הודו, אנשים כחולים, רחובות ורודים וריקודים אל תוך הלילה? לא, זה לא תיאור של מסיבת סמים, אלא של פסטיבל ההולי שהגיע כמדי שנה, ססגוני, צבעוני ומלכלך כמו שרק הודו יודעת! תפסנו מטיילים שחטפו ערימות צבע לפנים ושרדו כדי לספר על כך.
כמידי שנה בחודש מרץ, ביום שלאחר ליל ירח מלא, גם השנה נערך פסטיבל ה"הולי", במלוא הדרו וצבעיו. הפסטיבל, שמציין את תחילת האביב ומצויין בכל שנה החודש, נחשב לאחד האירועים השמחים והצבעוניים יותר שיש להודו להציע. יאיר גולוב בפושקר, שלומי פרוכטר, מירה פרבר ונינה אוזור בנפאל והילה אלון מרישיקש, שרדו את מלחמות הצבעים והמים ואפילו נהנו, ומספרים לנו על כך בכתבה מלאה בצבע ותמונות!
ראשון מספר לנו על הרפתקאותיו ושוזר לנו את סיפוריו בשלל תמונות מרהיבות, יאיר גולוב, צלם בן 25 מתל אביב (וכשמביטים בתמונות לא קשה לנחש שיאיר הוא צלם).
יאיר, איך התנהלו ההכנות לחג?
"עם כניסת החג לפושקר התקבצנו בכיכר המפורסמת לחגיגות שהתחילו בשתיים בלילה, מעגלי מתופפים וריקודים מסורתיים המשלבים תנועה עם מקלות המזכירה תנועות מאומניות לחימה שונות. מקומיים ותיירים כאחד רקדו עד לאמצע הלילה ונחו לפני היום הגדול".
מזהים את המקום? הכיכר המרכזית בפושקר שנצבעה ורוד. צילום: יאיר גולוב
יאיר ממשיך ומספר על האווירה המיוחדת ששררה באותו היום: "החג מתואר כיום בו האלים לא מסתכלים וההודים חוגגים בכל צורה אפשרית את החופש הזה. למרבה הפלא השמיים הכחולים שליוו כל יום בשהותי הוחלפו ביום הזה בעננים ואובך. האלים באמת תפסו מרחק ואנחנו כמו ישראלים טובים התקבצנו יחד עם רובי מים מלאים בצבע ואבקות. למרות הסיכון אני יצאתי עם מצלמת ה dslr מכוסה שקית ניילון קטנה באלתור עם גומיות שיער". בזכות האומץ של יאיר (…ושל המצלמה), אנחנו זכינו לקבל הצצה לתמונות המרתקות שתפסו את ההווייה של אותו יום מיוחד.
איך התנהגו ההודים באותו היום?
"היום חצה אינספור גבולות. הרחוב המסודר והאנשים שרק אתמול הגישו לך שירות וקראו לך לדוכנים כולם השתתפו בתפקידם. תחילה חניכה עם היציאה לרחוב, בכל פינה חיכו קבוצות שונות של הודים. כל גבר איבד ברגע את חולצתו שקנה במיוחד להולי לחסדיו של ידיים הודיות שקרעו אותה כמו נייר פשוט. הבנות מהר מאוד נצבעו בפנים וכך בין רגע נכנסו כמו למאבק בין כנופיות כל אחת ואמצעי הירי והצבעים שלה". יאיר מרגיע אותנו, "אל דאגה גם במהלך החג הפרוע ההודים מצאו את הזמן לקשקש, לשתות צ׳אי ולבקש להצטלם עם התיירים עם חיוכים מוגזמים ללא הפסק". מזל, לרגע נבהלנו.
יאיר גולוב, הפעם מהצד השני של המצלמה
עושה צבע בשיער. צילום: יאיר גולוב
אבק, צבע ובגדים מעופפים
יאיר מספר על מסיבה שוקקת במיוחד שהיתה באותו היום: "כשהגענו לחלק המרכזי בשוק מצאנו את עצמנו במה שניתן להגדיר כאחת ממסיבות הטבע הפרועות שראינו בחיינו. המשתתפים היו מכל גיל ותיירים ותיירות רבות הוסיפו למרקם הצבעוני. עננות אבק, צבע, זרמי מים צבעוניים ובגדים מעופפים יחד עם חיוכים, צעקות ומוזיקה אלקטרונית עטפו את הכיכר הקטנה והפכו אותה למרחב של כאוס טוטלי".
צילום: יאיר גולוב
אז איך יאיר והמצלמה התנהלו בתוך כל הכאוס הזה, אתם שואלים? מסתבר שבשלב כלשהו יאיר הבין שכמו שאומר הפתגם הידוע – אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם. יאיר: "אני והמצלמה שלי התחמקנו בין הודים ותיירים בבניינים. מהר מאוד הבנתי שלא אוכל להפסיד מעצמי לרקוד וליהנות מהכול והמצלמה הפכה לחלק מהקישוטים הצבעוניים שמילאו את הכיכר".
פרות ורודות ושדונים אוכלים פיצה
בין אם ביקרתם בעבר בפושקר או שלא, בהחלט מסקרן לראות איך המקום נראה לאחר מתקפות הצבע האינטנסיביות. "6 שעות של קרחנה הפכו את רחובות פושקר לשטח מלחמת צבע ופורענות. הצבע הדומיננטי שכבש את הרחוב היה ורוד כהה שלעיתים התערבב עם כחול וירוק, כשגם הפרות, הכלבים, שלטי רחוב ועוברי אורח תמימים כולם נצבעו כחלק מהחגיגה. חלק בלתי נפרד הוא לצבוע מקורות מים בצבעי הגוף בטבילות שלאחר המסיבה. הנקודה המרכזית עבור הישראלים הייתה הבריכה של הגאסט האוס ״אואזיס״ שהפכה לדוגמא ממשית למכת הדם לאחר הפסח", יאיר מעורר בנו קנאה.
האיש הירוק. צילום: יאיר גולוב
איך בכלל מורידים את כל הצבע הזה?
"הצבעים שעטפו את כולנו לא ירדו בקלות כלל. הבגדים שלבשנו כצפוי נזרקו לפח ואנשים רבים נצבעו בצורה כה טוטלית שגם לאחר המקלחת החמה השנייה נראו כמו שדונים צבעוניים. ב״עין-השלישית״, גאסט האוס ומסעדה ידועה, עוברי אורח יכלו לצפות בשדונים אנושיים, פליטי החג אוכלים פיצה ופיתה עם שקשוקה. מראה חסר הגיון ומלא הומור שנשאר עם רבים כמו מתנה לימים. תוכלו לזהות את פליטות ההולי האמיצות, בעיקר בהירות השיער, לפי קצוות שערן הוורדרד. אחד מפלאי החג היה שעם סיום המסיבה השמיים הפכו שוב כחולים כאילו האלים שבו להביט ולעשות סדר בתת היבשת הקסומה".
איך אתה מסכם את החוויה?
"ההולי בפושקר ללא ספק היה אחד הימים המאושרים, המיוחדים והצבעוניים ביותר שחוויתי במסעי בהודו. לכל אוהבי המסיבות והאקסטזה האנושית זו בהחלט חוויה מומלצת, לגברים ונשים כאחד. מומלץ להגיע לפושקר כמה ימים לפני, לנוע בחבורות ולהצטייד בצבעים, אקדחים מים והרבה רוח שטות חסרת גבולות. אני מודה מכל הלב על ההזדמנות לצלם ולחוש מקרוב טירוף אותנטי ושכרון חושים תרבותי מטווח אפס".
שיהיה לכם יום ורוד. צילום: יאיר גולוב
הודו VS נפאל
ובמעבר חד מפושקר לנפאל, תפסנו את נינה אוזור, בת 24 מכרמיאל, שעוד לא הספיקה להתאושש מליל הסדר הגדול בקטמנדו (ראו כתבה נפרדת), וכבר מצאה את עצמה בעיצומו של ההולי: "התעוררתי לבוקר ההולי עם רעש מהרחוב. לבשתי את הבגדים שהכנתי יום לפני למקרה שיתלכלכו ויצאתי במחשבה תמימה שאם ארצה להשתתף בחגיגות אוכל להצטרף ואם ארצה לתפוס מרחק זה יתאפשר לי באותה מידה. לא הספקתי להניח רגל אחת מחוץ לגסט האוס וכבר התנפלו עליי שני הודים, מרחו לי צבע על הפנים וצעקו- ‘האפי הולי!!’. פניתי לרחוב הראשי וכבר הספיקו לשפוך עליי דלי מים. בשלב הזה חשבתי לעצמי- it’s on. קניתי צבע והצטרפתי למחנה הישראלים נגד ההודים (כשבעצם זה היה כולם נגד כולם). האטרקציה הכי גדולה היתה לאתר אנשים נקיים ולמלא אותם בצבע מכף רגל ועד ראש…". בהחלט טקטיקת קרב מעוררת כבוד.
"האטרקציה הכי גדולה הייתה לאתר אנשים נקיים, ולמלא אותם בצבע מכף רגל עד ראש". צילום: נינה אוזור
נינה כשהיא לא מתקיפה אנשים תמימים ברחוב. צילום: נינה אוזור
שני מטיילים נוספים שחגגו את ההולי בנפאל הם מירה פרבר ושלומי פרוטשר בן 27 מתל אביב. למרות שהם מתארים אווירת חג צבעונית ותוססת, כנראה שבכל זאת נרשמים כמה הבדלים בין צורת החגיגות בנפאל לזו שמתרחשת בהודו.
תתארו לנו את ההתרחשות בנפאל
"כל יום אחר לייק סייד בפוקארה הוא מקום מסודר להדהים, עם מדרכות, בתי קפה ואנשים מנומסים", הם מספרים. "לפני ההולי שאלנו את עצמנו אם המקומיים בכלל יחגגו אותו שם ואם כן האם זה יהיה מטורף כמו הסיפורים ששמענו על ההולי בהודו. לא התאכזבנו. כבר מהבוקר יכולנו לראות אנשים מלאים בצבע, תיירים ומקומיים כאחד, עוברים ליד הגסט האוס שלנו. מרגע שיצאנו לרחוב, מצויידים בבקבוק מים ושקיות של אבקה צבעונית, לא נשארנו נקיים יותר מחצי דקה. הרחובות היו מלאים אנשים מכל הגילאים, מברכים זה את זה בHAPPY HOLY ומורחים צבע על כל פיסת גוף פנויה".
מירה ושלומי לאחר מקלחת. של צבע.
ובכל זאת, כנראה שמי שרצה להישאר נקי (באופן יחסי), צלח את המשימה (בניגוד להודו…). מירה ושלומי מתארים את הקרבות:
"באזורים מסויימים שפכו עלינו מים מהגגות וילדים זרקו בלונים מלאי מים. אבל בכל זאת אנחנו בנאפל ולא בהודו, ומי שרצה להישאר נקי הצליח – חלק מבעלי החנויות והמקומיים לא השתתפו בחגיגה ואף אחד לא תקף אותם עם צבע. כשניסינו להוריד את הצבע במקלחת הבנו את מי שלא השתתף – הצבע בקושי ירד אחרי מקלחת של שעה".
אז איך אתם מסכמים את החוויה?
"יום מאד חגיגי וכיפי, כנראה נחגג באפן הרבה יותר רגוע בנפאל מאשר מבהודו".
אבקות צבעוניות ברישיקש
ולקראת סיום, נחזור להודו, רישיקש, לאקסמאן ג’ולה, שם פגשנו את הילה אלון המקסימה, בת 34 מרחובות, שסיכמה את חווית החג במשפט:
"את חג ההולי, בנוסף לליל הסדר, חגגתי גם ברישיקש. חטפתי סילוני מים מכל מקום ובכל מקום באו ובירכו אותי בHAPPY HOLI ומרחו עליי אבקות צבעוניות. היה חג ממש צבעוני ומדהים וגם הרחובות נשטפו בצבעים שונים ומגוונים".
יש לך קצת פנים בלכלוך. הילה אלון
מנוחת הלוחמים ברישיקש. צילום: הילה אלון
לסיכום הפסטיבל המטורף, אין ספק שלראות את הרחובות נצבעים בשלל צבעים, לראות תיירים ורודים רוקדים לצד מקומיים ירוקים, להרגיש את השמחה ואת רוח השטות ברחובות, נשמע לנו כמו סצינה גנוזה מאווטאר וחוויה שאסור להפסיד. לכן אם הקרב הצבעוני ביותר שהשתתפתם בו לאחרונה היה למצוא את האפיקומן בליל הסדר אצל הדודה, אנחנו ממליצים לכם לשריין ביומן את סוף מרץ 2014. ואם מזדמן לכם לבקר בהודו בקרוב, מצפים לכם כבר הפסטיבלים והחגים הבאים: בסוף אפריל – "פסטיבל גאנגואר" שנחוג בראג’סטן, וחגיגות האל ראמה שמתקיימות ברחבי הודו. וגם אם אתם בהודו בסתם יום רגיל, אל חשש – כי בהודו כל יום הוא פסטיבל.
השתתפו בהכנת הכתבה: נגה פסו, הדר סתיו
למידע נוסף על פסטיבל ההולי
https://hodu.co.il/node/21004
תמונות נוספות באדיבות יאיר גולוב:
Yair Golov- Thetahealing practitioner and Teacher
