אוורסט בייס קמפ

אוורסט בייס קמפ – רקע

הר אוורסט (Everest) נמצא בגבול שבין המדינות נפאל וסין (טיבט). מדובר בהר הגבוה ביותר בעולם אשר מתנשא לגובה של 8,848 מטרים, ועתיד עוד לגבוה. ההר מתנשא מעל האגף המזרחי של רכס הרי ההימלאיה כשרובו בעצם נמצא בסין, והגבול בין המדינות, שנקבע לפי קו פשת המים, עובר ממש על הפסגה. בנפאל נמצא חלקו הדרומי של הר אוורסט, בתחומי שמורת הפארק הלאומי סגרמאטהה (כך גם נקרא ההר בנפאלית, משמעות השם היא ראש הרקיע). את השם “אוורסט” קיבל ההר משמו של המודד הבריטי ג’ורג’ איוורסט (Georg Iverest)- אשר היה המודד הראשי של הודו.

הר האוורסט, כמו גם רכס ההימלאיה כולו, נוצרו בעקבות תנועה של הלוח הטקטוני ההודי לכיוון צפון מזרח והתנגשותו עם אסיה לפני 50-40 מליוני שנים. גם היום הלוח ההודי ממשיך לנוע לכיוון צפון מזרח בקצב של 5 ס”מ בשנה.

צורתו של הר אוורסט היא של חרוט, וזאת בשל סחיפת קרח על ידי הרוחות שסוררות באיזור. ההר מכוסה בקרחוני ענק שיורדים מפסגתו. שלושת הקרחונים העיקריים בהר אוורסט הם קרחון הקומבו, קרחון רונגבוק המערבי ורונגבוק המזרחי.

קרחונים באוורסט. צילום: אריה מאיר

האוכלוסייה המתגוררת באזור אוורסט הינה בעיקר מבני הגורונג והשרפה, אשר הגיעו בגלי הגירה מטיבט במהלך מאות השנים האחרונות. לבני האזור שפות משלהם, אך באזורים המתויירים חלקם יודעים אנגלית, בעיקר אלה הבאים במגע עם המטיילים.

עובדה מעניינת על האוורסט היא, כי עד שנת 1953 כל ניסיונות ההעפלה אל פסגת האוורסט נכשלו. במאי בשנה זו, בוצעה ההעפלה המוצלחת המתועדת הראשונה אל אוורסט, על ידי הניוזילנדי אדמונד הילרי, ובן השרפה (Sherpa– שבט נפאלי) טנזינג נורגיי. לצמד לקח יום להגיע לפסגה, והם שהו עליה רבע שעה בלבד. מאז, שיאים רבים נשברו על האוורסט: השהיה הארוכה ביותר על הפסגה ללא בלוני חמצן (21:30 שעות); האדם המבוגר ביותר שהעפיל על פסגת אוורסט היה בן 75 והצעיר ביותר בן 13; בשנת 2010 טיפס אפא שרפה הנפאלי אל פסגת אוורסט בפעם ה-20 בחייו.

ואצלנו? הישראלי הראשון שטיפס אל פסגת האוורסט הוא דורון אראל בשנת 1992. מטפסים ישראלים נוספים כבשו את הפסגה בשנות ה2000, כשמקרה יוצא דופן התרחש במאי 2012. במסגרת משלחת טיפוס נתקל המטפס הצעיר נדב בן יהודה במטפס טורקי שאיבד הכרה. נדב נטש את מטרתו להגיע לפסגה וחילץ את חברו חזרה למחנה, ובכך הציל את חייו.

הפסגה של הר אמה-דאבלה (ama dabla) צילום: אריה מאיר

אוורסט בייס קמפ- דרכי הגעה

העונה המומלצת לצאת לאוורסט בייס קמפ, היא עונת התיירות בנפאל הנמשכת בין החודשים אוקטובר-נובמבר או בין החודשים מרץ-אפריל.

הבייס קמפ (מחנה הבסיס) של הר אוורסט נמצא בתוך עמק שגובהו 5,362 מטרים, והוא נמצא במרחק של שלוש שעות הליכה מן הכפר גורק-שפ (Garak Shep). מחנה זה הינו למעשה כפר אוהלים גדול, בסביבה נוחה יחסית המוגנת מפגעי מזג אוויר. בעבר הוצעה האפשרות לבנות מבנה קבע על ההר אך האפשרות נפסלה כיוון שמחנה הבסיס יושב על קרחון. הנקודה הגבוהה ביותר שתיירים, שאינם בעלי ידע בטיפוס יכולים להגיע אליה היא “קאלה-פטר” (הסלע השחור) הממוקמת בגובה 5,545 מטרים, וניתן לראות ממנה נוף מרהיב של האוורסט וההרים הסמוכים לו.

הגישה הנוחה ביותר אל טרק אוורסט היא באמצעות טיסה מקטמנדו ללוקלה, טיסה של כ-35 דקות, ממנה נשקף נוף מרהיב של ההר. עם זאת, הטיסה לא זולה כלל, טיסה הלוך ושוב ליעד תעלה לכם כ-200 דולר. שימו לב שטיסות רבות מתבטלות בשל תנאי מזג האויר כך שמומלץ לקחת יומיים ‘ספייר’ לעיכובים טכניים ביציאה ובחזרה.

אפשרות נוספת היא להתחיל את המסלול של האוורסט בייס קמפ מן העיירה ג’ירי (Jiri) אליה מגיעים אוטובוסים מקטמנדו (כעשר שעות נסיעה), אך מדובר בתוספת של כשבוע לאורך המסלול.

רמת השירותים עבור התייר לאורך המסלול ובעיקר בעיר נמצ’ה באזאר (Namche Bazaar) הינה גבוהה, עקב המעבר התכוף של משלחות טיפוס באזור.

הכפר לוקלה. צילום: אריה מאיר

אוורסט בייס קמפ – טרקים ונקודות ציון

הטרק הפופולארי באזור אוורסט עבור מטיילים שאינם בעלי רקע בטיפוס הינו אוורסט בייס קמפ (Everest base camp). זהו טרק עמוס תיירים ומאוד לא זול, בעיקר בשל מחיר הטיסה שיש לקחת כדי להגיע אליו. הזמן המשוער לטרק זה הוא בין עשרה ימים לשבועיים, תלוי בקצב ההליכה ובכמות המנוחות שתיקחו בדרך.

למעשה אוורסט בייס קמפ (EBC) הינו טרק בו תוכלו לבחור אחד מתוך ארבעה מסלולים בסיסיים. ניתן לחבר בינהם ולתפור טרקים ארוכים יותר, לשלב עם מסלולים קצרים היוצאים מאחד הכפרים (טיולי ‘כוכב’) או לקצר.

המסלולים הבסיסיים:

 Everest base camp– המסלול הבסיסי עליו יפורט בהמשך.

Gokyo Trek– מסלול המגיע לאגם גוקיו היפהפה.

Cho la Pass Trek– מקשר בין הבייס קמפ לגוקיו (5330 מטרים).

Kongma la Trek– פס גבוה (5535 מטרים).

מלוקלה עצמה עד נמצ’ה הדרך למסלולים משותפת. מעט אחרי נמצ’ה מתפצלת הדרך שמאלה, לכיוון טרק הגוקיו Gokyo trek וימינה אל אוורסט בייס קמפ. אם אתם נמצאים באחד מן הטרקים האלו – ניתן לעבור לטרק השני דרך טרק של יום אחד הנקרא טרק הצ’ולה פאס – Cho la pass trek. התוספת של גוקיו, צ’ו-לה פס וקונגמה פס מאריכה את המסלול הבסיסי (עד מעל 20 יום) ונחשבת קשה פיזית כיוון שהיא כוללת חציית שלושה פסים בגבהים שמעל 5300 מטרים!

כל טיפוס מעל 6000 מטרים בגובה דורש ציוד טיפוס, חבלים והדרכה. טרק כזה, שנחשב חצי-מקצועי, עולה כ-700 דולר (כולל פרמיט) וניתן לסגור אותו בסוכנויות בקטמנדו. לשם כך יש לאסוף קבוצה של 4-5 אנשים (רצוי עם ניסיון קודם, אבל לא חייבים) בכושר גופני טוב! האופציה הזו קיימת אך ישראלים מעטים יוצאים למשלחות טיפוס שכאלה.

אגם חצי קפוא בדרך. צילום: אריה מאיר

סדר המסלול של אוורסט בייס קמפ ועצירות בדרך (בהנחה שעומד לרשותכם זמן אופטימאלי של שבועיים לטרק):

יום ראשון – נחיתה בלוקלה (Lukla), הליכה כארבע שעות והגעה לבנקאר (Bengkar). לינה בבנקאר או בטוקטוק (Toktok).

יום שני+שלישי – הליכה מבנקאר אל נמצ’ה בזאר (Namche bazaar) – שעתיים של הליכה קלה יחסית עד גשר לרג’ה (Larja bridge) – שם ישנה עליה חדה הנמשכת שעתיים-שלוש. לבסוף מגיעים לנקודה הנכספת נמצ’ה בזאר אשר כוללת אכסניות רבות, שוק מקומי, מאפיות ועוד הפתעות. רצוי להישאר בכפר יומיים כדי להסתגל לגובה.

יום רביעי – טיפוס מנמצ’ה בזאר לדולה (Dole)- טיפוס של 670 מטרים. בשלב מסוים תגיעו לפיצול דרכים ממנו עוברים למסלול של טרק הגוקיו, ומשם מתחיל הטיפוס לכפר דולה שגובהו 4110 מטר.

יום חמישי – טיפוס מדולה למאצ’רמה (Machherma)- טיפוס של 360 מטר נוספים לגובה של 4470. אפשר להמשיך שעה נוספת עד לפאנגה (Phangga) .

ההר בזריחה. צילום: אריה מאיר

יום שישי – טיפוס ממ’צ’רמה לגוקיו (Gukyo)- טיפוס של 320 מטר. עוברים 3 אגמים בדרך וגוקיו נמצאת באגם השלישי, בגובה של 4790 מטרים.

יום שביעי – טיפוס מגוקיו לגוקיו רי (Gukyo Ri)- טיפוס של 567 מטר אותו תתחילו בשעות הבוקר המוקדמות. מן הפסגה נראות פסגות נוספות, ביניהן פסגתן של אוורסט, ונוף מדהים של אגמים קפואים. משם יורדים חזרה לגוקיו, נחים מעט ויוצאים חזרה אל האגם הראשון בו עברתם ביום השישי. משם מטפסים מזרחה כשעה וחצי ובסוף ההליכה מגיעים לכפר דרגנאג (Dragnag) שבו שתי אכסניות. הכפר שוכן בגובה של 4700 מטרים.

יום שמיני – מטפסים מדרגנאג לדזונגלה (Dzungla), טיפוס של מעל 600 מטרים. יום זה הינו הקשה והארוך ביותר בטרק אוורסט בייס קמפ. לא רצוי לעשות את הטיפוס הזה ללא פורטר או מדריך כיוון שקל מאוד ללכת לאיבוד בפס – ישנם אנשים שהלכו לאיבוד ולא נמצאו עקבותיהם עד היום. הטיפוס עשוי לקחת ארבע שעות ותוך כדי המסע, תמצאו את עצמכם מתבוססים בשלג הרב שירד עליכם. תיהנו מן החוויה. לאחר הפס ישנה ירידה ארוכה של כשעתיים-שלוש. יום זה עשוי לקחת סה”כ בין 6-9 שעות, תלוי מאוד בקצב ההליכה שלכם.

יום תשיעי עד יום אחד עשר– טיפוס מדזונגלה לגרק שפ (Garak Shep)-310מטרים. מתחילים את היום התשיעי בהליכה של שלוש שעות עד לובצ’ה (Lobuche).

על ההר המושלג. צילום: דותן ננר

לאחר מכן הולכים עוד שעתיים לגרק שפ – כפר בו ישנן שלוש אכסניות. רצוי להעביר במקום לפחות יום אחד לפני שיוצאים ממנו לטיולים היומיים היפים שיש באזור- בהם מטפסים לגובה של 5300-5500 מטרים.

יום שניים עשר– ירידה מגרק שפ לפריצ’ה (Periche) – זוהי דרך קלה הנמשכת כארבע שעות והנופים הנשקפים בה מדהימים, ישנם נהרות, קרחונים, הרים מושלגים, דגלי תפילה ועוד.

יום שלוש עשרה– ירידה מפריצ’ה לנמצ’ה בזאר, הנמשכת כ-6-7 שעות. על אף שהדרך נעשית בירידה ישנן לא מעט עליות בדרך. כשמגיעים לנמצ’ה בזאר רצוי לבדוק שאכן משוריין לכם מקום על הטיסה חזרה למחרת, במידה ותרצו להמשיך הלאה ליעד הבא.

יום ארבע עשרה- הליכה מנמצ’ה בזאר ללוקלה, נמשכת כשבע שעות. בחלק האחרון של הטרק – עלייה של 200 מטר ללוקלה, וסיימתם.

 בייס קמפ של איילנד פיק (Island peak) ממבט עילי. צילום: אריה מאיר

אוורסט בייס קמפ – הכנות לטרק ומזג אוויר בטרק

בכל הנוגע לציוד מיוחד לטרקים, אנחנו ממליצים לכם לקרוא לעומק את המאמר שלנו: טרקים בנפאל – שם מפורט הציוד החשוב. ציוד מתאים יכול לעשות את ההבדל בין טרק חוויתי ועוצר נשימה לבין חוויה של סבל וצער, שנגרמים מקור, שפשופים, כאבי רגליים וכאבי גב.

מחלת גבהים היא מחלה שפוקדת לא מעט מטיילים שחוצים גובה של 3000 מטרים. הסימפטומים הקלים (כאבי ראש, דימום מהאף וכו’) הם הדרך של הגוף שלכם לבקש מנוחה והסתגלות, שבלעדיהם הטיול יכול להגמר רע מאד. מחלת גבהים היא מחלה מסוכנת, העלולה להרוג, ואין להקל ראש בסימפטומים! במאמר שלנו מחלת גבהים- כל מה שחשוב לדעת תמצאו פירוט לסימפטומים ולדרכי המניעה וההתמודדות עם המחלה.

באופן כללי בכל הנוגע לכלכלה בטרק, כדאי להכיר שככל שעולים בגובה, המחירים עולים: מחירי הגסט האוסים, מחירי האוכל ומחירי המים, לכן, אם תרצו להצטייד במזון יבש כלשהו, כדאי לעשות את הקניות לפני הטרק (ולא לשכוח לקחת אתכם את השאריות של מה שהבאתם, כולל עטיפות וזבל, החוצה מאיזור הטרק). לטרק אוורסט בייס קמפ חשוב להצטייד בביגוד חם, מעיל נגד רוח וקור, וכן ביגוד תרמי ומנדף זיעה, כיוון שבטיפוס יהיה לכם חם מאוד.

מעבר לכך, חשוב להצטייד בפרמיט מתאים כפי שמפורט במאמר ‘טרקים בנפאל’. ללא הפרמיט תיאלצו לשלם קנס כספי גבוה.

סוגיה נוספת הנפוצה ביציאה לטרקים בנפאל ובעיקר טרקים ארוכים כמו טרק האוורסט בייס קמפ היא האם לקחת פורטר. הפורטר הוא סבל מקומי שתפקידו לשאת את הציוד שלכם. בדרך כלל הוא מכיר היטב את מסלול הטרק ויוכל לייעץ לכם בדרך. עלות הפורטר היא לפי מספר הימים שיצאתם לטרק. כדאי מאוד להשאיר לו טיפ נדיב בסוף – זוהי הפרנסה שלהם. עוד על פורטרים בנפאל תמצאו במאמר ‘טרקים בנפאל’.

פורטרים בדרכים, בלעדיהם ההעפלה על אוורסט לא הייתה מתאפשרת. צילום: אריה מאיר

רצוי לרכוש לפני היציאה לטרק מפה של אזור אוורסט ולבקש מסוכנות הנסיעות לסמן עבורכם את כל נקודות הציון החשובות בטרק. תקבלו הסבר מפורט איפה כדאי לישון בכל לילה, על פי מספר הימים שתרצו לטייל. מספר הימים המינימאלי המומלץ עבור הטרק הוא עשרה ימים.

אוורסט בייס קמפ – המלצות מטיילים

אוורסט בייס קמפ – דברי סיום

טרק האוורסט בייס קמפ על מסלוליו השונים נחשב לאחד מן הטרקים היפים בעולם, ולא סתם אלפי מבקרים גודשים במשך עונת התיירות את ההר הלבן הזה. עם זאת יש להיות קשובים לגוף וללכת בקצב הנכון על מנת שלא לפגוע בהנאתכם בטרק. ככל שהזמן העומד לרשותכם בטרק אוורסט יהיה ארוך יותר, כך תוכלו ליהנות יותר מן הנופים שבדרך, החי והצומח, המטיילים והמקומיים שתפגשו בדרך.

(63) Nepal Everest Base Camp Trek – YouTube

יש לכם עוד משהו לספר על המקום? כיתבו לנו בתגובות.

הטיפים הטובים יכנסו למאמר ויזכו את הכותבים בקרדיט.