הודו - הבית השני שלי
הי לכולם!
אני הגעתי בפעם הראשונה להודו לפני כ-20 שנה.
הודו של פעם כל כך שונה מהודו של היום. זה התחיל בזה שאז לא היו קשרים דיפלומטים בין ישראל להודו וכדאי להוציא ויזה להודו הינו צריכים לפנות לחברה להגנת הטבע או נאות הכיכר והם היו שולחים את הדרכונים שלנו לאנגליה להוציא משגרירות הודו בלונדון ויזה בשבילנו. לאחר שקיבלנו את הויזה נסענו למצריים עם אוטובוס (לא היה דרך אחרת זולה יותר) במצרייים נשארנו יום אחד והסתובבנו במוזיאון של מומיות וראינו את הפרמידות.
הנחיתה בבומבי (אז ככה זה נקרא ולא מומביי )היתה מאד טראומטית בשבילי – הליכלוך והזוהמה – היה מחריד למי שלא רגיל ועד היום כשכבר נכנסתי להודו כ 8 פעמים לא חזרתי לבקר בבומבי העיר שהכי אני לא אוהב בהודו. ותאמינו לי שבקרתי בעיר שהכי הפחידו אותנו באותה תקופה וסיפרו לנו שזאת עיר הכי מגעילה ואנשים מתים ברחובות ושמה כלכותה ואותה אהבתי לעומת בומביי. בהודו באותה תקופה לא היה אינטרנט (אני חושב שגם לא בעולם)לא היה מקררים עם חשמל רק עם גושי קרח שהיו שמים במקרר,לא היה כמעט טלפונים.
לחו"ל היינו יוצרים קשר עם הארץ פעם בכמה שבועות. מכתבים היינו שולחים ומקבלים דרך בתי הדואר שלהם בערים הגדולות ומקבלים מכתבים גם בשגרירות ישראל. לא היו עד כמה שאני נתקלתי סמים בין הישראלים וזה היה הטיול הרוחני האמיתי כמעט ללא קשר חיצוני עם העולם מחוץ להודו, שהיום לא קיים אלא עם תטיילו בכפרים נידחים בהודו. לאחר כשנתיים במזרח כולל נפאל, תאילנד, יפן ושוב הודו, חזרתי לארץ והקמתי משפחה.
במשך כול השנים חלמתי לחזור להודו אך לא התאפשר לי בגלל משפחה ועבודה ואז לפני כ 5 שנים הגשמתי את החלום וחזרתי להודו לאחר כ-15 שנה שלא הייתי.
שוב הייתי בהלם , ההלם מהשינוי שהודו עברה ב 15 שנים שלא הייתי בה. דבר ראשון המכוניות. כשיצאתי משדה התעופה לכיוון המיין בזאר ראיתי מלא מכוניות שלא תוצרת טאטא אלא מכול הסוגים. מזון ושתיה מכול העולם לעומת משקאות ואוכל תוצרת הודו בלבד בזמנו. טלויזיה (!!!!) בחדר בגסט האוס. בזמנו לעשירים בלבד היתה טלויזיה או בחנויות ואנשים היו מתקהלים מסביב לחנויות לראות את הסדרות שלהם. אינטרנט? בכל פינה – וואו לא האמנתי שאהיה בקשר יומיומי עם המשפחה שלי כשאני בהודו.
הודו קפצה כמה שנות דור בשנים שלא הייתי, אך מבחינתי אני די מאוכזב , כי הודו והודים בשבילי היה עניין רוחני וכיום יש הרבה חומרניות וההודים אוהבים את זה וזה פוגע במי שהם. עוד כמה שנים – במה הם יהיו שונים מהמערב? זה יהיה כמו לנסוע לכל ארץ אחרת והייחודיות שלה תעלם.
אני מבין שהם צריכים להתקדם וזה אגואיסטי מצידי לרצות שהם ישארו כמו שהיו אך בתוך תוכי אני חושש, כמו שרשמתי, שהם יאבדו את הזהות הרוחנית שלהם
והם לא יהיו שונים מאיתנו ונאלץ לחפש מקום אחר לחפש את הרוחניות (לפחות אני)…
יש לי מלא חויות שעברתי בתקופות שלי בהודו – אך זה אשמור למאמרים אחרים אם תרצו…