דלהי-קשמיר-בגסו אז זאת גן עדן....
אין לי מילים לתאר כמה אני נהנית פה… נתחיל מזה שקשמיר באמת היתה גן עדן עלי אדמות… המחירים בשמיים הסוחרים רמאים אבל הנופים עוצרי נשימה.. אנשים שפגשתי וסיפרתי להם איפה הייתי היו המומים מהמאומץ מהתמונות שהראיתי להם… בתגובה אמרתי שהאומץ נבע מהשוק של דלהי שחיפשתי את דרך המילוט הכי קצרה ולקחתי את ההצעה הראשונה שקיבלתי….
בקשמיר ישנתי בבית סירה מי שיודע מבין את גודל הפינוק … מלבד קור בלילות היה פשוט תענוג חדר ענק שכולו לעצמי עם מקלחת ומים חמים.. שלוש ארוחות שאני מקבלת ביום… ושאני לא אתחיל בכלל לדבר על האוכל הקשמירי המדהים…
ואז… אחרי שבוע עברתי לדרמסלה… הייתה לי נסיעה סיוט. נסעתי בג’יפ מקשמיר לג’אמו ומה שהיה אמור להמשך 8 שעות הפכה ל-12 הנופים מהממים אבל הפיתולים… והראש שנדפק בגג המכונית… כשהגעתי סוף סוף לג’אמו כבר הייתי רעבה עיפה ועצבנית כי פחדתי לאכול בדהבות בדרך….
ואז גם גיליתי שפספסתי את האוטובוס האחרון לדראמסלה…. למזלי הנהג של הד’ים היה מאוד נחמד ובירר לי על אלטרנטיבות… אז נעמצא שיש דווקא אוטובוס תיירים לדרמסלה שיוצא עוד שעה….הוא אמר שהוא ישאר איתי עד שהאוטובוס יגיע וככה הסתובבנו בגיפ באזור ג’אמו והוא גם הזמין אותי לפיצה וסיפר לי על המפחה שלו הראה לי תמונות של הילדים וגם נתן לי דיסק של מוזיקה הוןדית…. כשהגיעה השעה לעלות על האוטובוס התברר שהוא לא מגיע עד דרמסלה אלא עוצר 12 ק"מ ליד ומשם אני צריכה להסתדר לבד… ולזה כבר לא הייתי מוכנה… האוטובוס היה אמור לצאת ב20:00 מה שאומר שהיתי מגיעה לתחנה האמורה ב-4:00 בבוקר מרוב עייפות אמרתי לנהג הפונג’אבי הנחמד שיקח אותי למלון טוב הכי קרוב שיש ואכן לשם הגעתי היה יקר יחסית למחירים בהודו (1200 רופי ללילה בחדר ליחיד) אבל בשלב זה כבר לא היה אכפת לי ורק רציתי ללכת לישון אפילו להתקלח לא היה לי כבר כח… למחרת בבוקר יצאתי מהמלון והגעתי לאוטובוס הראשון לדראמסלה…
הגעתי ב-16:00 וקבעתי עם חברים בדרמקוט ב17:30 בבית חב"ד אז לקחתי אוטובוס למקלוד ועוד ריקשה לדרמקוט ודבר ראשון עליתי לבית חב"ד להרשם לארוחת ראש השנה… אחרי שעזרתי להם קצת נזכרתי שעדיין אין לי חדר ועדיין לא התקלחתי.. יצאתי החוצה והתחלתי לרחרח מצאתי חדר ממש מתחת עשיתי מקלחת זריזה במים קפואים ועליתי לאכול….
אחרי יומיים הבנתי את הרעיון של דרמקוט ויחד עם עוד כמה חברה החלטנו לעבור לבגסו….
אוי בגסו בגסו בגסו…. אחרי שבוע וקצת אין לי מילים לתאר אותה חוץ מלקרוא לה הבית השני שלי… הייתי בסדנת הילינג ומדיטציה מעניינת מתוך ההחלטה שלא לעשות את מה שכולם עושים ולמצוא את המשהו המיוחד שלי… ואז נתתי לעצמי עוד יומיים בשביל פשוט להסתלבט ולהנות מהכלום המוחלט… טיילתי למפלים… ניהלתי שיחות עם מוכר בגדים נחמד שהבטיח לי לרכוב על הגמל שלו בחינם כשאני מגיעה לפושקאר…
ועכשיו-כלומר מחר בבוקר אני נודדת הלאה לכיוון קולו ופרוואטי.. ומשם לרישיקש כשהתוכנית היא להגיע לפושקאר בנובמבר לפסטיבל הגמלים…
עד כאן מבגסו המפנקת
רותם