איפה אתם הייתם כשביטלו את השטרות?

אני הייתי בג'איסלמר, ירושלים העתיקה של הודו, באמצע הלילה, בישיבת טארוט בגג המבצר שנמתחה עד 4 בבוקר ולאחריה כנראה שחטפתי דנגי.

זה התחיל מפוסט פשוט בפייסבוק של hodu.co.il, המשיך לוידוא זריז בשאר קבוצות הפייסבוק, אימות באתר 'times of India', וחותמת אישור סופית שיום הדין הגיע, מבחור הודי צעיר שישב לידנו עם לפטופ והיה בשוק לא פחות מאיתנו. "הבלאגן עם הכסף" – ככה זה מתואר בקבוצות. פשוט כ"בלאגן"…

נראה לכם שאם נשקיע דקה או שתיים בסידור והבנה שלו, אז יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד איתו? זה בערך כמו לשאול בפושקר אם יש צ'יקן… בקיצור – לא.

גנדי בשטר של אלף רופי. מצחיק אותו כל העסק

 

אז איך התמודדו המטיילים הישראלים עם השינוי?

אוכלוסיית המטיילים הישראלים מתחלקת כאן לכמה קבוצות:

 

המסודרים

אלה המניאקים שחיכו להם כמה מאות דולרים ב'ווסטרן יוניון' או כאלה שהצליחו להחליף במהירות 300 דולר שסידרו אותם בחודש הראשון. המסודרים קונים בשוק בלי חשבון ואוכלים בלי הגבלה. חלקם אמנם יהיו קמצנים עם הכסף, אבל בימינו  אפשר להבין למה לגמרי. נכון לזמן כתיבת הטור, כמות המסודרים הולכת ונעלמת.

הפוקסיונרים

הם אלה שמצאו לגמרי במקרה את הג'אקפוט. הם אלה שהקארמה האירה להם פנים. הם המבורכים שצריכים לשים "מעשר" ממה שהרוויחו. הפוקסיונרים יכולים לבוא בכמה וֶרסיות: יכול להיפתח מולם כספומט מלא וללא תור, (כמוני למשל) הם יכולים למצוא בכפר נידח כספומט שלא מגביל משיכה, הם יכולים למצוא בנק שנותן לתיירים לעקוף בתור להחליף את השטרות הישנים בתחילת המשבר וכספומט שמוציא שטרות חדשים בהמשך המשבר.

הכספומט ואני הגענו להבנה. אור כהן

 

אנקדוטה קטנה לתושבי ארץ הקודש: שטר של 2000 רופי בשוק בהודו זה כמו שטר של 1500 שקל בישראל. אתה יכול להיות עמוס בשטרות כאלה ולרעוב ללחם, כי אף אחד לא יקבל ממך שטר כזה, למעט מצב של קנייה גדולה בסכום כזה בלבד. אין דבר כזה עודף מכזה שטר. הזוי? רק התחלנו.

 

חסרי המזל

הם האנשים המסכנים ביותר, כמובן. את חסר המזל יכולות לפקוד שחורות רבות, אחת אחרי השנייה. חסר המזל, כנראה, משך 10,000 רופי בשטרות של 500 כמה שעות לפני פרוץ המשבר והיה חייב להתכלב בבנקים כדי להחליף אותם, ובהתחשב בזה שכל בנק נותן לך להחליף רק 4000 ביום, אתה צריך לבקש משאר החברים שלך שילוו אותך לסבב בנקים כדי להחליף את כל הכסף הזה. אם אתם קבוצה של חסרי מזל, אז שיהיה לכם בהצלחה.

בימים אלה, חסר המזל הממוצע יחכה בתור לכספומט בין שעה לשלוש שעות במקרה הטוב, ויטרטר את עצמו בחיפוש אחרי כספומט פתוח במקרה הרע.

התורים הבלתי נתפסים לכספומטים לאחר השינוי

חשוב לציין שלהודים (כמו להודים – ולטכנאים של הוט) אין שום אומדן זמן או יכולת לקבוע משהו מנהלתי בצורה קבועה ויעילה ולכן לכל מקום יש את זמני הכספומטים שלו, והימים בהם הם פתוחים או מתמלאים משתנים ממדינה למדינה, ממחוז למחוז, מעיר לעיר, מרחוב לרחוב ומכספומט לכספומט.

לפעמים התסכול יכול לפרק הרים – המתנה לכספומט במשך שעות יכולה להתברר כבזבוז זמן גמור בגלל חג מקומי, יום ראשון או סתם בלי סיבה נראית לעין (ישראלית).

 

עכשיוויסטים

הם כאלה שנחתו עכשיו, בעת ריכוך המשבר, מתחילים לטפטף להודו ומופיעים כמו פטריות אחרי הגשם בפושקר, ארמבול ופלולים. הם כנראה קנו כמה רופיז בשער מופקע עוד בארץ, הגיעו מסודרים עם דולרים וכבר חקרו את הנושא מכל כיוון אפשרי. הם שומעים על סיפורי "איפה היית כש…" ולא באמת יצא להם לעמוד בתור לכספומט ביחד עם עוד עשרות הודים, או יותר מזה, להחליף את שטרות ה500 הישנים.

הם מהראשונים שהיה להם 2000 בארנק, הם לא ממש מתלהבים מה-500 החדש ומבחינתם לא למשוך יותר מ-2500 במשיכה אחת זו נורמה.

אם אתה עכשיוויסט- שמע את סיפורי המסודרים, הקשב לסיפורי הפוקסיונרים והאזן לכל מילה של חסרי המזל. זה ישתלם לך.

ועוד משהו: אל תמירו את כל הדולרים שלכם! תמיד תשאירו דולרים לחירום!