איך זה נשמע לכם לעשות הפסקה של מספר חודשים באמצע החיים ולגור בנפאל? לישון בחדר משותף עם עוד כמה מתנדבים ולחיות כמו מקומי? להכיר מקרוב את התרבות, האנשים ולהיות חלק ממנה? אלו רק חלק מהחוויות של מתנדבי 'תבל בצדק'- אחד מהארגונים הבולטים בתחום ההתנדבות בנפאל.
עמותת תבל בצדק עובדת בתחום החינוך, הבריאות, החקלאות והנשים. העמותה פועלת בשלושה מוקדים: סונדראוווטי (8 שעות מקטמנדו), מהאדבסי (כשעה וחצי מקטמנדו) וקאלימטי (שכונה בתוך קטמנדו). אם עברתם את תהליך המיון והתקבלתם כמתנדבים, עומדות בפניכם שתי אפשרויות: התנדבות קצרת מועד של חודש ימים, או התנדבות חוויתית בת ארבעה חודשים הכוללת חודש אוריינטציה ועוד שלושה חודשים בשטח. עד היום פעלו 12 מחזורים של תבל בצדק.
שליחנו בנפאל הגיע במיוחד, על פי בקשת השגריר שלנו בנפאל, חנן גודר, לסוף שבוע בקטמנדו (הנ"ל הוטס לשם המטרה המבורכת במיוחד מנסיעת עסקים בהודו). הוא פגש את המתנדבים של ‘תבל בצדק’ אשר נמצאים בקלימאטי.
שלט הכניסה במרכז בקלימאטי
ראשונה מקבלת את שליחנו המתנדבת נטע אילן (37), ונותנת לו קצת רקע על המקום. היא מספרת כי חלק מהעבודה של העמותה מתמקדת כאן בקלימאטי ומנסה ליצור פה קהילה. "המחזור שלי הוא הראשון שהקים מבנה שהוא מרכז קהילתי – גם הבית של המתנדבים וגם בו קורים כל הדברים שקורים". בקומה הראשונה של המבנה נמצא גן הדייקר המאכלס במשך היום ילדים למשפחות חלשות. עבור הגן גובים מעט מאוד כסף, בערך עשירית ממה שגובים בשוק. הבית הזה הוא המרכז של תבל בצדק. כל מה שקורה בקאלימאטי קורה פה. מתרכזות כאן קבוצות נשים, קבוצות נוער, עבודה בית ספר – הכל מתרחש כאן. המרכז כולל את קומת הקרקע שהיא הגן ובקומות העליונות- מגורי המתנדבים וחדרי הפעילות, בהם קבוצת הנוער וקבוצות נשים. במקביל לעמותת תבל בצדק הישראלית ישנה עמותה נפאלית שעובדת איתם ונקראת נאיקס אנד סר Nyayik sansar.
מאיפה מגיעות הנשים לקבוצה?
נטע: "יש נשים שהן אימהות של ילדי הדייקר (הילדים מהגן) – בעצם רובן. עכשיו אמורים לפתוח קבוצת נשים שלישית בקאלימטי. יש צוות נפאלי קבוע במקום כי יש תקופות שאין מתנדבים ישראלים- מהרגע שמחזור מסתיים ועד שמגיע המחזור הבא, והם עושים את העבודה השוטפת". נטע מספרת שהיא באה מהחינוך- מורה לחינוך מיוחד. "רוב המתנדבים שמגיעים לכאן צעירים מאוד ולא עברו הכשרה מיוחדת בתחום מסויים אך חלק עברו הכשרה מסויימת בצבא או בתנועות נוער", היא מספרת.
צילום: מתוך קבוצת הפייסבוק של תבל בצדק
צילום: מתוך קבוצת הפייסבוק של תבל בצדק
כמה זמן את פה בנפאל?
"כרגע חודש. זה חודש שבו גם לומדים דברים שקשורים לנפאל כמו תרבות ודת וגם יוצאים לסיורים בקלמאטי ובמהדבסי. בנוסף, עמותת תבל בצדק היא עם אוריינטציה יהודית- יש אוריינטציה דתית אך מאוד פתוחה, אני בכלל לא דתייה וזה מרגיש לי הכי בנוח. למדנו על צדק חברתי יהודי נניח. אני מכירה קצת עמותות, גם הייתי בתקופה של התנדבות דרך הסוכנות היהודית. מדובר בארגון מאוד מאוד מושקע".
נטע מספרת כיצד הגיעה להתנדב בעמותה: "אני מורה בשנת שבתון, רציתי לנסוע לטייל קצת. חברה שלי שמה לינק בפייסבוק לגבי התנדבות בתבל בצדק". המתנדבים מקבלים תקציב לאוכל לפי יום, מקבלים מקום לישון, כרטיס טיסה, ביטוח וויזה בהשתתפות עצמית, וכן השתתפות של אלף ש"ח באוריינטציה. "מעבר לכך שקיבלנו אוכל ומקום לישון, השקיעו בנו מבחינת כל הנסיעות לכפרים, מרצים שהגיעו לשוחח איתנו ועוד".
חדר השינה של המתנדבים
בהמשך נטע מראה את הדייקר. בחדר אחד ישנים בערך 30 ילדי גן בצהריים ובנוסף ישנו חדר פעילות. הרעיון הוא לאפשר לאימהות לצאת לעבוד והילדים נמצאים עם המתנדבים. "במחזור הנוכחי שלי יש 21 מתנדבים ואנחנו 7 בכל איזור. יש איתנו ארבעה אמריקאים וקנדי אחד- לא מחייב שרק ישראלים יתנדבו בארגון". נטע מגלה התמצאות בנפאלית בסיסית ומנסה לדבר תוך כדי עם אישה נפאלית. מראה לכתבנו את החדר שלה- בו גרים כל המתנדבים ביחד בסוג של קומונה. בחדר פוגש כתבנו את יתר המתנדבים: שני אריאלי, נילי לוי צייטנר, ליאור שחר, נטע אילן ואליה טל, וגם את השגריר חנן. חנן מסביר כי למיונים לתבל בצדק מגיעים בסביבות 130 אנשים המבקשים להתנדב. בסופו של דבר התקבלו 21 מתנדבים למחזור הנוכחי. חמישה מהם נמצאים כאן עכשיו, כולל נטע אילן, ומציגים את עצמם:
אליה, 22: "שמעתי על הארגון מחבר טוב שלי בירושלים. החלטתי לבוא כי ידעתי שאני רוצה לטייל. ידעתי שאני רוצה להיות במקום אחד תקופה ארוכה וללמוד אותו, להכיר אנשים, לתת משהו. גם חברה מאוד טובה שלי הייתה במחזור הקודם ודרכה שמעתי המון על החוויה".
שני,25: "הייתי לקראת סוף התואר שלי וחיפשתי עבודה בארגונים חברתיים. הקלדתי בגוגל ‘משרות בארגונים חברתיים’ ושם מצאתי את תבל בצדק. זה גם התחבר לי קצת לתואר- למדתי לתואר בממשל. התחלתי לקרוא באינטרנט באתר של תבל בצדק. שנתיים הייתי מעורבת בארץ בפרוייקט של נוער בסיכון ואז ראיתי שגם פה יש עבודה עם נוער וזה התאים לי".
הכירו את המתנדבים- מימין לשמאל: ליאור, נטע, נילי,אוי, שני, אליה וחגי. צילום: נטע אילן
נילי, 66: "אני ה’צעירה’ פה מכולם. כשפרשתי אמרתי שאני הולכת לעשות את מה שלא עשיתי בגיל 18-19 ונוסעת לתקופה די ארוכה למקום ולומדת לחיות את האנשים. בהתחלה הייתי אמורה לנסוע דרך ארגון גו אקו אבל זה ירד מהפרק עקב בעיה בריאותית שהייתה לי. אחר כך נסעתי להתנדב באיסלנד דרך גו אקו ואז נסעתי למקסיקו עם חברה שהיא בעצמה סיפרה לי על תבל בצדק. ידעתי שאני רוצה להתקבל לתוכנית, אבל שמעתי שלא כל אחד מתקבל. שלחתי קורות חיים ואז הזמינו אותי לראיון אישי. ברגע שפרשתי מעבודתי כעובדת סוציאלית ידעתי שאעשה משהו כזה". נילי מוסיפה כי "הקבוצה שלנו היא מדהימה. בוחרים היטב את האנשים- כולם מאוד מקבלים. גורמים לי להרגיש שאני בגילם".
במטבחון של דירת המתנדבים
ליאור, 31: "בגדול כל אחד פה מגיע לתחום אחר ואנחנו מתיישרים עם המטרות של הארגון. ליאור עוסק בנפאל בתחום החינוך. ההתמקדות של הארגון היא לגילאי ההתפתחות המוקדמת- גילאי 3-5. יצירת מפגש של מורים מבתי ספר שונים בתחום מסויים, על כל היתרונות של זה- פתרון בעיות, הצגה של שיטות חדשות. בשבוע שעבר נניח עשינו את המפגש הראשון. המטרה היא שזו תהיה מסגרת שבועית. התחום של התפתחות הילד בנפאל מאוד התקדם בשנים האחרונות. לפני כן לא הייתה מודעות לזה וילדים היו מתחילים את החינוך רק מכיתה א’. לא היו גני ילדים- לא גנון, לא גן חובה, לא פעוטון. חסרה בנפאל הרבה הכשרה בנושא הזה. לא שיש לי רקע בתחום הזה, סיימתי תואר שני בפיסיקה. את מעט הניסיון שיש לי רכשתי פה. המטרה שלנו היא לכתוב מסגרת עבודה על מנת שהמורים יוכלו להעשיר אחד את השני. בגלל שלי יש נגישות לאינטרנט שלהם אין אני יכול לרכז עבורם המון מידע בתחום".
מלמדים מחשבים. תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של תבל בצדק
אליה מציינת: "חשוב לומר שזה ארגון מדהים מבחינת המטרות והעשייה שלו. אנחנו עובדים בשיתוף עם צוות נפאלי שהוא המוביל פה וממשיך לעבוד כל הזמן. המתנדבים מתחלפים. המטרה היא שהידע לא ישאר אצלנו אלא יעבור אל הצוות הקבוע במקום. אני לא יכולה לומר מה ישאר אחרי שאנחנו נלך – בסופו של דבר אנחנו לא מכירים את השפה והתרבות ומאוד חשוב שיהיה פה מישהו שמכיר את ההיסטוריה של המקום. אנחנו לומדים המון מן הצוות הנפאלי, וגם הצוות הנפאלי לומד הרבה מאיתנו. ישנם דברים שמאוד מובנים מאליו עבורנו שאנחנו חיים איתם כל החיים. נניח אני ונילי העברנו פעולת היכרות לקבוצה של הנשים ועשינו קולאז’. הפעילות היתה שכל אחד יגזור דברים ממה שהבאנו להם ויצור משהו חדש. אחת הבנות ציירה ממש כמו ילדה בגן והבנתי שהיא אפילו לא יודעת איך להחזיק את העיפרון. יש כאן ילדים שאפילו לא יודעים לצייר פרח כי הם מעולם לא עשו את זה".
תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של תבל בצדק
נילי מוסיפה: "תוך כדי התהליך הנחנו את הפלקטים שבנו על הקיר וביקשנו מכל אישה לספר מה עשתה בקולאז’. הבנו שזו בעצם הפעם הראשונה שהנשים האלו עומדות מול קבוצה ומדברות. זה צעד מאוד משמעותי. המשך התהליך הוא להעצים את מעמד האישה- אבל אנחנו רק בתחילתו של תהליך, נראה בהמשך איזה השפעה תהיה לזה".
אליה: "חשוב לומר שאנחנו לא באים ממקום שהתרבות שלנו יותר טובה ומתקדמת והם צריכים ללמוד מאיתנו. מי אמר שאיך שאנחנו מציירים זה טוב יותר? שאנחנו צריכים לשנות את התרבות שלהם? אנחנו עושים כאן את ההתערבות מאוד בזהירות, מתוך כבוד לתרבות שלהם’.
שני: מעבר למה שאנחנו נותנים פה והסיפוק שאנחנו מקבלים מהעבודה- תבל בצדק משקיעים ועובדים על זה שניקח מפה משהו לעתיד- נמשיך להיות מעורבים בחברה ולתרום. כל הזמן נותנים לנו נקודות למחשבה איך להמשיך את העשייה החברתית הזו, ובחודש האוריינטציה אנחנו לומדים את כל הדברים האלו. ההשקעה לאורך כל הדרך מאוד גדולה- גם בהכשרה, וגם בהמשך מלווים אותנו כל הזמן בסמינרים’.
המתנדבים בבית השגריר. תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של תבל בצדק
איזה מסר יש לכם למי שנמצא בבית ומתלבט אם לבוא להתנדב?
ליאור: "מי שמחפש חוויה משמעותית מעבר לטיול זוהי חוויה מומלצת. אני ידעתי שאני רוצה להגיע לנפאל לטייל אבל חיפשתי את הערך המוסף".
נילי: "אם אתה רוצה לחוות בטיול נוף אנושי – זו הדרך".
אליה: "לומדים נפאלית!"
לסיכום נמליץ כאן על פרוייקט מרגש של המתנדבים עם הנוער – יצירת חוג צילום. לאחר שהצליח חגי להשיג תרומות של מצלמות מהמשפחה שלו, העבירו המתנדבים חוג צילום לנוער. בהמשך הוצגה תערוכה של התמונות במרכז בקלימאטי ובמסעדה OR2K שבקטמנדו. במסיבת הסיום של תבל בצדק התמונות הוצגו גם בבית השגריר.
ראיין בקטמנדו: דני אברהמי
כתיבה: נטע ארזי