אשראם אשראם…. / דני אברהמי

הקדמה

בתגובה לשאלתו בפורום של ליאור מחני,  הנה מין מדריך הסברה בסיסי ככל הבנתי ונסיוני.  חלק מהדברים פה,  עלו לי בשיחות שחוזרות על עצמן הרבה (!!) שנים עם אנשים שמתעניינים בנסיעה להודו ו/או ברוחניות או שואלים שאלות בסיסיות לגבי מהי מדיטציה,  וכל עניין הרוחניות:  מהי רוחניות,  מהו אשרם,  וכולי.  והאם "רוחניים" זה מין פוזה של אנשים כאלו..  יש לא מעט חששות ושאלות לגיטימיות.  האם גורו זה מין אל שאני צריך לסגוד לו ?

אז זה נחמד שאני יכול לסדר קצת מושגים ודברים שאני חושב ומאמין על פי הגדרותי,  על הכתב.  ליאור – תודה שבאת ללמטייל שלשום… 🙂 זה הזכיר לי לפרסם את זה… זה ישב בטיוטה אצלי כמה ימים…

 

אשרמים

באופן כללי,   הודו מלאה באשרמים,  הלוא הם בתי ספר להתפתחות רוחנית וצמיחה אישית,  לפחות כיום הם נתפסים כך,  אם כי ההגדרה הראשונית של אשרמים היתה בסיסית יותר- קהילה שבה תלמידים חכמים חיו בהרמוניה ושלוה בטבע.      פירוש המילה בסנסקריט היא לא אחידה,  אבל משהו בסגנון של "עמל,  כפרה,  תשובה,  סגפנות,  צנע".   כפי שאסביר יותר מאוחר – האשרם של אושו רחוק למדי מחלק מהמושגים האלו.  אבל הוא חריג ושונה מאשרמים של בדרך כלל וארחיב עליו בהמשך.       לרוב,  אשרמים מוקמים סביב לאיש המלמד שם,  הלוא הוא הגורו,  פירושו של שם זה הוא מורה.    במערב נוצרה קונוטציה שלילית מעט לשם "גורו" – הלעיתים נתפס למעין "מנהיג כת" או "שליט עריץ",  שנתיניו סוגדים לו ומאבדים את זהותם.   לעיתים דבר היה נכון עבור גורואים ואשרמים מסויימים,  אך לא תמיד הדבר כך  – קיימים גורואים נחמדים וצנועים מאוד..   וגורואים מלאי אגו ותאוות שליטה הם כנראה לא גורואים טובים מלכתחילה,  גם אם קסמם רב עליכם.  בדרך כלל באשרם חיי הקהילה והרצון בהתפתחות אישית מחייבים משמעת וחוקים כלשהם,  ולרוב הגורו לא ישטוף כלים ואתה כן,  אבל עדיין לא אומר הדבר שמדובר בגורו שתאב לערוץ עליך.     אין תורה אחידה הנלמדת באשרם,  מעבר לשלל המילים הכלליות של "התפתחות אישית" "רוחניות" "שלווה" "טבע" "עבודה"  וכולי…  אך כן אפשר לומר שמדיטציה ויוגה,  וגם עבודה בדרך כלל לא שכלית אלא פיסית או תרפיסטית, הם דברים בסיסיים (וגם הם מושגים שאפשר לדבר עליהם מפה ועד הודעה חדשה,  לא כולם מבצעים אותם אותו הדבר,  או אפילו מפרשים אותם אותו הדבר) שעליהם מתבססת העבודה היומיומית באשרם.

 

 

מדיטציה

להלן ההגדרה האישית שלי.   מדיטציה:   מצב תודעתי שבו הגוף-נפש שקט, שלו, מאוזן, ללא מחשבות או אפילו רגשות , אך עם זאת צלול,  חד וברור.  מצב של שקט אך ערות ולא הרדמות.  יש הנשענים על הנשימה בלבד כדי לנקות את כל ההפרעות איתן גדלנו,  לפחות בעולם המערבי,  המרחיקות אותנו ממדיטציה.  למעשה אפשר להסתכל על מדיטציה ברמה "זכה" יותר ככזאת שאפילו הנשימה לא מורגשת בה,  למרות שהיא קורית כמובן באופן לא רצוני,  כל הזמן,  כל עוד אתה חי 🙂 . אך לא מדובר על דמדומי שינה וכמובן לא על שינה לחלוטין . אתה ער וצלול.  פשוט מנותק מסערת הרגשות והמחשבות.  אך מחובר למשהו יותר בסיסי,  פנימי,  האתה האמיתי והפנימי ששכחת לעיתים שקיים.   באופיי טעיתי בעבר,  וניסיתי יותר ויותר להגיע אל ה-"מדיטציה" הכי טובה,  להתקרב אל ה-100%,  אבל היום אני מאמין שזה לא קיים , אין 100% יש מדיטציה טובה יותר או פחות והיא טובה בשבילי,  וזהו.  לגבי מדיטציות אקטיביות ואושוזציה – בהמשך.

 

 

איך לומדים מדיטציה ?

לעיתים המצב הזה נשמע כמדע בדיוני,  במיוחד לאנשים מהמערב,  שמרגע היוולדם סופק להם רעש מתמיד,   ואי השקט מההורים שהגיע גם אליהם מההורים וכולי וכולי – מחלחל כהתמכרות שאי אפשר בלעדיה.  השקט מפחיד,  ותינוק שישכב בשקט,  אמו או אביו ימהרו לתקוע לו צעצוע בפרצוף ולעשות לו "פוצ’י פוצ’י" שמא הילד חלילה ישכב לו בשקט עם עיניים פקוחות לרווחה.  משהו מפחיד אותנו המערביים בשקט, במצב הזה.  לכן אנחנו נכנסים לאוטו – וטראח פותחים את הרדיו,  לכן אנחנו נכנסים למיטה וטראח פותחים טלויזיה.  אנחנו כל הזמן זזים,  חושבים,  מדברים, עושים,  אנחנו בטורים מאוד גבוהים,  כי מינקות פמפמו לנו את הטורים הגבוהים האלו.  לכן עבורנו מצב של מדיטציה יהיה קשה להשגה ללא אימון,   תרגול,  השקטת הגוף.   זה דבר שקשה להשיג,  אך עם מוטיבציה – הדרך קצרה להצליח.. .זה רק אימון.  לעיתים אני מדיטטיבי יותר ויכול להיכנס לפרקי מדיטציה של מספר שניות או מספר דקות או ליותר אם אני עושה את זה יזום,  ולעיתים אני רועש מאוד ומתקשה לעשות את זה בכלל,   בתור "חוזר בתשובה" שגדל עם המון רעש,  ואצלי הוא היה גדול במיוחד,  לעיתים תמיד אחזור להיות "דני הישן" והרועש,  ומאבקים בין שקט לרעש הם מנת חלקי כל הזמן,  בתקופות,  וברגעים.   ההודים הם מדיטטיבים יותר מאיתנו.  כמובן שאני עושה הכללה –  לא כל המערביים הם כמו שתיארתי ולא כל ההודים מדיטטיבים…. אבל בגדול יש הבדל תרבותי ואפשר להכליל.   

לדעתי השהיה בהודו,  גם ללא הליכה לשום אשרם או תרגול יזום של יוגה או מדיטציה על ידי מורה או טכניקה זו או אחרים – כבר מורידה לך את הטורים ומעלה את המדיטטיביות שלך.  עצם השהות בתת היבשת.  לאחר חודש עד מספר חודשים – תלוי בבנאדם – הוא יהיה הרבה יותר מדיטטיבי.   משהו בתת היבשת,  במיסטיקה שלה,  ובעיקר באנשים שלה – שאם לא תרגע – אתה פשוט תיטרף מהם – יוריד לך את הטורים. (אלא אם כן תתייאש ותתעצבן הרבה לפני ותברח מהודו).   בנסיעתי הראשונה להודו לפני 12 שנים – הורדתי טורים אחרי 4 חודשים,  וזה הרבה זמן, כי באמת הייתי בלבלן שכל גדול.  בלי ללכת לאשרמים אגב,  כי זה היה נראה לי מגוחך – והסיבה האמיתית היא  שמשהו הפחיד אותי,  בשקט,  ובמיסטיקה.  אבל הנקודה היא – שהורדת הטורים קרתה אז,  אפילו לי – בעל השכל החריף, והמדחיקן שעל סף הפרעת אישיות –   רק מהשהות בהודו.  אחרי זה אגב נבהלתי מזה… אבל זה סיפור אחר.:)

 

 

יוגה

יוגה היא הפעלה של הגוף והרפיה שלו באוירה של שקט,  בדרך כלל בתרגילים מכוונים.  לעומת המדיטציה שהיא הרפית/השקטת הנפש/הראש/האתה או איך שלא תקרא לזה.     לא ברור מהי הביצה והתרנגולת ואם בכלל אפשר להפריד בין השניים, כפי שאי אפשר להפריד בין גוף לנפש.   מתרגלי היוגה יקבלו מדיטציה כתוצאה מהרפית הגוף שלהם – הנפש תרפה גם.   מתרגלי מדיטציה – גופם ירפה גם.   אצלי זה היה השני – ההגעה שלי (שנקנתה בייסורים רבים אגב) אל יכולת לשקט פנימי בצורה של מדיטציה – גילתה לי שהגוף שלי תפוס,  עקום,  לחוץ, לא סימטרי.  מצאתי את עצמי מתוך הגעה לשקט בראש,  מותח רגליים, ידיים ודברים אחרים (טחול ?)  פתאום בכל מיני צורות שהגוף שלי הוביל אותי אליהן לבד, נעשה גמיש יותר פתאום,  בעצם עושה יוגה,  מבלי ללכת לשום שיעור או ללמוד שום תנועה/תנוחת יוגה מספרים או מורה – זה קרה פשוט כך.  יש יוגה ומדיטציה תמיד כל הזמן אצלנו והן קשורות אחת לשניה. 

 

 

יוגה או מדיטציה ?

מכיוון שאני הגעתי להרפית הגוף דרך הרפית הראש  – אני רואה במדיטציה את המילה שמגדירה עבורי את המטרה.  ואת היוגה ככלי שבאמצעותו מגיעים למדיטציה.     יכול להיות שמישהו אחר יבוא ויגיד שדרך מדיטציה מגיעים ליוגה…  זה לא ממש משנה- זה הכל מילים מילים –  בכל מקרה הגוף והנפש אחד הם,   ההרפיה / שקט / זיכוך / צלילות התחברות למשהו חי פנימי בתוכך שהוא מעבר למחשבה או רגש,  באים ביחד בעיסקת חבילה.  שיווקית יותר קל להציג יוגה ולא מדיטציה במערב.   מדיטציה נשמע יותר מדי הארד קור והמילה מדיטציה מפחידה אנשים – יוגה לעומת זאת תופסת טוב יותר במערב.   הרבה אנשים ילכו בכיף ליוגה,  כמו איזה סטודיו אירובי כזה מגניב בתל אביב.   אם יגיעו למדיטציה דרך זה – מה טוב.

 

 

 

מדיטציה אקטיבית

פותחה על ידי אושו – שעליו אספר בפיסקה הבאה.  אבל בכוונה לא ניכנס לאושו ולפונה עדיין – על כל הבלגן של האיש הזה, והתרבות הסאניסית – אני אעשה את זה בפרק הבא.   אלא באופן טהור יותר בלתאר מה זה מדיטציה אקטיבית,  ואיך "הורחב" בעיני המושג מדיטציה.   מדיטציות אקטיביות פותחו על ידי אושו ותלמידיו,  במיוחד עבור מערביים,  שמתקשים בלתרגל מדיטציה "טהורה" סתם כך. דוגמאות למדיטציות אקטיביות הן קונדליני,  דיינמיק, ועוד רבות שפותחו על ידי אושו, תלמידיו כגון וירש,  ומשתמשים אחרים שהמציאו עוד דברים מגניבים בין היתר ישראלים רבים שעושים את זה פה.   במדיטציות אקטיביות יש ריקוד,  ריצה,  הפעלת גוף,  מוסיקה, בלגנים, הפגנת רגשות כמו במדיטצית אום המקסימה שפותחה על ידי וירש. כביכול זוהי לא מדיטציה,  אבל פה אפשר להיכנס לויכוח על פירוש המושג.  בעיני – הטכניקות האלו בריאות ועוזרות, כייפיות,  מוציאות מהגוף והנפש מטענים – ולכן מסייעות להגיע למצב מדיטטיבי,  אך הן לא ההגדרה הבסיסית למושג "מדיטציה" ולכן ההדבקה של השם מדיטציה לשם שלהן,  למשל "מדיטצית קונדליני" עלולה לעשות עוול למונח המדיטציה אם מישהו רוצה להבין אותו.   כמעט תמיד בסוף מדיטציות אקטיביות יהיה פרק של מדיטציה "טהורה"..   אכן השיטות טובות והוכיחו את עצמן אין מה להגיד – לאדם המערבי יותר קל להיות בשלב המדיטציה ה"טהורה" לאחר שהתיש את עצמו,  פרק מטענים,  ואז נשכב או מתיישב או מה שהוא רוצה,   בשביל המדיטציה ה-"טהורה".  אם היה מנסה ישירות למדוט "הארד קור" – ייתכן שהיה מתייאש ונכשל.  לכן אושו קלע בול. (אבל עדיין חשוב לדעת שאפשר ללמוד מדיטציה ויש היגידו שרצוי,  בלי אושו הנוצץ, במיגוון טכניקות וייתכן שחודש שתבלה ביער מעל מפל מפכפך,אולי עם מורה צנוע יותר,  יהיה המשמעותי בחייך ומשם הכל יראה אחרת.).    מרוב שמות מגניבים שהמציאו למדיטציות האקטיביות – קצת נבלע מושג המדיטציה הקלאסי, הטהור יותר- ועל כל דבר אפשר להגיד שהוא מדיטציה.    אבל – יש בזה משהו נכון גם :).  אפשר להגיד גם – שמדיטציה היא בכל רגע קטן או שבריר של רגע.   לפיכך אפשר להגיד שריקוד למשל הוא מדיטציה.  או כל תרפיה בעיסוק.   באותו רגע אתה יותר רגוע,  זורם,  מחובר למשהו פנימי שאינו רגש או מחשבה.  אז התנועה הזו,  הריקוד או לא יודע מה – הם רגע מדיטטיבי יותר במובן מסויים מאשר אם לא היית עושה אותם.    אפשר להגיד שסיגריה היא מדיטציה נהדרת – הרגע הזה שאני מדליק אותה – שבריר השניה – אני מתנקה מכל מה שמסביב – לשבריר קטן.   זאת ההרחבה בעיני למושג מדיטציה.. אני מנסה רק לסדר את הבלבול עם השם הזה ואם הבנת את המהות – השמות פחות חשובים.  ובכל מקרה ניסיתי להסביר מהן המדיטציות האקטיביות בהכללה.    באופן כללי כל פעילות צד ימין של המוח – יצירתית,  זורמת ולא שכלית וביקורתית – היא יותר מדיטטיבית בתפיסת אושו.  מוסיקאים ואמנים יכולים להסביר זאת טוב… פרופסורים שהמציאו המצאות גדולות באוניברסיטה חשבו עליהן בזמן שרצו בשדה דווקא ולא במשרד,  וכולי וכולי.

 

 

אושו, האשרם בפונה

אושו היה אדם יוצא דופן,  גאון,  ובעל השפעה אדירה ואוונגרדית על אנשים.  על זה אין עוררין בכלל.  אפשר להתווכח לגבי התורה שלו,  או האשרם שלו, שאינו כאשרמים אחרים בהודו,   אבל בכל מקרה הוא הצליח לקרב מערביים רבים לפילוסופיות ההודיות,  ליוגה ולמדיטציה.   גם אם התכנים הללו נפגמו במקצת בדרך,  בדרך ההצגה של הדברים על ידי אושו.  אבל מה לעשות – לפעמים צריך לשים בחורה ערומה על המכסה מנוע בפרסומת – כדי שיקנו את המכונית.   אושו פתח את האשרם בפונה בשנות השבעים אם אני לא טועה,   ולאט לאט הפך למותג עולמי.   זה חלק מהעניין שקצת קלקל מהכל – המותגיות הזאת.  מה גם שצנע, עבודה,  וייסורים לא בדיוק היו מנת חלקו של אושו – הראוותן,  בעל אוסף 100 מכוניות הרולס רויס,  החי כמהרג’ה קדום ואולי היה בגלגול קודם ?    גם האשרם של אושו נראה כמו קאונטרי קלאב יותר מאשר האשרם שדמיינת בצריף הצנוע בחיק הטבע.   ההולכים בדרך אושו הם כבר זרם "בלייני" יותר של האשרמים המקוריים,  על פירוש שמם,  של בודהיזם,  של מדיטציה טהורה יותר,  היכנסות לסבל יותר, סגפנות ועמל.   ב-"אשרם במדבר" אשר בשיטים , ישראל,  למשל נקרא הפסטיבל המפורסם ביותר "זורבה הבודהה" לא סתם,  אלא בפירוש סמל לשילוב של הסבל וההנאה , סגפנות הבודהיזם עם נהנתנותו של זורבה היווני.  זה רשמי לחלוטין העניין הזה ואני בא לספר עליו, ללא דעה,  בלי להגיד אם זה טוב או רע.   אני אוהב את הפסטיבל אגב.

 

 

סאניאסים

 סאני סים הם תלמידי אושו,  או קבוצת ההולכים בדרכו… אבל זוהי הגדרה פורמלית לחלוטין,  והרבה פעמים לא נכונה לאנשים המגדירים את עצמם סאניאסים.   עצם העובדה שיש לקבוצה מסויימת "שם" שכזה,  כבר מראה על "השתייכות" למשהו,   שעלול לפגום בתכנים האמיתיים שאדם צריך לעבור עם עצמו.   מצד אחד סאניאסים מדווחים על תחושה נהדרת של "קהילה" ,  של "משפחה".  מצד שני אושוזציה כבר הפכה למותג,  וזה לא טוב לרוחניות לדעתי.   המותגיות של האשרם בפונה חצתה גבולות,    והתחילה לקבל קצת "פוזה" עם השנים,  במיוחד אלמנט ה-"כת".  לא שהסאניאסים הם כת,  אבל הם מין "קבוצה" או לא יודע איך לקרוא לזה.

למעשה לא ברור האם סאניאס היא דרך חיים,  או כל מי שבילה מספר ימים בפונה וקיבל שם חדש הוא כזה (?).   קבלת שמות סאניאסים כמו לחמניות, הפכה להיות בלי הכרה,  שמאבדת מהקדושה היפה שיכולה להיות ללידה מחדש והחלפת שם,  אם כבר עושים את זה.    מהיכרותי רבת שנים עם עשרות סאניאסים,  אני יכול להגיד שהם אכן קיבלו כלים ועברו תכנים טובים.  חלקם הגדול אנשים מקסימים,  אחרים לוקים באגו מוגדל ומחשבה שהם עברו עם קבלת השם שלהם מעין "מדרגה רוחנית",  כאשר למעשה הפוזה הזו,  לא בהכרח קשורה ל-"רוחניות אמיתית", אם יש כזאת.     וחלק הם גם וגם J  היזהר מהמיתוג ומחלת ה-"סלב" ומצא את דרכך אני ממליץ ללא צורך "להשתייך" שכן הדרך האמיתית שלך היא אינדיבידואלית.   – לעיתים דומה עבור אנשים מסויימים שפגשתי,  כי המחשבה שהיו בפונה והם שייכים ל-"קבוצת" הסאניאסים פוטרת אותם מלעשות עבודה רוחנית אמיתית שכן הם כבר "השתייכו" או קיבלו תעודה.   לעיתים ידברו איתך ב-"פתיחות" מקסימה,  ואף יעבירו סדנאות לא רעות בכלל , אך בפנים ספק מהי העבודה האמיתית שהם עשו על עצמם,  ואין גרוע ממורה מתיימר,  ואמנם אושו – כך אומרים הגיע ל-"הארה" – מושג שאפשר להתפלסף עליו בפני עצמו – אך מה על שלל האנשים שממשיכים את דרכו, והרי אושו מת.  באופן כללי,  וזה כבר נושא למאמר אחר – תרבות ה-"סלב" עלולה למשוך אותנו ל-"פתרונות מהירים" במקום עבודה עצמית אמיתית.  לכן משהו בהתלהבות שלך מהאשרם בפונה , במיוחד אחרי שראית את תכנית הטלויזיה,  מדאיג אותי , ולא כי האשרם בפונה הוא לא טוב , אלא כי יש בסיס אחר , לפני אושו והמותגיות של סאניאסים , העסיסית והסקסית, ואני ממליץ לך לגלות אותה קודם.  ארחיב בהמשך.   אנחנו וונביס (wanna be’s )  של הודו , והדבר שהכי מדליק אותנו זה לשמוע שמות סקסיים והודיים כמו "וירש" וכדומה…  ובוודאי שיקראו לנו ככה.

ממליץ לקרוא את הכתבה הבאה על סאניאסים:  http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/909/739.html

 אגדיל ואומר – שלדעתי ה-"סאניאסיזם" (יש דבר כזה ?  או שהמצאתי..חחחח)  יכול להיות מסוכן לתוכן האמיתי שהוא מתיימר לייצג.   יש משהו בהודו,  בהארה שלך,  מיסטי, מושך – כוח ברור שמושך אותך וכל אחד מרגיש את זה בהודו.. הדרך לשם קשה מאוד.   מישהו שבא ונותן לך "חותמת" סקסית עם שם הודי,  מסכן בפירוש לדעתי את ההגעה האמיתית שלך,  ההתקרבות בוא נאמר האמיתית שלך לתוכן זה…  הקסם באויר מורגש באשרם בפונה,  אבל החותמת עוצרת משהו בדרך.  הדרך להמשיך הלאה.  זו דעתי בכל מקרה ולא בטוח שהצלחתי להבהיר את זה עד הסוף.

 בכלל – ההשפעה יכולה להיות באופן מעורבב גם לטובה וגם לרעה,  כמו בכל דבר בחיים.   גם בית הספר "יומניברסיטי" שהקים בהולנד וירש תלמידו של אושו,  לא ברור אם משפיע לטובה או לרעה על אנשים (לא הייתי,  רק מעדויות ומה ששמעתי שעושים שם),  ודומה כי הוא גם גורם נזק לאנשים וגם חושף אותם לתכנים חשובים.  הטוב והרע מתערבבים להם.   אבל דומה שיומניברסיטי יותר קשה מהאשרם בפונה,  אז זה לא קשור כרגע לנסיעה שלך להודו.     

 

  עוד קצת על אגו ופוזה

בעניין האגו והתחרותיות – הרי זהו כשל רוחני של אושו בעצמו שהרצאותיו על אי הצורך באגו היו פנטסטיות אך בדיסוננס אדיר עם מי שהוא היה.   זה נכון שהיכולת  

להביט על האגו מהצד לא מחייבת אותך לעשות את זה…  אולי עשית את זה בעבר ועכשיו כבר לא אכפת לך להתגלש לתוך האגו והעושר שלך…  ובכל מקרה ההרצאות הן לעניין , הרצאותיו של אושו מרתקות ונכונות מאוד.   למד תמיד להבדיל בין התוכן שאתה מקשיב לו,  והדמות שאתה מקשיב לה,  שהיא רק אדם,  ובטח ובטח היזהר מהמותג.  לעיתים,  כשאני הולך לסדנאות אלו ואחרות,  אני שומע שמדברים הרבה על "מי מעביר" את הסדנה , יותר מעל התוכן.  הפוזה, והמותגיות של המורה , הגורו או אושו בעצמו עלולות לעמעם את התכנים (הטובים) עצמם,  ומזה אני מנסה להזהיר אותך.   שמעתי ממספר אנשים כבר,  באופן ישיר ולא ישיר, על מריבות ילדותיות שיכולות להיות בין מנחים סאניאסים של סדנאות,  לגבי מי יעביר או לא יעביר סדנה,  כוחניות,  ילדותיות ומלאות אגו. אם היית יודע זאת ,  היה נראה לך מגוחך לשמוע אותם מדקלמים בקול ענוג למיקרופון באותה הסדנה שכדאי לך לשחרר את האגו שלך… לזרום ולנשום…   אבל אם הקשבת למה שכתבתי 2 משפטים לפני כן – זה לא חשוב בעיני, כי הסדנאות יכולות להיות מעולות לך !!  ולא חשוב מיהו המורה,  אולי חשוב איך הוא מעביר את הסדנה.. וזה כבר כשרון אחר…    בכל מקרה –  סדנאות אושו טובות לדעתי ואני ממליץ עליהן,  והתעשיה הזאת הצליחה במערב לא סתם !!  אנחנו במערב אוהבים מאוד,  ובמיוחד בישראל – פלצנות , פוזה,  הרגשה שאנחנו שייכים ל-"קבוצה סודית ומובחרת",    תרבות הסלב,    הסגידה למי שמפורסם,   וגם אם הוא עבריין, כדורגלן דוגמנית או זמר,  כאילו זהו הערך העליון… הפאבים הכי מצליחים בתל אביב הם הפאבים שזורקים עליך זין,  ומסתכלים עליך באנטיפטיות בתור בכניסה,  וזה נושא גדול בפני עצמו עלינו בתור ישראלים ודור צעיר של כלכך הרבה פוזה.   באופן אבסורדי,  זה נותן לנו תחושה של קבלת כוח, לפצות על משהו שחסר לנו מבפנים,  רגשי נחיתות שאין לנו את הכלים לבכות ולעכל אותם,  את עצמנו.  אותם חוסרים – שעבודה רוחנית "אמיתית", ואין רק דרך אחת כזאת,  תמלא אותו ממילא.      ואולי לאושו כבר לא היה ממש אכפת ליפול לבור של מגלומניה,  היה לו כבר כל מה שאדם יכול לחלום עליו – מבפנים ומבחוץ.

  

אז אושו זה טוב או לא ?

בכל מקרה – תעשיית אושו והסאניאסים לא רעה – כדי למנוע אי הבנה – אני אבהיר כי אני אוהב את התכנים של אושו,  וחושב שהזרם הזה הוא דבר טוב שקרה יחסית לרוב הדברים בעולם, ובוודאי יותר מדתות רגילות וישנות,    ואכן הוא מחבר אותנו מאוד לתכנים של מדיטציה,  עבודה רוחנית, התפתחות אישית ,  התבוננות מהצד על עצמנו,  כניסה לרגשות שלא העזנו,  העזה,   בחירת עצמנו לפני הכל וכולי וכולי..  אני עושה המון תכנים של אושו ואוהב אותם,  הולך לפסטיבלים בארץ, ומייחצן אותם.   אבל – יש לזכור גם את האשרמים והעבודה הרוחנית של ללא אושו,  ולהבין את הסלביזציה והחגיגתיות המותגת והסקסית שאיתה הביא אושו את התכנים הטובים, למערב,  עם קצת לכלוך… אבל אין מה לעשות כמו עם הבחורה והמכונית קיבלנו את שניהם ביחד . חשוב להבין שהאשרם של אושו הוא לא אשרם כמו האשרמים האחרים בהודו.   אבל הוא קטגוריה בפני עצמה.   והוא הכי מפורסם בעולם.  אז אושו היה גאון,  אין ספק.   אישיות צבעונית ואחת המעניינות שהיו על כדור הארץ… שנויה במחלוקת,   ועד היום הצפצוף שלו על כולם בהתנהגותו,  מוערץ,   ואולי בצדק – כי בעצם אתה צריך שלא יהיה אכפת לך מאחרים.. אתה צריך לחגוג.. ולעשות מה שטוב לך. אז זה מה שהוא הדגים לנו באמצעות מכוניות הרולס רויס,  אחד הסממנים לגאוניותו.  את הביקורות הודף באמצעות זן – ממילא הכל חשוב והכל לא חשוב – אז גם זה לא חשוב .  וזריקת זין על העולם – הי אנחנו רוצים גם להיות כמו אושו !  בקיצור:  על אושו ותורתו , והאשרם בפונה אפשר לקרוא ספרים על גבי ספרים אתרי אינטנרט,  פסטיבלים… זה מאוד מיובא לארץ.   אני אוהב את ההרצאות של אושו באופן אישי וחושב שהוא מדבר לעניין מאוד.  מומלץ.   אבל היזהר לך מהמסביב…

 

 

 

 

לסיכום

כשקראתי על כך ש-"נדלקת" על התכנית על האשרם בפונה שראית בטלויזיה – זה הטריד אותי.  אולי אתה מבין עכשיו למה קצת יותר..  כי מהיכן אתה רוצה להגיע לעצמך  ?  למדיטציה ?  האם משהו בפוזה משך אותך ?    ואמנם באשרם של אושו יש המון טוב,   אבל תבדוק את עצמך אם לא היית רוצה לשבת באשרם בטבע,  עם מורה שיביא אותך לאותם התכנים בדרך אחרת,   פחות פרועה וסקסית מאושו,  וניחוח של מסיבה מסביב לעבודה הרוחנית,  זה בטוח.  ובכל מקרה בוא לעשות ולהכיר את אושו בפסטיבלים בארץ או בפונה.    אבל את התשובה לשאלה הזאת יש לך ולך בלבד.   הייתי מתחיל מטיול עם הודו ועם עצמי, ( שני נושאים כאלו גדולים גם ככה לא ? ) לפני שאני קופץ לפונה , אולי באשרם קלאסי שיהיה המושלם בשבילך.   לעולם דמות המורה ביער יותר קוסמת לי.  אני יותר שם… אבל אוהב תמיד את אושו גם ואני משתדל לא לפספס מסיבות של "סאניאסים".   אשרמים קיימים בכל הודו,   מפורסם הוא גם האשראם של אמה המחבקת בקראלה,  רישיקש ודרמסלה הן נקודות ריכוז מאסיביות לאשרמים הפונים לתיירים,  אך יש עוד אלפים ואלפים ובעצם בכל עיר ובכל כפר בהודו,  כפי שיש בית דואר,  כפי שיש תחנת אוטובוס , ישנו אשרם מתחבא..  מצא אותו.