היאמי מאמיז’: שלוש האימהות הכי שוות בהודו!

פגשנו אותן נופשות בקרלה על החוף, לא האמנו בהתחלה שהן אמהות ואנחנו לא היחידים. שלוש חברות מלאות צחוק ושמחת חיים עם תיבול של געגועים לילדים. הן החליטו לנסוע להודו יחד לחופשה קצרה, כי גם לאמא מגיע!

הכירו את קרן קיי בת 44 מתל אביב, נשואה פלוס שלושה , רונית כספי, בת 41 מרמת גן, נשואה פלוס שתיים ואיילת מבור בת 37 הגרה בלונדון עם בעלה ובנותיה. תפסנו אותן לשיחה קצרה על החיים שהשתנו לכמה רגעים.

איך הכרתן לראשונה?

"שלושתינו עבדנו יחד בצוות ההקמה המקורי של ערוץ 10. איילת נסעה ראשונה להודו לפני כמה שנים והדליקה אותנו עוד משם. שנתיים לאחר מכן נסענו שלושתנו יחד להודו וזו היתה הצלחה מסחררת. לפני עשור כשהיינו פה לא היינו בטוחות, זה היה סוג של הימור: איך יהיה שם?  היום נסענו בידיעה צלולה, שאין, זה הג׳ק פוט. אין שאלה בכלל. רצינו שזה ירגיש כמו חופשה, מזג אוויר חם ורצוי ים. אז אמרנו קראלה. איילת הגיעה מלונדון, רונית וקרן מתל אביב ונפגשנו בקוצ'ין"

 

"בפעם הראשונה הודו היתה הימור. היום לא היתה שאלה בכלל." היאמי מאמיס בבקווטרס של קרלה.

 

למה הודו?

"כי בהודו לפני עשר שנים השקנו את החבורה המשולשת שלנו, זו היתה נסיעה מכוננת לכל אחת בנפרד ובטח מבחינת החברות בינינו. יום לפני המפגש ההוא בהודו לפני עשר שנים לא יכולנו לדמיין מה נעבור יחד ולאיזה חברות נהפוך להיות. אבל מהר מאוד זה הרגיש כל כך טבעי, והיה ברור שזה בדיוק המקום שהיינו צריכות להיות בו. 

כשירדנו מהמטוס ונכנסו לרכב שלקח אותנו למלון נתקלנו בשלט חוצות ענק שאמר: "I may not stay young forever but I will never be old".

מיד הסתכלנו אחת על השניה והבנו שזה ניסוח מדויק של הסיבה שבגללה חזרנו להודו."

 

"בדיוק המקום שאנו צריכות להיות בו". איילת וקרן בשדות האורז של ורקלה

 

איך זה לעזוב את הילדים?

"הדבר הראשון שצריך להגיד זה שצריך גם בעלים מסוג מסוים. לשלושתנו יש בעלים מפרגנים בטירוף שממש מבסוטים שאנחנו נהנות ולוקחים על עצמם בכיף את כל עניין הטיפול בילדים. אצל רונית ואיילת זה לא מובן מאליו עם ילדות ממש קטנות, ואצל קרן, שגם עובדת עם בעלה, הנטל שנופל עליו הוא כפול: בית ועבודה.

זה קצת דומה לאימון של השריר של הלב, מתאמן בלהכיל רגשות חזקים סותרים: מצד אחד הנאה גדולה ומצד שני געגוע גדול. השילוב הזה הופך את החוויה לחזקה יותר."
 

"רצינו חופשה עם ים אז אמרנו קרלה". קרן ורונית על החוף

 

מה השתנה מהפעם האחרונה? בהודו ובכן?

"בהודו הרבה דברים השתנו אבל הכל בעצם נשאר כל כך אותו הדבר. הודו חיכתה לנו. מסתבר שלהתמקח על עשרים רופי זה כמו לרכב על אופניים. עדיין יש ריקשות, עדיין האוכל מעולה ואחרי שלושה ימים מזמינים פיצה ועדיין החיוביות של כל מי שסביבך מדבקת. מגניב לחשוב שהכל התקיים כאן בדיוק כמו שזכרנו, כל זמן הזה.

אנחנו לעומת זאת השתנינו המון: לפני עשור היינו נשואה אחת+שניים ושתי רווקות. היום בין שלושתינו יש לנו 7 ילדים. לפני עשור הקניות של הבגדים והשטויות היו בשביל עצמנו והיום אנחנו קונות שמלות לילדות במידות של בין 4-6 שנים."

"החיוביות של כל מי שמסביבך מדבקת". מתפננות על החוף

 

"מאז הפעם האחרונה עברנו המון: חתונות, לידות, שינויי קריירה,  מעברים בעולם אבל שמרנו כל הזמן את הזיכרון של העוצמה של חוויות מהסוג הזה. חוויות שכל המטרה שלהן היא ליהנות הנאה צרופה ומצחיקה. אז בעשר השנים האחרונות שכללנו את אמנות הטיול ביחד באוסף של חופשות מהממות לכל מיני מקומות. אבל ידענו שתכלס, צריך לחזור להודו. כל הזמן חיכינו ליום שנוכל ממש לעצור הכל, לעזוב הכל ולעשות את הודו. ואז בספטמבר כשאיילת הגיעה לביקור בארץ מלונדון, יצאנו לשתות ואיילת אמרה: אפשר לעשות את הודו בקטנה. משם הדרך להזמין כרטיסים היתה קצרה. לעומת זאת, הדרך לכמעט-לבטל בגלל אירוע בגן, פרויקט בעבודה או אפילו גיוס של הבת היתה מאתגרת.

אבל הנה אנחנו פה."