וראנסי

לעיר ורנאסי מומלץ להגיע בין החודשים אוקטובר-מרץ. גם אם חם או קר מומלץ לא להגיע לעיר ורנאסי בתקופת המונסונים בהודו. בתאריכי הקיץ, ממאי עד אוגוסט, בתקופות המונסונים, השהייה בעיר קשה מאד ונהר הגנגס עולה על גדותיו וגורם להצפות. לכן כדאי להיות קשובים לתחזית בזמן טיולכם בהודו כדי להתעדכן מראש.

ורנאסי כיעד מרכזי וחשוב בקרב ההודים והתרמילאים בפרט, בעלת גישה כמעט מכל יעד מרכזי אחר בטיסה וברכבת. ישנן רכבות מיעדים מרכזיים כמו דלהי (Delhi), מומבאי, (Mumbai), צ’אנאי (Cennai) וכלכתה(Kolkata). אפילו מצ’אנדיגר (Chandigarh) הנמצאת כ 4-5 שעות מדהאראמסללה יש רכבת ישירה לורנאסי. טיסות לורנאסי וחזור יש מדלהי, מומבאי, וקטמנדו  Kathmandu)) אשר בנפאל.

ורנאסי ממוקמת במדינת אוטר פארדש ((Uttar Pradesh, וגובלת עם נפאל ((Nepal. היא נחשבת לאחת מהערים העתיקות בעולם והקדושות ביותר בהודו. כמו כן, ורנאסי היא אחת ממרכזי הלימודים הגדולים והמגוונים של התרבות ההודית. כאן גם נמצאת האוניברסיטה ההינדית. מבחינה דתית ורוחנית מאמינים רבים מגיעים אליה כשזמנם קרב למות על מנת לקיים טקס לוויה בה.

כשעיר נושקת לגנגס. צילום: הילה וייצמן

על פי האמונה ההינדית, מי שמגיע למות בורנאסי ואפרו מושלך על נהר הגנגס יזכה לצאת ממעגל הלידה מחדש. ורנאסי נחשבת לעירו של שיווה ועל כן היא מקבלת את קדושתה. ורנאסי הינה תמצית הרוחניות ההודית ומי שמטייל בה ומתחבר אליה יכול להרגיש זאת ברמות גבוהות.

להתקלח, להתפלל ולצחצח שיניים. צילום: טל גטרייטמן

בעיר ורנאסי,לאורך הגדה המערבית של הנהר, ישנם כמה גהאתות, שהם שערי כניסה (ghats) מרכזיים, מהם יורדים אל נהר הגנגס. בסביבת שערים אלו תוכלו למצוא את מירב המלונות והגסטאהוסים (בטווח המחירים של זול עד יקר), המסעדות ובתי הקפה.

הפופולארים והידועים שבהם: גהאת אסי (Assi Ghat), גהאת מאן מנדיר (Man Mandir Ghat), גהאת מאניקארניקה (Manikarnika Ghat).

מבחינת אוכל בורנאסי יש הכול מהכול. החל מבית קפה מודרני ומפנק ועד מסעדות הודיות מפנקות לא פחות. כמובן שבחלק מהגסטאוהסים יש מסעדות, בחלקם קיים התפריט הבסיסי לתיירים, בעיקר מישראל. בכל הנוגע להכנסת כלי רכב לתוך העיר העתיקה (שם ישנם מלונות ומסעדות) והגהאתות יש איסור מוחלט, לכן דעו שיכולים להסיע אתכם לנקודה קרובה אבל לא תמיד עד פתח המלון/מסעדה.

שיט על הגנגס. מטעם המלון בו אתם שוהים ועד אנשים עם סירה החונים על אחת מהגהאתות, בכל דרך שתרצו לשוט על נהר הגנגס בסירה זו אחת מהחוויות המיוחדות. אנשים רבים עושים שיט בשעות הערב ובשעות הזריחה. שעת הזריחה נחשבת זמן טהור, ובערב במהלך השיט ניתן לראות טקס פוג’ה מסורתי מפעים ומרשים (מהצד של הגנגס) המתקיים על גדות הגנגס.

טקס פוג’ה מהצד של היבשה. צילום:הילה וייצמן

מעט לפני שעות הזריחה יוצאים לשיט, בזמן שבו השמש מתחילה לעלות והודים רבים מגיעים לגנגס בשביל להתרחץ ולהתפלל במימיו. החוויה לכשעצמה מיוחדת ועוד יותר אם מאחת הגהאתות שומעים שירת תפילה המתנגנת ברקע.

כשהשמש אומרת בוקר טוב לגנגס. שיט בזריחה. צילום: טל גטרייטמן

טיול בין הגהאתות. לרגע קל אחד וזריז תרגישו בעיר העתיקה בירושלים.

אבל זה יחלוף ברגע בו ירגישו החושים שלכם את הקצב ההודי. דאשאשוואמדהה (Dashashwamedha) הוא השער המרכזי ממנו תרצו לרדת אל הגנגס, מאחר והוא המרשים ביותר והידוע ביותר מבחינת החוויה הראשונית של הנהר.

אילו היה ים בירושלים.. .או לפחות גנגס. שוק על הגהאת. צילום: טל גטרייטמן

מצעים, תכשיטים, בגדים, ירקות ,חינה ושאר פיצ’יפקיס שקיים, הכול יש בשווקים הפזורים לאורך הגהאתות, שבסופן תגיעו למדרגות לעבר הגנגס. דרך אגב, אין כמו שיחת נפש טובה על המדרגות לאחר יום עמוס צבעים וריחות. רק תחזיקו משהו קר לשתות.

גהאת השריפות– גאת מאניקארניקה  (Manikaran Ghat)– טקס הקבורה ההינדי מתבצע בשריפת הגופה ופיזור אפרה במים הקדושים. גהאת מאניקארניקה הינה בין הגהאתות המרכזיות בעיר ורנאסי, בה מתבצע הטקס. מעניין לבוא ולראות, אבל כמו שנהוג בכל מקום בעולם, צריך לכבד את המעמד ובמיוחד את הרגישות של הנושא- הלוויה היא הלוויה לכל דבר- אסור לצלם! תוכלו לעמוד מנקודת תצפית רחוקה ולא להפריע למשפחה האבלה.

ערמות עצי שריפה ליד גהאת השריפה. הכי קרוב שתוכלו לצלם. צילום: איילת מורנו

היזהרו מלהתפתות להצעות מאנשים מקומיים שייקחו אתכם “מטוב ליבם” לנקודות תצפית אל עבר טקס השריפה. מדובר בכאלה שינסו אחר כך ללחוץ עליכם לתת תרומה למען קניית עצי שריפה לנזקקים…כאלה שעשו זאת טענו שנקודת התצפית באמת מרשימה אבל לא להיכנע ללחץ המופעל. אפשר לשים את המעט רופי שיש (על התצפית לצורך העניין) וללכת. לשיקולכם אם לתרום את כספכם ולאיזו מטרה.

שימו לב כי האנשים הנמצאים במים בעת שריפת הגופה, נחשבים לאנשים מהקאסטה הנמוכה בהודו שמתפרנסים ממציאת “מציאות” מגופת המת… (שיני זהב למשל), עצוב אך זה קיים.

כיאה לאחת מהערים הכי קדושות שיש בהודו ובעולם, בעיר ורנאסי כמות מקדשים מפוארת מאד. תוכלו לבקר במקדש הקופים, “המקדש המוזהב” או מקדש וישוואנאת ishwanath  אחד מהמקדשים המרכזיים בורנאסי, המוקדש לשיווה. תיירים מורשים להיכנס למתחם המקדש ולהתרשם ממה שבחוץ, אבל לא לתוכו (אלא אם כן אתם הינדים). כמו כן, מקדש דורגה (Durga Temple)- מקדש המוקדש כולו לאלה…דורגה, הוא מקום בו כדאי לבקר.

שפע של מקדשים. צילום: איילת מורנו

ישנם מקדשים בעיר, בהם דורשים שתעברו בכניסה בידוק בטחוני ואי הסכמה להכנסת חפצים כמו מכשיר סלולארי ומצלמה. מבחינה ביטחונית כמה מהמקדשים נחשבים לרגישים בנושא ולכן יש הקפדה על ההבטחה.

לימודי נגינה וריקוד– רבים מכל העולם מגיעים ומשתכנים בורנאסי על מנת ללמוד ריקוד הודי מסורתי או לנגן על סיטאר. אם לשכור דירה בעיר לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלכם (זה בטוח יותר קל מלמצוא דירה בתל אביב) עדיין תוכלו להתנסות בקורסים או שיעורים בודדים ללמידה. רוב מרכזי הלמידה בעיר מצויים בעיר העתיקה ותוכלו לראות כרזות ללימודים שונים תלויים בסמטאות. בררו עם אנשים, תשאלו בגסטהאוס ובוודאי תוכלו לקבל המלצה אישית מתרמילאים רבים.

International Music Centre Ashram– מרכז ללימודי נגינה (חליל, סיטאר וכדומה) וריקוד מסורתי. נמצא ליד הראנה גהאט (Rana Ghat )

תרמילאים רבים מגיעים לנפאל דרך ורנאסי שדרכה אפשר להגיע אל סונאולי (Sonauli) שנמצאת על הגבול עם נפאל, כך גם מטיילים בעיר ורנאסי עצמה וכך מתקרבים לעבר היעד החדש. אפשר דרך סוכנות נסיעות לנסוע באוטובוס כמעט ישיר לקטמנדו (עושים עצירה ללילה בסונאולי). כמו כן, ניתן להגיע בג’יפ אך זה עלול להיות יקר. אם רוצים לחסוך בכסף אז יותר זול לנסוע באוטובוס רגיל. מהעיר ורנאסי יוצאים אוטובוסים מקומיים לעבר סונאולי. זמן הנסיעה בממוצע הוא בין 9-11 שעות.

ואם רוצים לחסוך בזמן אז למה לנסוע באוטובוס כשאפשר לטוס? ישנן טיסות ישירות מהעיר ורנאסי לקטמנדו דרך נמל התעופה באבאטפור (Babatpur Airport) הנמצא כ22 ק”מ מחוץ לעיר ורנאסי.

הסרט ההודי המצוין “מים” (Water) של הבימאית דיפה מהטה, הדן בחוקים החלים על האלמנות בהודו ומביא את הדיון ההיסטורי הזה לביקורת עכשווית בימינו, היה אמור להצטלם בעיר ורנאסי.

זעמם הרב של אנשי הדת הרואים בסרט כקריאת תיגר וחטא, גרם להפקה לעבור לוקיישן. אבל העיקר הכוונה! לכן אם תראו את הסרט, דעו שהכול מתרחש כביכול בעיר ורנאסי, שם דרך אגב עדיין קיים אשרם המיועד לבודד אלמנות הודיות מהחברה.

ורנאסי ידועה לשמצה כמוקד הטרדה וסכנת מרמה של תיירים בידי מקומיים.

– נהגי המונית/ריקשה. בעת שתגיעו לעיר ורנאסי קיים סיכוי רב שעוד לא תספיקו להגיד “אום נמה שיבא אום” והתיקים שלכם כבר יהיו מונחים ברכבו של נהג המונית- בסדר גמור כל עוד אתם לא מתייחסים ברצינות לשלל התירוצים שלו כשתבקשו ממנו להגיע למלון אליו אתם רוצים להגיע. לא להאמין כשהוא מספר שהמלון נשרף/נסגר/הפך לדיסקו. לנהג יש אינטרס לקחת אתכם למלון אחר שממנו הוא מקבל כסף כעמלה ואתם תשלמו יותר.

– סוחרים. לנסות להיות סבלניים כמה שיותר להצקות של רוכלים שמנסים בכוח למשוך תיירים לחנות שלהם. הם יכולים ללכת אחריכם, לקרוא לכם ללא הפסקה וכדומה. שימו לב שיכול להיות מצב בו תשאלו עובר אורח איך להגיע למקום מסוים והוא יכוון או יראה לכם בעצמו את הדרך הישר לחנות של דוד שלו וכו’. בקיצור, נא להיות סבלניים.

– ורנאסי בשעות הלילה המאוחרות אינה מקום נעים. כנופיות פושעים ואנשים לא רוחניים במיוחד אורבים בחוץ. הימנעו מלהיות באזורים מבודדים בשעות הלילה וקחו אתכם תמיד פנס בשל הפסקות חשמל יזומות שקורות לעיתים בתקופות שונות.

ה “וואו” וה”מדהים” וכל מה שתחוו מתגמד למה שאנו מנסים לספר לכם. זכרו, על ורנאסי יכולים להגיד לכם אלפי דברים אבל בשביל לדעת אם תשנאו אותה או להפך, תתאהבו בה ברמות מטורפות, רק אתם תוכלו לדעת ביום שתגיעו לשם. ושיהיה לכם שיט נעים על הגנגס.