עשינו עבודה יסודית, נפגשנו עם כמה סוכני נסיעות, הראו לנו כמה מצגות והציעו לנו כמה מסלולים, אבל כשנפגשנו עם ריקי מ"מסע נשי" – ידענו שזה מה שאנחנו רוצות – משהו מיוחד, שילוב של רוחניות ויוצא דופן ומפגשים מיוחדים עם אנשים ובעיקר נשים…. הבן שלי חזר מהודו מאוהב ומוקסם….ולכן הייתי מוכרחה להבין את התופעה….נסעתי להודו עם המון סקרנות – אבל בעיקר – עם הרבה פחדים וחששות. פחדתי מהלכלוך והזוהמה פחדתי מהריחות פחדתי להיות חולה פחדתי מהכבישים ושאסתחרר (זה קורה לי בקלות) פחדתי שהעדשות מגע יזדהמו לי פחדתי שלא אסתר עם האוכל פחדתי שלא יהיה לי את הספייס שלי – עליו אני שומרת בקנאות… פחדתי ופחדתי ופחדתי ממה לא… היה לנו כמה מפגשי הכנה מצויינים, על קסטות, ועל פילוסופיה, ועל מוסיקה ומחול וקיבלנו את כל המידע הטכני והיינו ממש מוכנות למסע. הכנתי תרמיל גדוש עם תרופות, אוכל, מטליות לחות, נייר טואלט, נוזל חיטוי וכל דבר שאפשר להעלות על הדעת… אותי לא יתפסו לא מוכנה אחרי הטיסה הארוכה – נחתנו באמריצר באמצע הלילה ונסענו ישר למקדש הזהב.
בדרך ראינו את הלכלוך, את הפרות, את הקבצנים ברחובות ולפתע נגלה לעינינו המחזה המדהים וההזוי לא יכולתי לחשוב על קבלת פנים יותר קסומה בהודו מאשר לראות לנגד עינינו את מקדש הזהב מוקף באגם – הרגשתי כאילו שהייתי בתוך פנטזיה, הזיה, זה נראה לא אמיתי….גלויה….ואז המדריך המקסים שלנו אחיה אמר לנו להוריד נעליים וגרביים.
ואני חושבת לעצמי…אין מצב שאני מורידה… אין מצב שאני הולכת במקום הזה יחפה…ועוד… צריך לעבור בתעלת המים בכניסה כדי לשטוף את רגלנו מהזוהמה….אין מצב.. .פשוט אין מצב שאני עושה את זה. אבל אם רוצים לראות את הדבר המדהים הזה – הרי צריך להוריד את הנעליים וכך גם עשינו….למרות התחושות הכבדות… וכך לאט לאט, בעודי סוחבת את התרמיל הגדול והכבד שלי התחיל מסע השחרור שלי…. די לספר לכם שתוך 2-3 ימים לא היתה לי יותר בעיה להתהלך יחפה בכל מקום, ושלאט לאט קילפתי את המשקל שבתרמילי, השארתי את התרופות מאחוריי, את האוכל, את בקבוקי המים הכבדים ובהמשך הטיול הסתובבתי רק עם פאוץ’ קטן למותניי כדי להבין מאיזה "משקל" השתחררתי ואיזו טרנספורמציה עברתי… את פושקר וג’איפור, ורנדיבן, אורצ’ה, קאזוראו, אגרה, וראנסי ודלהי כולנו ראינו – אבל החוויות שאנחנו עברנו הן בלתי נשכחות….ובזאת אני רוצה לשתף החל מביקור במעבר הגבול עם פקיסטן – הנסיעה הראשונה שלנו בריקשה, המפגש ההמוני, הססגוני והמבדר…. ופושקר הקסומה….כולם יודעים שבפושקר יש אגם ענק קסום ומדהים…. אלא שכאנחנו הגענו מסתבר שהאגם נעלם…וריקי תכננה לנו טקס פוג’ה מיוחד – אלא שהאגם איננו – מסתבר שרוקנו את המים עקב הרעלה נוראית של הדגים והאגם היה בשיפוץ – הזוי – לא??
אך ריקי הענקית שלנו מיד תמרנה עם תכנית חלופית ורכבנו על גמלים לעבר המדבר שם קיבלו אותנו צוענים לאור מדורות, מוסיקה, ריקודים וכיבוד. רק בשלב מאוחר יותר הבנו את גודל התקלה ואת עבודת התמרון של ריקי ואחיה מאחוריי הקלעים. למחרת חוויתי את טקס הפוג’ה הפרטי והמיוחד שלי…. קיבלתנו 3 שעות חופשיות לשופינג בשוק….פשוט השתגענו מכל היופי והצבעוניות, הלכנו בשוק וראינו אנשים יושבים ליד סלסלות ענקיות של פרחים ועלי כותרת צבעוניים מהם שוזרים מחרוזות – המראה היה מרהיב וכולנו הצטלמנו לידם… הודי קטן אחד נתן לי חופן של עלי ורדים ואיחל לי שיהיה לי יום טוב – ואני התלהבתי והתרגשתי והתהלכתי לי להנאתי בסמטאות השוק עם עלי הכותרת בידי כשמדי פעם אני מסניפה את הריח המשכר….
כשפתאום אני מגלה שחבורת ברהמינים הולכת אחריי וצועקים לעברי "מיס מיס" את לא יכולה ללכת ככה עם הפרחים – הם קדושים. אז אמרתי – או קיי – אני מוכנה לתת לכם אותם או לזרוק אותם – הם עונים לי "לא מיס" אסור – את צריכה ללכת לאגם הקדוש (השאריות שנשארו ממנו) ולזרוק אותם שם. ואני לתומי פונה בסמטאות לעבר האגם כשחבורת ברהמינים מסתרכת מאחוריי…. כשמגיעים ליד האגם – אני מוכנה לפזר את הפרחים… ואז הם אומרים לי "לא מיס" את צריכה לחלוץ נעליים כי את במקום קדוש….הבנתי שהסתבכתי איתם ואני חייבת לעשות מה שהם אומרים אחרת לא אשתחרר מהם – אבל לא היה בי טיפת פחד… הרקשתי בטוחה. אז חילצתי נעליים ופתאום איזה כהן מאובזר עם צלוחית הפוג’ה המיוחדת לוקח אותי ומושיב אותי על שפת האגם. שם לי טיקה על המצח, צמיד מחוט אדום על פרק היד ומתחיל לדקלם מנטרות על שם כל יקיריי, הוריי וילדיי….
אני נרגשת מהברכות ומהטקס עד דמעות,פשוט התמסרתי עד תום – שבמהלכו הכהן נותן לי להשליך סוף סוף את עלי הכותרת לאגם (ברוך שפטרנו) ואז הוא מבקש ממני "לתרום" לפושקר 50$ על כל אחד מהשמות שהוא בירך…כמובן שהוא קיבל את הסכום ה"סמלי" שהוא ביקש ברופיס ואני הרגשתי מזוככת, נרגשת ומבורכת…. ומה לא היה לנו בהודו, מפגש מיוחד עם ילדים בבית ספר סופי, נקיים ומטופחים לבושים בתלבושת אחידה נקיה ומוקפדת שמוחאים כפיים לעברנו… בג’איפור – מפגש אם בת אצולה שירשה ארמון והפכה אותו למלון ומנהלת אותו כאשת עסקים לתפארת. מפגש אם נשים אקדמאיות באוניברסיטת ג’איפור שהזמינו אותנו לסימפוזיון בנושא "אלימות נגד נשים במשפחה". בג’איפור הלכנו לבית קולנוע כמו של פעם, ענק….וראינו סרט בוליוודי צבעוני, קצבי ומשעשע ביותר, כשהקהל משתתף פעיל בסרט, מוחא כפיים, שורק לחתיכות ואפילו מדברים חופשי בפלאפונים…כמה צחקנו ואף רקדנו בכסאות…. עשינו יוגה בגינה, היתה לנו סדנת מתופפים באשראם, הליכה מדיטטיבית בטבע, מדיטציה עם קערות טיבטיות, רחצה לילית (שדימיתי לטבילה במקווה כדי להשלים את הברכה שלי…), רכיבה על פילים, גמלים, טוקטוקים, ואף סיכנו את חיינו בנסיעה בריקשות מספר פעמים – שזה משהו ממש לא ברור מאליו…היינו בהופעת מחול, ובקונצרט של כלים הודיים… פגשנו את ראש העיר של אגרא, שנבחרה בגלל מצא הבחירות שלה לנקיון העיר – כשמנגד עשיתי מסאג’ אירוודה בספא המפואר ביותר שיכולי אי פעם לחלום עליו, פשוט חוויה מדהימה ביקרנו בבית אלמנות, ביקור קשה ומזעזע – והיתה לנו מסיבת סרי צבעונית בה כמה נשים הודיות הלבישו אותנו כמו נסיכות (ואף קיבלנו את הסרי מתנה מריקי!!), וגם היה לנו טקס פוג’ה מרגש, תשליך מיוחד משלנו ביום כיפור כשכולנו לבושות במכנסיים וטוניקות לבנות, טיקות למצחינו ושרשראות פרחים לצווארנו – גם באדיבותה של ריקי.
בדלהי אף זכיתי במימוש פנטזיה כמוסה… לעשות קעקוע מחינה ברגל וביד – שאחיה המדריך שלנו יצא מגידרו כדי שאזכה במשאלתי בגרנד בזאר בדלהי, שם אף ישבנו בסוכה בבית חבד…. האוכל היה טעים – ולא – לא הסתחררתי, בנסיעות התענגנו על הידע השופע של אחיה המסהים שלנו, כולל הקראת סיפורים ושירים ואף קראתי כמה ספרים. ואני חייבת להזכיר שגם היתה לי הצלחה אדירה עם הגברים ההודים, מקטן ועד גדול, אשר חיזרו אחריי בלהט (הלוואי וזה היה קורה בארץ…) שם כינו אותי "תלתלים"….בעברית השוטפת שלהם שיכורה מהמראות, הצבעים והחוויות חזרתי הביתה שבויה בקיסמה של הודו, כשאני נושאת אותה בליבי ובנפשי – כן הודו עשתה לי את זה. עיניי עדיין נוצצות כשאני מספרת את החוויות שעברתי ואני עדיין נרגשת מהמסע הבלתי נשכח. עכשיו אני מבינה את הבן שלי ויש לנו נושא משותף… גם אמא היתה בהודו!
אני ממשיכה להשתמש במוצרי הימאליה, להיפגש ולהתרגש עם הבנות מהקבוצה, להשתתף בפסטיבלים הודיים, ללכת להקרנת סרטים בוליוודיים וסרטים רוחניים, ללכת להרצאות על בודהיזים, לעשות יוגה ולשאת את החיידק… היה לי מסע נשי מדהים להודו – ואין ספק שלשם עוד אשוב…