יחסי הודו ישראל עברו שינויים מרחיקי לכת לאורך השנים, ועוד ממשיכים לעבור שינויים
לאור ההתרחשויות במזרח התיכון. מאמר זה יסקור את יחסי הודו ישראל מראשיתם, ועד לימים אלו, בהם בריתה של הודו עם איראן מהווה איום על היחסים המתפתחים עם ישראל.
כאשר הוקמה מדינת ישראל ב-1948,הודו סירבה נחרצות להכיר בה. לאחר שנתיים, בעקבות לחץ דיפלומטי כבד, הודו הסכימה לתת מדינת ישראל את הכרתה, אך לא הסכימה לחילופי שגרירים בין המדינות הודו ישראל, וכן לא הסכימה גם לפתוח נציגות שלה בישראל.
בשנת 1951 חל שינוי ביחסי הודו ישראל כאשר הודו הסכימה למנות את אחד מאזרחיה היהודים כקונסול כבוד של ישראל. לאחר שנתיים, חל מפנה נוסף, כאשר הודו הסכימה לפתוח קונסוליה ישראלית בעיר מומבאי. למרות התפתחויות אלו, יחסי הודו ישראל עדיין נותרו קרים, כיוון שיחסה של הודו לישראל היה שלילי. ליחס זה מצד הודו היו מספר סיבות.
האחת היא יחסו העוין של ראש ממשלת הודו הראשון ג’ווהרלל נהרו ((Jawaharlal Nehru ומפלגתו אל הציונות, ובשלב מאוחר יותר אל מדינת ישראל. יחס זה נבע מאהדתו של נהרו למדינות ערב.
השנייה, היא החשש של הודו מהידרדרות היחסים עם מדינות ערב, במידה ויתקיימו קשרים בין הודו ישראל. ראשי השלטון ההודי חששו בעיקר מהתקררות יחסיהם עם מדינות המפרץ הפרסי (איראן, איחוד האמירויות, בחריין, כווית, עיראק, ערב הסעודית וקטאר) שבהן התגוררו ועבדו פועלים הודים רבים.
הסיבה השלישית הייתה בשל פער בין הגושים הפוליטיים להודו. הודו הייתה ממייסדות ארגון המדינות הבלתי מזדהות עם הגוש המערבי (אליו השתייכו ישראל וארה”ב) ונטתה לגוש המזרחי הסובייטי. הודו קשרה קשרים חמים עם ברית המועצות.
במשך 44 שנים גישתה של הודו כלפי ישראל הייתה קרה ועוינת, מראשית ימי שלטונו של ג’ווהרלל נהרו , ועד לימי יורשיה של בתו אינדירה גנדי (Indira Gandhi ) בשנות התשעים של המאה ה-20.
עיקרו של השינוי ביחסי הודו ישראל בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 , נבע מן השינויים שהתרחשו בזירה הבינלאומית בשנים 1989-1992. גורמים מגוונים הם ששינו את יחסי הודו ישראל. תחילה, קריסתה של הענקית- ברית המועצות אשר הייתה ידידתה הגדולה ביותר של הודו, וספקית הנשק שלה. בעקבות זאת הודו ניסתה להתקרב אל ארצות הברית, מעצמת העל היחידה שנותרה. התקרבותה של הודו לארה”ב הותנתה בחימום יחסיה עם ישראל. סיבה נוספת להתקרבות יחסי הודו ישראל הייתה ממשלתו של נרסימחה ראו (Narasimha Rao) (ראו מאמר ‘ראשי ממשלת הודו’ באתר). ראו נקט במדיניות ליברלית, ביטול של המשק הסוציאליסטי ששרר אצל קודמיו, ואלו קרבו את הודו אל המערב וקידמו את יחסי הודו ישראל. בהמשך, שיחות השלום בין ישראל לבין אש”ף, הביאו לעליית קרנה של ישראל בעיני הודו ושליטיה, אשר שאפו להשתתף בעצמם בשיחות אלו, כדי לבסס את מעמדה הבינלאומי של הודו.
מלחמת המפרץ, שהתרחשה ב-1991 הייתה הגורם העיקרי שהוכיח להודו באופן סופי את עדיפותו של המערב על פני המזרח וגוש מדינות ערב. בהמשך, גם ירידת מחירי הנפט בעולם הפחיתו את התלות של הודו בארצות ערב, ובסכסוך המתמשך של פקיסטן עם קשמיר (חבל ארץ בצפון הודו) – תמיכתן של מדינות ערב בפקיסטן גרמה לצינון היחסים עם הודו.
כמו כן, ישראל זכתה לאהדתה של הודו, כאשר החליטה שלא להגיב למתקפת הטילים של סדאם חוסיין, וכן התקשורת ההודית שסיקרה את אירועי מלחמת המפרץ הרעיפה שבחים על ישראל.
ביוני 1991 התרחשה תקרית בחבל סרינגר (Srinagar) בקשמיר, בה קבוצת טרוריסטים מוסלמים תקפה קבוצה של תרמילאים ישראלים, הרגה אחד, פצעה שניים מהם וחטפה ישראלי נוסף.
במסגרת מאמצי ישראל לשחרר את החטוף, הגיע משה יגר, סמנכ”ל משרד החוץ דאז להודו. במהלך שליחותו של יגר נפגש עם מספר בכירים הודים, ושכנע אותם לחמם את קשרי הודו ישראל. הבכירים העבירו את המסר לשרי הממשלה, ובדיעבד נתגלה כי שרי הממשלה תמכו בהידוק קשרי הודו ישראל, אך סברו כי הממשלה עודנה חלשה מידי על מנת לבצע את התפנית החדה ביחסי המדינות הודו ישראל.
על אף זאת, מאמצי ביקורו של יגר השפיעו בטווח הארוך על החלטתה של הודו להידוק יחסי הודו ישראל. בנוסף, התקרית בסרינגר עוררה אהדה בקרב ההודים לישראל והחלו להתפרסם בתקשורת ההודית מאמרים התומכים בשיפור שחל ביחסי המדינות הודו ישראל.
שגריר הודו עם נשיא המדינה שמעון פרס. צילום: שגרירות הודו בישראל
ביולי 1991 הופעל לחץ על הודו מצד ארגונים יהודים ופרו ישראלים בארה”ב על מנת שיתקיימו בין הודו ישראל יחסים דיפלומטיים מלאים. יחסי הודו ישראל הדיפלומטיים החלו
ב-21 בנובמבר אותה שנה, במפגש של איזי ליבלר ,סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי וממנהיגי יהדות אוסטרליה, עם ראש ממשלת הודו דאז, נרסימחה ראו. ליבלר דרש את חימום יחסי הודו ישראל וכן עמד על כך שהודו תצביע בעד החלטה מס’ 4686 של העצרת הכללית של האו”ם, אשר מבטלת את הגדרת הציונות כגזענות. ראו השיב כי יחסי הודו ישראל מתחממים בהדרגה, ובהמשך הפגישה נחלה הצלחה, כאשר תוך פחות מחודש הודו הצביעה בעד החלטה 4686.
בינואר 1992 הוזמן גיורא בכר, שהיה שגריר ישראל במומבאי לפגישה עם המנכ”ל של משרד החוץ ההודי, ושם נאמר לו כי הודו מעוניינת לעלות שלב ביחסי הודו ישראל, ולכונן יחסים מלאים עם מדינת ישראל. בכר הבהיר כי ממשלת ישראל מצפה שבין המדינות הודו ישראל ישררו יחסים דיפלומטיים מלאים ללא סייגים. לאחר שבוע הודיע מנכ”ל משרד החוץ ההודי על כינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין הודו ישראל, במסיבת עיתונאים מיוחדת.
במרץ 1993, לאחר כינון יחסים דיפלומטיים של הודו ישראל, הגיע מנכ”ל משרד החוץ ההודי ( ג’.נ דיקשיט) לביקור בישראל, ובמהלכו נפגש עם ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז”ל.
במאי אותה שנה, ביקר שר החוץ דאז, שמעון פרס בהודו, ביקור גומלין על ביקורו של משרד החוץ ההודי בארץ. בביקור זה, פרס ניצל את ההזדמנות וחתם על עסקאות והסכמים חשובים בין המדינות הודו ישראל בנושאי התחבורה האווירית, תיירות, מסחר, תרבות, חקלאות והסכמים נוספים לשיתופי פעולה כלכליים ומדעיים.
בנובמבר 1994 ביקרו בישראל יו”ר הפרלמנט ההודי ושישה מתוך חברי הפרלמנט.
בדצמבר אותה שנה אף ביקר בהודו מיכה חריש, שר התעשייה והמסחר הישראלי דאז.
באוגוסט 1995 נרשם הישג נוסף ביחסי הודו ישראל, כאשר ישראל פתחה קונסוליה בעיר כלכותה- העיר השלישית בגודלה בהודו , בנוסף על זאת שבמומבאי ובנוסף לשגרירות בניו דלהי.
בית הכנסת באחמדאבאד (Ahmedabad) – מן הותיקים בהודו. צילום: ויקיפדיה
בשנת 1996 ביקר בניו דלהי שר האוצר דאז, אברהם בייגה שוחט, וחתם על שורת הסכמים כלכליים בין הודו לישראל.
בסוף אותה שנה ביקר בהודו גם נשיא ישראל דאז, עזר וייצמן.
בשנת 2000 ביקר שמעון פרס בפעם השנייה בהודו, בתפקידו כשר לפיתוח הנגב והגליל.
ביוני אותה שנה ביקר בארץ שר הפנים ההודי, וכחודש לאחר מכן גם שר החוץ ההודי.
בספטמבר 2003 ביקר בניו דלהי ראש ממשלת ישראל דאז- אריאל שרון, ביקור שהיה חשוב ביותר במהלך יחסי הודו ישראל, ובו נתלו דגלי המדינות הודו ישראל יחדיו בבירת הודו.
פגישת משלחות במשרד החוץ בירושלים. צילום: שגרירות הודו בישראל
לאורך השנים התפתחו בין המדינות הודו ישראל סחר ושיתוף פעולה ביטחוני, שבמהלכו נמכרו להודו על ידי ישראל ספינות מלחמה, טילים, תותחים, כלי טיס וציוד אלקטרו אופטי.
במהלך שנות האלפיים נרקמו בין הודו לישראל עסקאות נשק חשובות, דוגמת עסקת הפאלקון ששווייה כמיליארד דולר. במסגרת עסקה זו, מכרה ישראל להודו מטוסי ביון מסוג פאלקון.
בנוסף, מכרה ישראל להודו גם טילים נגד טילים ימיים מסוג “ברק”, תוצרת התעשייה האווירית בשווי של 270 מיליון דולר, וכן קנתה הודו את “אורן ירוק”- מכ”ם המשמש טילי חץ.
בין המדינות הודו ישראל יש גם שיתוף פעולה צבאי., ישראל אימנה חיילים הודים, בעיקר בפעילות אנטי– טרוריסטית.
נוסף על כך, בין הודו וישראל קיים שיתוף פעולה חקלאי פורה. מומחים ישראליים וחברות המתמחות בנושאי חקלאות מדריכות משלחות ומומחים הודים בתחומי השקיה, המלחַת קרקע, דשָׁנים, גידול בחממות, התפלת מי ים, ניהול משק מים, לחימה במדבור, אנרגיה סולארית ועוד.
בתחום הסחר- יחסי הודו ישראל נמצאים במגמה של עלייה בולטת בשנים האחרונות. מן הצד הישראלי- יהלומים ואבנים יקרות, מוצרי תקשורת, כימיקלים ופלסטיק וציוד רפואי (לפי סדר זה) ומן הצד ההודי- יהלומים ואבנים יקרות, מוצרי טקסטיל, כימיקלים ופלסטיק וגומי (לפי סדר זה).
עוד קשרים והסכמים המתקיימים בין המדינות הודו ישראל הם בתחומי הבנקאות, המיסוי, התעופה ובנושא התיירות, המאופיינת בהגעתם של עשרות אלפי תרמילאים ישראלים צעירים ובוגרים להודו מידי שנה.
דגלי ישראל והודו שנתלו יחדיו בביקורו של אריאל שרון בניו דלהי. צילום: ויקיפדיה
במאי 2004 חל בהודו מהפך פוליטי, ועלתה לשלטון קואליציית הברית הפרוגרסיבית המאוחדת (UPA). עקב זאת, יחסי הודו ישראל קיבלו פאן מעשי יותר. עם זאת, כיום חלק מתפיסתה המדינית של הודו הינה הצורך במדיניות חוץ מאוזנת יותר במזרח התיכון, תוך שיפור יחסיה עם העולם הערבי בתחומי האנרגיה, הכלכלה ושיתוף פעולה נגד האיסלאם הקיצוני. נוסף על כך, הודו תומכת בצד הפלסטיני בתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וממשיכה לנקוט בעמדתה הפרו -ערבית כפי שבאה לידי ביטוי בהצבעותיה של הודו באו”ם.
סביר להניח כי התקדמות בתהליך השלום עם הפלסטינים תביא לשיפור הקשרים הדו צדדיים בין הודו לישראל. כיום יחסים אלו מבוססים על אינטרסים אסטרטגיים משותפים
בין שתי המדינות הודו ישראל ועל שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן.
מנכ”ל משרד החוץ והיועץ לביטחון לאומי לשעבר של הודו, ג’י. אן. דיקשיט (Jyotindra Nath Dixit), התייחס לכינון היחסים עם ישראל כאל אחד משני ההישגים המשמעותיים ביותר של מדינות החוץ ההודית בתקופת כהונתו כמנכ”ל משרד החוץ.
מצד ישראל – מדינת ישראל רואה בקשרי החוץ שלה עם הודו נכס אסטרטגי. במערכת
הפוליטית קיים קונצנזוס מוחלט בנושא.
מוקד הקשרים של הודו ישראל מתבסס על טיפוח הקשרים עם צבא הודו, וניצול חלון ההזדמנויות בתחום כולל מחקר ופיתוח משותפים, תכניות הצטיידות משותפות לטווח הארוך כמו גם הגדלת היקף שיתוף הפעולה הכלכלי והטכנולוגי. במקביל, נרקם שיתוף הפעולה בין הודו לישראל בנושאים גלובליים כמו אקולוגיה, לוחמה במדבור ופגעי טבע, תוך כדי יישום של חשיבה מדינית רב מימדית כוללת וארוכת טווח עבור קידום האינטרסים הלאומיים האסטרטגיים ההדדיים של שתי המדינות הודו ישראל.
כתיבה: נטע ארזי