אדונית האבנים

המעצבת שרה כהן, בעלת המותג  SARA, מחזיקה בסיפור חיים המשלב בתוכו קונפליקטים שיכולים להספיק לסרט בוליוודי שלם: דת לעומת ליברליות, רצון לנדוד לעומת רצון להשתקע וכל זה על רקע הודו שהיא גם בית, גם משרד וגם אימא. דווקא הניגודים הללו הם מה שהניע אותה ליצור ולחפש את עצמה בין אבני החן שעזרו לה לעזור לאחרים.

לבחור תכשיט, בעיני שרה, זה הרבה מעבר לבחירה של מה יראה עליך יפה. כשאנו בוחרים שרשרת עם אבן מסויימת, אנחנו מחפשים לענות על צורך מסויים שיש בנו. את הודו, אותה היא מכירה היטב, היא פוקדת בכל שנה לכמה חודשים בהם היא לומדת המון על בני אדם, אבנים ותכשיטים. את כל מה שהודו תלמד אותה היא תאגד ביחד ותיצור ממנה את הקולקציה המתחדשת שלה. את שרה פגשנו בדלהי, לאחר שהייתה בעיצומה של עבודה על הקולקציה החדשה אותה היא מעצבת ומייבאת מהודו.

מה בא קודם, האהבה לעיצוב או האהבה להודו?

שרה: "אהבה לעיצוב. זה התחיל כשבאתי בגיל 19 לתקופה בספרד עם בן זוגי לשעבר, שהיה לו פרוייקט שם. בגלל שלא הייתה לי אשרת עבודה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, החלטתי להעסיק את עצמי. זה התחיל מזה שהתחלתי לצייר וככה הייתי עושה דברים שקשורים בידיים, כולל לימודי בישול. אחרי ארבעה חודשים תם תפקידו של בן הזוג וחזרנו לארץ. אז החלטתי שאני נרשמת למדרשה לאמנויות בבית ברל. בראיון הקבלה שלי, במקום לדבר על הציורים שלי, כל מה שעניין את הבוחנים זה איך זה שבחורה מבית דתי מתקבלת במשפחה שלה כשהיא עוזבת את הבית וגרה עם בחור בספרד. למדתי שם ארבע שנים.

"המחשבה על נדודים ויצירה התחילה בחנות כלי יצירה שעבדתי בה. הייתה שם פינה מאוד קטנה של תכשיטים ובמקום הזה הבנתי כמה אנשים מפחדים מהחומר וכמה אני זורמת עם החומר, ושאם אני אמוסס להם את הפחד הזה הם יוכלו להגיע לשיאים של יצירה שאפשר לרכוש. אז החלטתי לטוס דווקא לדרום אמריקה, שם כל הזמן הייתי משוטטת בשווקים ומחפשת חרוזים וקרמיקות מיוחדות. הרגשתי שיש לי פה משהו טוב. לאחר שחזרתי, חברה שפתחה חנות תכשיטים ביקשה שאעצב אצלה. מאוחר יותר הבנתי שמשלמים לי מעט כי אני שכירה ושאני צריכה להיות עצמאית".

הודו היא משרד שני

להודו הגיעה שרה אחרי דרך ארוכה. במשך שנים מכרה בשוק המעצבים של דיזנגוף סנטר, בקניון ארנה ובדוכן בתחנת הרכבת ארלוזורב שמשך אליו את כל סוגי הלקוחות. באנגליה השתתפה בתערוכות נחשבות ובמהלך אותו זמן היא פרסמה קטלוג כלות (מאז היא עובדת עם כלות רבות) ובין לבין לקחה הפסקה. אולם כשהלב אמר לחזור היא חזרה ובגדול, והפעם להודו. "הודו בשבילי זה כמו משרד שני" היא מספרת, "מבחינתי לעבוד דרך הודו זה לעלות ליגה וללמוד הרבה על אבני החן ועל איכות החומרים. סגנון העבודה שלי מתבטא בעבודה על מוצר אחד מכל דבר ".

"הודו מזכירה לי, מחזקת ומהווה השראה לתשוקה שלי שהיא תכשיטים. בביקור הראשון שלי תכננתי להיות חודשיים ונשארתי יותר. גרתי בג'ייפור, בניסיון להבין וללמוד את השוק של אבני החן ושאר החומרים. עם הזמן גם למדתי מול מי ועם מי לעבוד. זה תמיד היה החלום שלי להגיע להודו. ב-2010 נסעתי שוב ובכל פעם אני נוסעת לשנה".

מה העניין של האבנים?

"לכל אבן יש את האנרגיה שלה. ברגע שנכנסתי לחנות הראשונה בראג'סטן, שהיה בה את המכלול של האבנים, משהו בי נרגע. הרגשתי שאני בבית. האבנים האלו, מלבד העושר הצבעוני שלהן , יש בהן משהו שמרגיע מאוד".

ולמה לעבוד דווקא בהודו?

שרה: "יש יבוא מברזיל, פקיסטן וסרי לנקה אבל רוב המכירות הן בהודו. יכולתי לקנות אבנים בברזיל אבל יש בה יותר אנרגיה גברית והיא פחות נעימה לאישה שבאה לעשות עסקים לבד. אני יצאתי בדרך עצמאית ואני מגיעה כל שנה לבד, בדרך כלל לא בעונה. יש לי כל שנה שישה שבועות לבחור בהודו את הקולקציה וזה מתבטא באהבה של הלקוחות לצבעים ולסגנון מסוים. אני צריכה שיהיה לי זמן לתת לצורפים לעבוד ושיהיה לי זמן להיות בבקרת איכות.

"חושבים שזה קל לבוא ולעבוד בהודו, אבל זה מאוד קשה. צריך להיות שעות אצל הסוחרים בתוך החנויות של אבני החן, להבין באבנים ולדעת לבחור אותן. למזלי, מעט מאוד עבדו עליי. אני עובדת עם אנשים בדלהי, צפון הודו, ראג'סטן. שואלים אותי למה אני לא שולחת מישהו אחר אבל אני לא מוכנה לעבוד מול אנשים במרחק. נושא האבנים נורא רגיש, בשווקים יש המון זיופים ולא מקבלים מה שרוצים כשמזמינים מרחוק. החוויה של הקולקציה היא שלי. אני באה מהשטח ומרגישה, אני מתייעצת כל הזמן עם מומחים. זו שנה שישית שאני באה לכאן".

מלבד חומרי הגלם והעיצובים המקוריים, שרה מייבאת גם מוצרי אריגה שונים כמו עגילים ותיקים. "בחמש השנים בהן היה לי את הדוכן ברכבת ארלוזורוב, אנשים היו נמשכים לדוכן ברמה כזו שלא אני קראתי להם, אלא האבנים. לקוחות היו אומרות שהן בדרך לרכבת והן לא מבינות איך הן עצרו אצלי… אני לא מתערבת בתהליך הבחירה. עומד מולי אדם שיודע בדיוק מה הוא צריך.

"בכל פעם אני מוקסמת מחדש כשאני מאפשרת להן לעמוד ולא מתערבת בתהליך הבחירה. לאחר שהן בוחרות, אני שואלת האם הן רוצות לדעת מה הן בחרו, וזה מתיישב בדיוק על הצורך של מה שהן היו צריכות. אנשים באים  ולוקחים ממני דרך התכשיט משהו אנרגטי והולכים עם זה הלאה. לפעמים אני עונה על איזה צורך נפשי שהיה להן. למשל, היו לי המון לקוחות שבחרו בשרשרת הרובי. וכרגיל, אחרי שהן מסיימות לבחור, אני מסבירה להן מה המשמעות של האבן, ולא פעם הן היו מספרות שהן כבר הרבה זמן עובדות על להביא ילדים לעולם ועל פי הגמרא אבן הרובי היא אבן הקשורה לנשים המתקשות ללדת".

סיפורה של שרה הוא סיפור של המון נשים יוצרות שצריכות להתמודד עם העולם הגדול וגם עם מאמא אינדיה בפרט, על מנת להגשים את ייעודן. בעזרת התכשיטים היא עוזרת לאנשים להבין את עצמם קצת יותר טוב. אז כמו ששרה אומרת: תבחרו את התכשיט המתאים לכם לבד, אחר כך תשאלו מה משמעותו. סמכו על הלב שיכוון אתכם לאבן הנכונה.

ליצירת קשר:

saritjd@netvision.net.il

052-3888922

http://www.youtube.com/watch?v=5FjQ2gOj1AE

כי מאמא אינדיה מחבקת אותך