אלפי ישראלים מגיעים להודו מדי שנה ועוברים חוויות רבות ומגוונות, אך לא כולם מתחברים להודו באופן מיידי, ויש גם כאלה שבורחים ולא חוזרים...
מאת: טל אהרוני
המפגש הראשון של עופר דיווקר, בן 33 מאשדוד, עם הודו, היה טראומתי למדי, וכמעט וגרם לו לוותר על החוויה ההודית. הפיצוי הגיע כעבuר כמה שנים’ בטיול השני של עופר בהודו.
עופר מספר: "הטיול הראשון בהודו, בשנת 2002, החל בכלל באוסטרליה. נסענו שלושה חברים ואחרי שהות של חצי שנה באוסטרליה, נגמר לנו הכסף והחלטנו באופן ספונטאני לנסוע להודו, שהיא כידוע זולה יותר. שניים מהשלושה, ובהם גם אני, טסנו לתאילנד, עשינו את כל החיסונים הדרושים וקנינו כרטיס טיסה הלוך וחזור לכלכותה. עד כאן, הכל הלך כמתוכנן…"
מתי הכל החל להשתבש?
עופר: "נחתנו בכלכותה, וההלם הראשוני הגיע מייד… יצאנו משדה התעופה וקיבלנו שוק… 30 קבצנים רודפים אחריך, פרות בכל מקום, זוהמה ולכלוך… ההבדל מאוסטרליה, ואפילו מתאילנד היה גדול מאוד. הגענו ממש לא מוכנים ולא ציפינו לזה, אבל אמרנו שככה זה בהודו, והחלטנו להמשיך לכיוון דלהי. לקחנו מונית לכיוון תחנת הרכבת, ושם נפגשנו לראשונה עם הבלגאן של אמצעי התחבורה ההודים. דילגנו מעל הקבצנים כדי לקנות את הכרטיסים והסתבר לנו שיש לנו רק 10 דקות עד שהרכבת יוצאת אבל אף אחד לא ידע להגיד לנו מהיכן היא יוצאת. שאלנו איזה הודי שענה לנו, הגענו לרכבת אבל אז התברר שזו לא הרכבת הנכונה ולמעשה עלינו על רכבת מקומית. בסוף נסענו 26 שעות לדלהי, נסיעה קשה ומפרכת. היתה נסיעה מטורפת, התקיימנו רק מבננות, ניסינו גם לצחוק קצת אבל בעיקר סבלנו. היינו בשוק טוטאלי וממש לא מצאנו את עצמנו, וכל זה ביום הראשון בהודו, אחרי הכיף של תאילנד ואוסטרליה… בסוף הגענו לדלהי, אכלנו, מצאנו מלון ועוד באותו הערב החלטנו שאנחנו חוזרים לתאילנד. פשוט ברחנו מהודו בחזרה לתאילנד. קנינו כרטיס טיסה לכלכותה ומשם לתאילנד, ובכלכותה אני אפילו לא יצאתי משדה התעופה. כך הסתיימה לה האפיזודה ההודית הראשונה שלי".
הסיפור של עופר הוא סיפורם של לא מעט מטיילים אשר מגיעים להודו, חוטפים שוק ומחליטים לברוח תוך זמן קצר. לא כולם עושים "אחורה פנה" אחרי יום אחד בלבד, אבל לא מעט מטיילים מגיעים להודו ואחרי כמה ימים מחליטים שהספיק להם. רבים מהמטיילים הללו לא חוזרים להודו וכשאומרים להם את המילה הודו הטראומה חוזרת. אך יש גם מטיילים כמו עופר, שלמרות הביקור הראשון הקשה, לא מוותרים על הודו.
מדוע החלטת לחזור להודו?
עופר: "למרות הטיול הראשון שנכשל, בתוך תוכי תמיד רציתי לחזור להודו. הייתי מאז שוב בתאילנד וגם בלאוס, וכל הזמן המשכתי לשמוע דברים טובים על הודו. רציתי חוויה מתקנת. בשנת 2010 נוצרה לי הזדמנות לחזור להודו. קיבלתי חופשה מהעבודה וגיסי, שדובר את השפה, נסע איתי. הטיול השני בהחלט היה חוויה מתקנת נפלאה, וזה שנסעתי עם גיסי, שמכיר את הודו, עזר לי מאוד. יכול להיות שבלעדיו לא הייתי נוסע שוב, אבל אני שמח מאוד שבסוף גיליתי את הודו האמיתית".
איך היה הטיול השני?
"אין מה להשוות בין הטיולים… בטיול השני, שארך כחודש וחצי, נהניתי מאוד. האווירה היתה שונה, האנשים היו פתאום נחמדים ומחייכים ולא נראו לי מפחידים וגם אני התבגרתי קצת… עברתי את החוויה ההודית שרוב המטיילים בהודו עוברים – האוכל, האווירה, האנשים, וכמובן המקומות המדהימים שהיינו בהם – קולו, מנאלי, דרמסלה, שימלה, דלהי, אגרה, איזור ראג’אסטן, בומביי, ובסוף הטיול גם גואה. אני שמח שהגעתי להודו ועשיתי את זה כמו שצריך וכמובן שהיום אני ממליץ בחום על טיול בהודו. הייתי חוזר להודו גם עכשיו… הלקח המרכזי שלי הוא שכדאי לתכנן קצת את הטיול ולא לבוא בלי שום תכנון מוקדם. הודו יותר מסובכת מתאילנד ומאוסטרליה ומי שלא רוצה לחטוף שוק גדול מדי, כדאי שיתכנן קצת ויבוא מוכן".
.jpg)