היופי של מדינת קרלה לא מפסיק להדהים אותי, כל כך הרבה עצי קוקוס ענקיים, כל כך הרבה מים, כל כך הרבה שלווה, אנשים מקסימים, קצב חיים רגוע.
חברים יקרים שלי, מגואה המשכתי למדינת קרלה המקסימה, המון עצי קוקוס ענקיים, הרבה ים ונהרות, תושבים רגועים ונינוחים, המון שאנטי. הגעתי לעיר קוצ’ין היפיפיה ושם עשיתי שייט תעלות מקסים בתוך סבך צמחייה ועצי ענק, כששלווה רוגעת עוטפת את הכל.
משם נסעתי לביקור קצר בעיר מונר שנמצאת בגובה 1,500 מ’. הדרך לשם מרהיבה ביותר, הרים עטורים במרבדי ענק ירוקים של מטעי תה. קר שם מאוד ואני מתעטפת בבגדי החורך שלי. הסיור בין ההרים לוקח אותי ואת שותפי לנקודות תצפית מדהימות על הנוך הירוק , שוב הרבה מים, לפעמים יש תחושה שאני בתוך גלויה משוויץ. בגובה העצום שאני נמצאת העננים נמצאים מתחתי וזאת תחושה של עוצמה שקשה לי להעביר אותה במילים. בבוקר השכמנו לראות את הזריחה המדהימה – כדור אור עולה מבין ההרים הגבוהים וצובע את השמייים בגוונים מרהיבים.
במונר הכרתי הודי נחמד, תושב קוצ’ין, ושתפתי אותי ברצון שלי להכנס לאשראם מיוחד. הוא סיפר לי על אשראם כזה שנמצא בקוצ’ין, והחלטתי לסועלבדוק אותו. חזרתי לקוצ’ין ומצאתי שם אשראם מדהים ביותר, על חוך ים טבע באי, בבתים קטנים המשולבים בתוך בתי הכפר והסוומי שעומד בראש האשראם, אדם מואר ביותר. האשראם נמצא בימים אלו בהעברה מהמקום הקיים אל המקום החדש בחוף הים, סוומי אמר לי שבעוד כשבועיים ההעברה תושלם ואז אסע לשם ואשאר לזמן מה. אני מאוד מתרגשת לקראת נסיעתי לשם. אספר לכם על כך כשאהיה שם.
בינתיים אני ממשיכה בטיול שלי והגעתי לעיר ורקלה, עיר חוף מאוד מתויירת. יש כאן צוק יפיפה שעליו מתרכזת כל הפעילות ומתחתיו חוף ים שפחות אהבתי לעומת ארמבול. אני נמצאת כאן 9 ימים וביליתי כאן את קריסמס ואת תחילת השנה האזרחית. הכרתי כאן המון אנשים והתחברתי עם מקומיים – הודים ואירופאים וגם עם תיירים שמבקרים כאן. התחברתי מאוד עם צעירה מקסימה, חצי בריטית וחצי ספרדייה, שאצלה שכרתי חדר בלילה הראשון. אנחנו נפגשות לארוחות ערב, היא לוקחת אותי לטייל עם האופנוע שלה למקומות מקסימים, מחוץ לורקלה, מקומות שמערביים כמעט לא מגיעים אליהם. התחברתי גם עם בעל המלון שבו אני שוהה, הודי צעיר שהכרתי מקוצ’ין, כך הוא נתן לי חדר מקסים במלון על הצוק עם נוך לים במחיר מצחיק. אנחנו יוצאים בדרך כלל לאכול או לים וכו’ חבורה שלמה וזה נחמד, יש לי חברה וזה מקל את הגעגועים הביתה.
אני מטיילת כבר 7.5 שבועות ואני עדיין בהתרגשות מכל מה שאני רואה וחווה. טיילתי עם צעירים מצרפת, סין, בריטניה ונפגשתי עם מטיילים משבדיה ומגרמניה. המפגשים האלו עושים לי המון. אני לומדת מהם הרבה, גם על עצמי. לטייל לבד כאישה, בגילי, זאת חוויה מורכבת. גברים, בעיקר הודים, לוטשים מבטים, לשמחתי לא יותר מכך. בשעות החשיכה אני לא יכולה להסתובב לבד, אם אין לי חברה – אני נשארת בחדרי. והגעגועים! הביתה, אל הילדים שלי, אל האהובים שלי, אל החיים שלי. יש רגעי משבר. למרות זאת, אין דבר שישתווה לכל החוויה הזאת שנקראת הודו. הקסם נגלה כל פעם מחדש, אני צומחת כל הזמן, יש כל כך הרבה לראות ולחוות.
אני כל כך שמחה שאני כאן, אני בהכרת תודה על שטיול זה התאפשר לי.
מחר אני יוצאת לאשראם של אמה, האמא המחבקת, אמשיך לשתף אתכם בהמשך.