היא מפורסמת בשל הטאלי ששמו יצא למרחקים כטאלי הטוב בהודו, היא אופה את הבאנופי פאי הכי משכר חושים שיש והיא אישה חזקה בחברה שעדיין נשלטת בידי גברים. כל זאת ועוד הופכים את המקום של מאמא בסוויס קוטג' שברישיקש למקום מיוחד. חיבוק ממאמא כבר קיבלתם בטיול שלכם?
"אני רוצה הביתה, אני רוצה חזרה לחברים, אני רוצה חזרה למשפחה, אני רוצה חיבוק של אימא"! כמעט ואין תרמילאי שלא חש עייפות מהמסע שלו ורצה פשוט לחתוך הכול ולחזור לארץ. אצלי השבירה קרתה על גדות נהר הגנגס. "מה אני צריכה את הודו בכלל? יש מצב לחזור לכיכר רבין?", חשבתי לעצמי. עכשיו קל לכתוב את אותן המילים, אך בזמן אמת התחושה היתה קשה. פשוט רציתי הביתה.
"לכי להייבנק, ותשאלי איפה זה מאמא קוטג'", אמרו לי. חיש קל ברחתי מהגסטהאוס הכי לא ביתי ונעים שקיים ברישיקש, והגעתי למקום השקט והנעים של הייבנק. כשהגעתי למאמא קוטג' ישבה בו חבורת אנשים סביב השולחן. הם שתו צ'אי ואכלו ארוחת בוקר. מחזה ממש לא נדיר בהודו, פרט לעובדה שכולם קראו לאימא שלהם. "נפלתי על טיול מאורגן של אימהות ובנים", תהיתי לעצמי בקול רם, עד שקלטתי שמישהי קוראת לי: "מה קרה בתי, למה את הולכת לבכות"? אחרי ההחיבוק החם שקיבלתי ממנה – הדמעות כבר פרצו מעצמן.
נראה לי שמצאתי את הבית שלי לשבועיים הקרובים, חשבתי, ואכן זה היה בית. אני לא מדברת על האוירה הנהדרת או על החדרים שהיו שווים את המחיר, אלא על היחס החם, האוכל הביתי ואפילו על דוד המים שדלק רק בשבילי כשראו שאני לא מגיעה חזרה לחדר בשעת הערב (הם כבר גילו שאני מאוד אוהבת מקלחת רותחת לפני השינה).
המקום מנוהל ביד רמה על ידי אישה אחת קטנה, שמנהלת לא רק משפחה אלא גסטהאוס מוכר בקרב הישראלים הרבים (אבל לא רק…) הפוקדים את רישיקש. שווה ראיון? בהחלט שווה!
כולם היו בניי. מאמא וילדיה – שהם בעצם אנחנו
"התחלנו את העסק בשנת 1999", מספר מוקש, בנה של מאמא. "אבא שלי היה מורה ובזמנו הוא יכול היה לחסוך המון ולקנות את השטח הזה, שבו אנחנו נמצאים. פה נבנה ביתנו ומתוכו צמח הגסטהאוס, שגדל עם השנים".
"בשנת 2006 בעלי נפטר", מספרת מאמא בקול רועד. "הוא היה בעל טוב ואבא טוב, אבל לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת להחזיק את המשפחה שלנו יחד, כדי שתמשיך הלאה". כך למעשה הפכה מאמא מאשת איש ומשפחה למובילה ולמנהיגת העסק המשפחתי. ולא רק זה, אלא שהיא משמשת כ"ביג בוס" של עסק שהוא הרבה מעבר לעוד גסטהאוס.
"מי שמגיע אלינו יכול להרגיש כמו בבית", מספר מוקש. "כמו שאת יודעת, 80% מהאורחים פה הם ישראלים שמגיעים לכאן בתקופה של חצי שנה. אתם אנשים חמים, ונראה לי שאתם באמת מרשים לעצמכם להרגיש פה בבית ולתת למאמא תחושה שהיא ממש אימא שלכם, ובשבילכם".
מאמא מחזקת את דברי בנה: "כולם הם בני ובנותיי. אתם מגיעים לפה אחרי או במהלך טיול גדול, ואחרי דברים שאתם עוברים בארץ שלכם. אבל אני לא רק נמצאת כאן בשבילכם, אלא גם לומדת מכם המון. מהילדים התרמילאים שלי למדתי אנגלית למשל. גם מי שלא ישן אצלנו בגסטהאוס, תמיד מגיע להיפרד ממני כשהוא עוזב את רישיקש. לכל אחד מגיע חיבוק של אימא. הישראלים הם גם היחידים שמעזים להיכנס למטבח של מאמא", היא מחייכת וכולם צוחקים. "אנחנו אוהבים שהם מבשלים איתה או מבשלים לעצמם", מסכם מוקש, "זה מוסיף הרבה לתחושת הבית".
(2).JPG)
יש אי שם – מישהי משגיחה שאתם מכוסים בלילה וכוס צ'אי חמה מחכה לכם בבוקר
יש לכם סיפור מיוחד שמסמל את הקשר בין מאמא לתרמילאים?
"חוץ מלתת חיבוק חם, בשנה שעברה היתה חתונה גדולה באזור שהוזמנו אליה המון ישראלים", מספרת מאמא. "המון בנות רצו להיות לבושות כמו הודיות, ובמקום לקנות סארי במיוחד לאירוע, נתתי להן את כל הסארים שיש לי. הן הגיעו לכאן יום אחד וידעו שממני אפשר לבקש את זה".
מה החלום שלך, מאמא?
"שכל הבנים והבנות ימשיכו לחייך! אין לי חלומות גדולים".
ומה השם האמיתי שלך?
"מה זה משנה? העיקר שאני המאמא שלך כרגע! טוב, שנקום? את מאוד חיוורת אולי כדי שאביא לך מים".
ליצירת קשר עם מאמא והגסטהאוס, לכל בקשה:
0091-1352432871
9411326513
9536112417
או במייל: mountvalleycottage@yahoo.co.in