לא היו קשיים. אני אמנם לא אוהב מאכלים מאוד חריפים אבל כמעט בכל מסעדה בהודו יש "ישראלי ברקפסט"… בסך הכל הודו תרמה לי מאוד לבריאות בין אם הפיזית ובין אם הנפשית".
כיצד אתה מסכם את החוויה?
איציק: "אני חושב שביקור בהודו אין לו אח ורע באף מקום אחר בעולם. ברגע שמתרגלים ללכלוך ולריחות וזה מפסיק להיות גורם שמפריע, אתה מוצא אנשים (תיירים או מקומיים) מסבירי פנים, נעימים, מרתקים, שמעשירים מאוד את החוויה ואז אפשר ליהנות מהתרבות, מהחוויות, מהגברת המודעות העצמית, מהמדיטציה והיוגה, ובמיוחד מהמפגשים עם אנשים מכל הסוגים ועם אורח חיים והשקפת עולם מאוד שונה משל הישראלים. אם אתה אדם סקרן ופתוח אתה יכול להעשיר את עצמך בחוויות שאפשר לחוות אותם רק בהודו. בנוסף, הודו היא גם מדינה שמאוד זול לטייל בה ואפשר לחוות פלאי טבע, מזג אוויר ונופים מדהימים, מהמדבריות ועד ההימלאיה".
