המלאכיות של כלכלתה

בר ותמר היו יחד בקומונה, בשנת שירות בעמותה בקהילה שבירושלים. "היה לנו ברור שאנחנו רוצות לצאת לטייל ביחד".תמר התחילה את הטיול  שלה בנפאל בטרק בשמורת האוורסט ונפגשו אחר כך בנפאל.

בר: "את אושר פגשנו לראשונה בבגנס טל שבנפאל, ג'ינג'ית תוססת שאחרי משחק פיצוחים קל הבנו שאנחנו הולכות לקחת ביחד חלק בתוכנית התנדבות בנפאל של עמותת 'תבל בצדק'".

ספרו לנו על העמותה

אושר: זה ארגון התנדבות יהודי לפיתוח קהילות.

בר ואושר: התוכנית התקיימה כ-5 שבועות, בהן חיינו בכפר מנאגון שבנפאל, ישנו אצל תושבי המקום, וניהלנו איתם אורח חיים מעניין וטבעי. הולכים לישון כשמחשיך, קמים בזריחה וחיים באורח חיים שמתמזג עם הטבע. הירק שיש בגינה יהיה התבשיל של הארוחה הבאה".

איך הגעתן להודו?

בר: לאחר תכנית ההתנדבות, התלבטנו לאיזה אזור אנחנו רוצות להמשיך אחריה. מספר חברות מהתכנית המשיכו לדרג'ילינג שבמזרח הודו, והמשכנו איתן.

דרג'ילינג היוותה נחיתה רכה בהודו, עיר מלאה בתיירות הודית, הרי הימאליה מסביב ואווירה הודית-אירופאית.

 

"הרי הימלאיה מסביב ואווירה הודית-אירופאית". צילום: אושר מאיור

 

איך הגיע הרעיון לנסוע לכלכתה?

בר: היו לנו הרבה הסגות ומחשבות אם כדי להגיע אליה, כי שמענו הרבה סיפורים מפחידים ומלחיצים על העיר ההודית הגדולה הזו.

תמר: שמענו שהעוני מאד קשה שם, שמפחיד להסתובב שם ברחובות.

אבל משהו במקום הזה משך אותנו, משהו בזה שזה לא מוכר, לא ידוע… ולמרות כל ההתלבטויות והמחשבות, החלטנו להמשיך לכלכתה ואמרנו לעצמנו, שבמקרה הגרוע ביותר, נמשיך משם מהר.

 

 

צילום: אושר מאיור

 

ואז…

תמר: כלכתה הייתה הפתעת הטיול שלנו! גילינו עיר הודית תוססת ומעניינת, רחובות עם סצנות אנושיות מהיפות ביותר שראינו בהודו. פגשנו אנשים מעניינים, ובניהם בחור מקסים שעשה פרויקט צילום בעיר, והוא הכיר לנו שכונה מעניינת על פסי הרכבת בעיר. הוא הכין אותנו, שזו שכונה עם הרבה עוני, שהאנשים חיים בצריפונים על פסי הרכבת. הלכנו איתו.

אושר (מימין) ותמר בניחותא. צילום: בר קליין

בר: גילנו מקום עם אנרגיות מעצימות ומיוחדות, אנשים שמקיימים את כל אורח החיים שלהם על פסי הרכבת: כביסה, משחקים, ואפילו הימורים, בדינמיות בלתי פוסקת בין הרציפים, כי כל 20 דקות עוברת רכבת על אחד הרציפים.

הרגשנו חיבור עם האנשים, נתנו לנו תחושה חמה וביתית והרגשנו טוב מבפנים, שיצא לנו לגעת ולראות מקום כזה מיוחד. נהנינו פשוט להסתובב ברחובות.

 

 

בר מסתחבקת. צילום: אושר מאיור

אושר: באחד השיטוטים שלנו חצינו גשר, ומתחתיו חבורה של ילדים קראו לנו לבוא ולהצטרף אליהם לשחק. הגענו לשכונה שלהם, שיחקנו איתם, ישבנו איתם לצאי, והיה מקסים לראות איך הם מארחים אותנו בצורה כזו חמה ולבבית. כל פעם מישהו אחר רץ לכבד אותנו במשהו מהמטבח שלהם.

 

מתחת לכל גשר מתקיימת תפילה. צילום: בר קליין

 

שמועות מספרות שכלכתה היא חוויה קולינרית, זה נכון?

כולן: בכלכתה חווינו חווית אוכל הודי מהטובות ביותר שיצא לנו להתקל בהן, דוכני רחוב זולים וטעימים, דאבות מוסלמיות מצוינות, ויש גם שוק נחמד במרכז.

אז הבנות נהנו בכלכתה כנגד כל הסיכויים והסיפורים שהן שמעו, מה שכנראה אומר שכל אחד חווה כל מקום אחרת, כך שתמיד שווה להתנסות בעצמנו ובכלל, לחשוב חיובי.

 

 צילום: אושר מאיור