תום שוורץ ממשיך לשתף אותנו בחוויות המסע שלו בהודו, והפרק השלישי של המסע שלו הוא פרק בעל אופי "הודי מפוקפק". ובהודו, כמו בהודו, בדיוק כשאתה חושב שראית הכל... אתה מגלה עוד חלק שהופך את הקלפים.
כתב: תום שוורץ
הגעתי לגוג'רט לאחר חודש עמוס חוויות בממלכת רג'סטאן.
החודש הזה הפך לאבן דרך במסע שלי, כאשר נכנסתי ללב ליבה של התרבות ההודית והרג'סטנית בפרט. חוויותיי היו עמוסות רגשית, עם מפגשים אנושיים שהיו כה עמוקים ואמיתיים שהרגשתי זכות של ממש להצהיר , שחייתי לתקופה את רג'סטאן על שלל פניה. אמנם יכולתי להמשיך לטייל ולגלות עוד פנים כה רבות לשטח ארץ המופלאה הזו – אך באותה עת חשתי מיצוי מסויים, מחנק אפילו וצורך עז לשינוי. החלטתי לצלול למדינה חדשה, תרבות חדשה ודרך חיים שונה- המשכתי לגוג'רט.
"החלטתי לצלול למדינה חדשה" צילום: אלבום אישי, תום שוורץ
יעד ראשון היה אחמדהבד. הוקסמתי לחלוטין ממנה. בעוד שרוב האנשים נרתעים מערים הודיות גדולות, אני התענגתי מהמגוון והמבט שהן נותנות לתרבות הכוללת של המדינה. העיר היוותה כור היתוך מוצלח של ריבוי התרבויות והדתות שלה ונתנה הצצה קטנה אל ההיסטוריה העצומה שהיא מכילה. כבר במפגש ראשון עם המדינה הזו זכיתי לראות כיצד היא שימשה יסוד בבנייתה של הודו לעצמאות, עם דמויות מפתח מן העבר כמו מהטמה גנדי וגם דמויות שצופות אל עבר העתיד המודרני של הודו, כמו נרנדרה מודי (ראש הממשלה נוכחי, אם לא להגיד אליל ומודל לחיקוי עבור רוב העם על שלל מעמדותיו). אותה מדינה שהייתה מעוז השלטון הבריטי, מרכז סחר עולמי, מקור המלח ותעשיית הטקסטיל למשך דורות, כעת פנתה אל עבר עתיד מזהיר ותעשייתי – אל קדמת העולם.
אני הוקסמתי מהשינוי, שבירה של המוסכמות העתיקות של רג'סטאן, מערכת הקאסטות שהיא עדיין כל כך משומרת היטב ושמרנות דתית שכוללת דיכוי נשים בתוך המבנה המשפחתי המסורתי. העתיד נראה ורוד מתמיד. עם כל זאת, טרם ידעתי שנכנסתי לממלכה שטומנת בתוכה אופל מסויים, כזה שעוד לא פגשתי עד כה בהודו. כל מסעותיי עד כה, היו מלוות באנרגיה חיובית ופתוחה ששידרתי ובתמורה קיבלתי יחס זהה, תמיד מראה מדוייקת של המצב הנפשי בו הייתי שורר. כל אותן תאוריות על קארמה טובה וקסם מהרוח ההודית עמדו להתנפץ לי ישר בפנים.
רכבת ישירה מאחמדהבד לדרהנדרגה, עיירה בדרך לבהוג' בירת קהאצ'. בשלב זה כבר הייתי כל כך בטוח בחוויות שהדרך טומנת, שלא נזקקתי למידע רב לגבי המקומות אליהם בחרתי להגיע. הייתי בוחר יעד מפי אחד העוברים והשבים שפגשתי, לרוב הודים, ולא ייחסתי חשיבות יתרה לגבי מה יקרה ומה יהיה כשאגיע למקום. נראה לי כמו מתכון מדוייק ומוצלח לפענח תרבות מקומית. התמקמתי בגסטהאוס והתחלתי לסייר בעיירה הקטנה והוקסמתי ממנה במידה מה. חלק זה של גוג'רט ידוע בשטחיו החקלאיים המרובים והפוריים ולכן גם שוק הירקות שכיסה את מרבית העיירה היה מלא בשלל טוב בצבעים בוהקים של טריות ועושר. לאחר שיטוט קצר חזרתי לחדרי למקלחת נחוצה, פתחתי את הדלת והתרחקתי מרחק קצר אל מכשיר חימום המים וכשחזרתי כבר לא היה מפתח בתוך המנעול. כיצד זה ייתכן? אני אף פעם לא מאבד דברים. חיפשתי בכפייתיות אחר המפתח בכל פינה בחדר וכל כיס אפשרי על גופי בעוד שבעל הגסטהאוס מסתכל עלי בתוך החדר במבט תמוה. הוא איכשהו הבין שנאבד המפתח והרגיע אותי שאין בעיה, שלח אותי אל עבר המסעדה המקומית הכי זולה והכי טעימה כמובן, רצה שארגע ואשבע. האוכל היה טוב המחיר לא. משהו התחיל להרגיש לי מוזר, תחושה שלא הייתי רגיל אליה, פרנויה לא נשלטת שררה על כל גופי ולא היה לי דרך הגיונית להסביר אותה חוץ מתחושת בטן לא טובה.
שהיתי בחדר, קורא באי שקט, כשלפתע אני שומע מחלון חדרי קול מנוע עצבני של אופנוע גדול במיוחד. מי נוסע בשעה מאוחרת כזו של הלילה? שמעתי אנגלית מעורבבת בשיחה שעולה מחדר המדרגות של המלון ובלי ששמתי לב דלת חדרי נפתחת לרווחה ובחור ישראלי צנום, גבוה ומתולתל מחייך לעברי ושואל 'מה המצב?'. אני שאלתי את עצמי, מה הסיכוי? העיירה הזו תקועה באמצע שום מקום, מלון אחד, אפס תיירים ובאישון הלילה מגיח ישראלי נוסף. מתברר שהבחור, שהציג את עצמו בתור דוד, בחר יעדים גם בצורה די טריוויאלית, ולמעשה הוא בא במיוחד לבקר בשמורת חזירי הבר שבקרבת האיזור. לא שמעתי עליה, אך הייתי רגיל למידע חדש על בסיס יומיומי לכן לא הייתי מופתע.
"..ובלי ששמתי לב דלת חדרי נפתחת לרווחה ובחור ישראלי צנום, גבוה ומתולתל מחייך לעברי ושואל 'מה המצב?" צילום: אלבום אישי, תום שוורץ
זמן רב עבר משפגשתי תייר, שלא לומר תייר ישראלי, ולכן השיח היה מרובה וטעון, ובמידת מה הדחיק את תחושות הפרנויה שתקפו אותי קודם לכן. ניסיתי להסביר לדוד על התחושת בטן המוזרה שחשתי אך הוא מצידו לא הבין מאיפה נפלתי עליו, בצדק. חלקנו חדר כדי לקזז עלויות ובוקר למחרת פתחנו עם מצב רוח חדש והרפתקני, משוטטים לשולי העיירה, כשעשרות אנשים עוצרים אותנו בדרך. הייתי רגיל לצילומי הסלפי התכופים, אך בלווית דוד שהיה בעל אפרו מתולתל, עבורו להסתובב בשולי הודו, זה שווה ערך לכוכב בוליוודי שמגיע לכפר נידח – המקומיים שועטים עליו.
"הייתי רגיל לצילומי הסלפי התכופים, אך בלווית דוד שהיה בעל אפרו מתולתל, עבורו להסתובב בשולי הודו זה שווה ערך לכוכב בוליוודי שמגיע לכפר נידח…" צילום- אלבום אישי, תום שוורץ
ממש בקצה העיירה הייתה חבורה שלא הניחה לנו, אנחנו מנסים להתחמק בין הבתים והם שולפים את כלי הנשק האולטימטיבי כדי להכניע אותנו- בקבוק וויסקי הודי. נכון, 10 בבוקר ונכון שבגוג'רט הטיפה המרה לא חוקית, אבל אין דבר פחות מנומס מלסרב למשקה אלכוהולי שזה עתה רכשו במיוחד עבורך. אז החלטנו לשתות. עקבנו אחרי הנערים דרך רחוב נסתר, לצדדנו ערימות של פסולת ולהקת חזירים שמתפלשים בה ונוברים בשיירי המזון, ובסוף דלת למבנה בטון מוזנח חד קומתי. בכניסה לחדר מצאנו איש מבוגר ודחוס יושב רכון מעל סיר של נוזל עכור שמתבשל ומעלה ריח חריף. לא היה איפה להתבלבל, הגענו למזקקת אלכוהול ביתית.
האיש נלהב באדישות ניכרת מנוכחות של שני זרים בביתו מתעקש שנישאר לארוחת צהריים, תוך חזרה על המנטרה בגוג'ראט: 'guest is god'. זרמנו על החוויה, שתינו, נהננו ולמעשה תוך מספר דקות כבר הוזמנו לישון אצלו במזקקה.
"לא היה איפה להתבלבל, הגענו למזקקת אלכוהול ביתית" צילום: אלבום אישי, תום שוורץ
אני ודוד החלפנו מבטים, מבט של הרפתקנים נועזים, קמצנים, ולא מתביישים – והסכמנו להצעה. כבר הגיעה שעת צהריים מוקדמת וידענו שנאלץ להעביר את החפצים שלנו בזריזות מהמלון למזקקה. צעדנו למלון ובכניסה לחדר אנו מוצאים דלת פתוחה לרווחה ומנקה מחטטת בין חפצינו השונים, הגענו בול בזמן. לא היה זמן להתמהמה, רק לארוז את החפצים ולעוף מהמקום המקולל הזה, זה שתחושת הבטן שלי התריעה אותי מפניו לילה קודם. הודענו לבעל המלון במחאה שאנחנו סיימנו את שהותנו במקום, הוא בתגובה דרש שנשלם על לילה נוסף במלון בעקבות האיחור בצ'ק אוט והצעקות לא איחרו לבוא. בעוד שאנו אורזים את חפצינו בחדר בעצבנות אנחנו שומעים את דלת החדר נטרקת וננעלת, כן, על ידי אותו מפתח שנעלם במסתוריות לילה קודם. היינו שניים, נעולים בתוך החדר, עיקשים לא לשלם עבור הלילה, והנסיבות שהובילו להצטלבות דרכנו ולגורל אכזר משותף לא יכל להשאיר אותנו אדישים, נשברנו לצחוק מטורף. צלצלנו למשטרה והם מצידם רק ייעצו לנו לבקש עזרה מעובר אורח ברחוב, לא הצליחו לתפוש את הרעיון שהיינו תיירים לכודים בחדר מלון.
לא נראתה ישועה באופק והיססנו להישבר בשלב מסויים, אך בדיוק לפני שזה קרה בעל המלון פתח את החדר והיה מוכן להגיע לפשרה. שילמנו חוב וברחנו משם למזקקה, פיסת גן עדן הזויה ומטונפת.
כאשר הגענו, שעתיים באיחור, מלך המזקקה נראה כבר במצב הכרתי שונה, ישוב כפוף במרכז החדר עם עיניים אדומות וכבדות, ממלמל מילים לא ברורות במה שהיה נשמע כמו אנגלית. פרקנו את התיקים לחדר חשוך ומאובק, ואיך לא, חצי מתכולת תיקו של דוד היתה חסרה. הוא מיהר לקחת את האופנוע חזרה אל המלון המקולל והשאיר אותי בחברת השתיינים. זכיתי לראות את פניו רק שעתיים לאחר מכן, ובינתיים הייתי צריך להתמודד עם הסיטואציה הזו לבד והיא נעשתה רק מוזרה ואפלה יותר מרגע אל רגע. בקבוק הוויסקי שרכשו עבורנו התחלף בתבשיל האלכוהולי שהמאסטר רקח כמה שעות קודם, ובמבט חטוף מסביב אפשר היה להבין שכולם בשיכרון רעיל ועמוק.
לא היססתי לשתות ממנו, אני דוגם כמעט מכל דבר שנקרה לדרכי, אך משקה זה היה אכזרי במיוחד, יורד בגרון וישר מתחיל לרקוע על הראש בחבטות כואבות. אם זה לא מספיק, האווירה מסביב נעשתה מוזרה במיוחד- עשרת הגברים החלו להימרח על הרצפה ובמבט מפוקח היה אפשר להבחין שאין ביניהם קשר חברתי בכלל, רק שותפים לטיפה המרה.
"בקבוק הוויסקי שרכשו עבורנו התחלף בתבשיל האלכוהולי שהמאסטר רקח כמה שעות קודם, ובמבט חטוף מסביב אפשר היה להבין שכולם בשיכרון רעיל ועמוק." צילום: אלבום אישי, תום שוורץ
הם לא הפסיקו לדרוש צילומי סלפי, כל אחד עם הפלאפון החדיש שלו. חשתי אי נוחות וכאשר דוד הגיח לחדר כעבור שעתיים מיוזע ומותש – חשתי הקלה. בעוד שאני חווה אימה ואפלה בחלל אחד, דוד התמודד עם הרוע האנושי אי שם ברחובות העיר. בעודו נוסע לכיוון מלון הפשע, נגמר לו מיכל הדלק – שמילא רק כמה שעות קודם לכן. באמצעות טרמפים, על משאיות ואופנועים והוא הגיע אל הנהלת המלון דורש את שלל תיקו חזרה, ובעוד שבעל המלון מעניק לו את השלל חזרה בחיוך רחב הוא הבין בדיוק מה התרחש עתה. בזמן שאנו היינו נעולים בחדר, התבצע שוד לאור יום, באמצע הרחוב, לעיני כל העיירה, הם רוקנו את מיכל הדלק של האופנוע בחוק הכלים השלובים. בשלב זה כבר לא היה מקום לטעויות, נכנסנו עמוק לתוך תרבות מקומית אפלה ומושחתת, ומה שנשאר כעת זה להישאר על סירת ההצלה ולחכות לרגע המתאים לברוח מהמקום המקולל. כך למעשה נהיינו שותפים למסע, בעל כורחנו….
המשך יבוא