הודו מלאה בהפתעות. אף פעם לא ברור לאן נושבת הרוח ומהן ההזדמנויות החדשות שיגיעו. מעין פלג החליטה להתאזר באופטימיות קוסמית ולהוסיף קצת "כן" לחוויה
אז החלטנו שאנחנו אומרות כן. ולמה כן? כי למה לא? אנחנו בהודו! סאב קוץ' מילגה. הכל אפשרי. הכל לגיטימי. הכל בסדר. איזה סבבה פה..
אז אנחנו אומרות כן. ומה זה אומר? האמת, אין יותר פשוט מזה. אומרות כן להכל, לכל מה ששואלים, מציעים. קופצות על כל הזדמנות, כל חלון.
בגדול, אומרות כן לחיים.
"אנחנו בהודו! סאב קוץ' מילגה. הכל אפשרי"
רוצות לבוא למפלים? כן! (בכל איזור בהודו יש את "אטרקציית" המפלים הזאת שכל התיירים מרגישים צורך לראות. כאילו שבארץ היינו רצים לכל מפל…). רוצות לקנות ממני ציור שאל ילד קטן וחמוד ברחוב? כן! כמובן שבתחילה הגבנו בלא גורף ואז נזכרנו בהחלטה. חזרנו על צעדינו וקנינו מהילד ציור בסגנון של גן נחמה מחזור ג'. פרפר גדול מרוח על גבי דף A4. עבר לי בראש כמה שהפרפר הזה מזכיר לי אותי…
רוצות עוגיות? שאל מוכר עוגיות החמאה בצד הדרך. "לא" ענינו כיוון שבדיוק יצאנו ממסעדה וכמובן שלא פסחנו בה על קינוח עשיר בסוכרים..כשנזכרנו בהחלטה חזרנו "בחוסר רצון" אל דוכן העוגיות וקיבלנו בשמחה עוגיה חמה מהתנור.
על מנת לחוות את הודו חייבים לפתוח קצת את הראש.
על מנת להכיל את כל הפרטים, ה"רעש", הניחוחות, הצבעים, האנשים, המבטים, שלל החיות ברחוב, הצואה של החיות ברחוב, הצפירות שנשמעות מכל עבר…בעיניי זה מקסים.
אני אוהבת את הודו. על כל פניה. ועדין לא ראיתי כלום. אני אוהבת את הצבעוניות שבה, ההמולה שבה, חוסר הסדר שבה, את זה שכל נסיעה באוטובוס מקומי מרגישה לי כנסיעה באוטובוס קסמים. הכל צבעוני, מצלצל, אנשים שנראים כמו החלומות הכי פרועים שלי עולים ומתיישבים ממש על ידי. פרות, כבשים ותרנגולות מצטרפות גם הן! ביום טוב הן לא משאירות מזכרות…
להתחמק מקופים ולהתקע בפרה. להתקלח בבאקט (דלי) קר ולהיות מאושר.
"אני אוהבת את הודו. על כל פניה. ועדין לא ראיתי כלום."
אני חושבת שהבנתי למה אנשים חוזרים שוב ושוב להודו. למה הם שבים. למה הם מרגישים פה בבית. למה התחושה הזאת לא נמאסת. מה יש פה שכל כך ממכר.
אז אם אתם רוצים להיות טובים אל עצמכם, מאוד טובים..תאפשרו לעצמכם ותקנו כרטיס. אם אתם ברי מזל ויכולים אז שאינו יהיה תחום בזמן. בואו ותחוו קצת מהקסם של המקום הזה.